בית המשפט העליון התיר היום (ב') לפרסם באופן חריג את שמו של משה יצחק וייספיש, שתקף מינית את קרובת משפחתו מאז שהייתה בת 6 ועד גיל 13 וחצי. ההחלטה התקבלה לאחר שהמתלוננת ציינה כי בפרסום השם קיים אפקט הרתעתי. היא אף הדגישה בבקשתה כי לאורך שנים רבות ומייסרות המתינה להכרה בפגיעה מצדו של וייספיש.
וייספיש הורשע בריבוי עבירות של מעשה סדום במשפחה ועבירת ניסיון אינוס. הוא זוכה מעבירת אונס, ונידון למאסר של שש שנים וחצי. בית המשפט העליון דחה ערעור שהגיש על הכרעת הדין ועונשו, אך קיבל כאמור את בקשת המתלוננת לפרסם את שמו.
שמות של עברייני מין בתוך המשפחה לא מפורסמים מחשש בהסתברות גבוהה לחשיפת זהות הקורבנות ומתוך רצון להגן עליהם. גם בהליך המדובר, שהחל ב-2015, שמו של הפוגע היה אסור בפרסום. בעקבות כך גם הוחלט למנוע את הכרעת הדין ואת גזר הדין בנימוק של בית המשפט המחוזי להגנה על המתלוננת ומניעת חשיפתה, גם לא באופן עקיף.
"הוא זה שיצטרך לשאת בנטל הפגיעה בה"
המתלוננת ערערה לבית המשפט העליון בדרישה לפרסם את שמו של האיש שתקף אותה. בנימוקי הבקשה הסבירה עורכת דינה דקלה טוטיאן כי "איסור הפרסום על שמו נועד למנוע את חשיפת המתלוננת. כעת, לאחר שנקבע כי עדותה הייתה מהימנה, ברצונה של המתלוננת, שהיא כיום בגירה ואם לילדים, לזכות בהכרה מצד משפחתה המורחבת ומצד הקהילה שבה היא חיה ביחס לפגיעה בה, חרף המחיר הכרוך בחשיפה מסוג זה".
עוד נטען בבקשה כי "מעבר לכך, פרסום שמו עשוי להפסיק את חרושת השמועות הרוחשת בקהילה, כך שהוא - ולא היא - יצטרך מעתה לשאת בנטל הפגיעה בה וליטול אחריות על מעשיו קבל עם ועדה, ומתוך תקווה שהפרסום יביא ל'זיכויה' בקרב הקהילה שאליה היא משתייכת".
וייספיש התנגד לפרסום שמו. את עמדתו נימק בטענה שהדבר יביא לזיהוי המתלוננת ולהחמרת הפגיעה בה בקרב הקהילה בשל הפירוט בפסק הדין. כמו כן הוא טען כי הפרסום כרוך בהשלכות חמורות ואף הרות אסון כלפיו, כלפי המתלוננת וכלפי בני משפחותיהם, ובהם קטינים, וכי המתלוננת בבקשתה זו, על השלכותיה עליה ועל ילדיה, "אינה נוהגת באופן סביר והגיוני".
השופט ג'ורג' קרא קיבל את בקשתה של המתלוננת. "נימוקיו של המערער מדוע אין להיעתר לבקשה לא רק שאינם מעוגנים בחוק ובפסיקה, אלא שהם מקוממים במיוחד. במטרה למנוע את פרסום שמו, עושה המערער שימוש בטענות מניפולטיביות ומקוממות לפיהן המתלוננת אינה נוהגת, בבקשתה לפרסום שמו, באופן סביר והגיוני.
"לא די בכך שבמעשיו הנלוזים חמס המערער את שנות ילדותה של המתלוננת, הרי שכעת בניסיונו להגן על שמו הוא מבקש לחמוס את המשך חייה בצל הפרשה, כפי שהיא רואה לנכון לחיותם, ובאופן המחבל בהתמודדותה עם מעשיו בה, והכול באמתלה כי הדבר נועד 'לטובתה' של המתלוננת. הכרעתנו זו נוגעת כל כולה לבקשתה של המתלוננת להתיר את פרסום שמו של המבקש בפסק דיננו בערעורו. הא ותו לא".
עו"ד יפית וויסבוך, פרקליטתו של וייספיש מסרה: "המערער נלחם על חפותו במשך שבע שנות משפט ואף זוכה מחלק מהעבירות שייוחסו לו בכתב האישום. המערער התנגד לפרסום שמו באשר היה בכך כדי לזהות את המתלוננת, אך זו בחרה לבקש זאת ובית המשפט העליון כיבד את בקשתה. המערער יחל בקרוב לרצות את עונשו ואף שילם את מלוא הפיצוי שהוטל עליו למתלוננת".
"העליון נתן לה מקום"
עו"ד טוטיאן, שמייצגת כאמור את נפגעת העבירה, מסרה: "ההחלטה הזו כשלעצמה היא מאוד אמיצה. הסיפור הזה סביב נושא איסור פרסום שמו היה אבסורדי, המתלוננת ביקשה להתיר פרסום לא בגלל שרצתה, אלא שהוא דחק אותה לפינה. היא הגישה תלונה בהוראת בית הדין הרבני. אני מכירה החלטות שיפוטיות אחרות שבהן נמנע פרסום שם הנאשם, ויש פטרנליזם סביב העניין הזה, של נפגעי מין שהיו קטינים ונפגעו בתוך המשפחה.
"היא עברה התנכלויות, ניסו לפגוע בשידוך שלה, ונאמר לה שהפרסום עשוי לזהות קטינים. אבל העליון נתן לה מקום - שאמר מי שחמס את שנות ילדותך לא יחמוס עכשיו את דרך השיקום שלך ואפשר את הפרסום של שמו. הוא נתן בכורה לנפגעת העבירה".
את המדינה ייצגה בערעור לבית המשפט העליון עו"ד ורד חלאווה מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.
