ח"כ שלמה קרעי מהליכוד הגיש הצעת חוק שלפיה מפלגות המייצגות לפחות 15% מהציבור הישראלי, כלומר 18 ח"כים, יחויבו בקיום בחירות מקדימות (פריימריז) לראשות המפלגה ולרשימה לכנסת. בדברי ההסבר להצעה הביע קרעי דאגה שמקננת בליבו: "כאשר מפלגות כאלו מגיעות לאופוזיציה, הן עלולות להפוך למכונת תעמולה משומנת שבה כולם מהדהדים את אותו שקר שעבר במוחו של היו"ר שלהם. כאשר יהיה מנגנון דמוקרטי במפלגה, יתחילו לעסוק בנושאים מהותיים ובדמוקרטיה ולא בתעמולה שקרית". אם מתאפקים ומתעלמים מחבילת החמאה אדירת הממדים המונחת על ראשו של קרעי, אפשר למצוא גם זווית עניינת ליוזמה.
יאיר לפיד, שמפלגתו יש עתיד היא כיום היחידה שעונה לקריטריון שבהצעת החוק, יכול לנפנף אותה לכאורה מעל פניו כמו זבוב טורדני. קרעי הוא הרי מי שהכריז בעבר כי "הקדוש ברוך הוא מעדיף את מחנה הימין על מחנה השמאל", ולמי שמאמין בבחירות בידי שמיים אין מושג על מהות הדמוקרטיה שעל הקרקע. גם הסרקזם הטמון בדבריו על הסכנה ליש עתיד במצבה היום מושחז כמו זה של מפעילי הגיליוטינה במהפכה הצרפתית. למרות זאת לפיד צריך להטות אוזן להצעת החוק משום שהיא משרתת בעיקר אותו. יש עתיד זקוקה באופן דחוף לרעיון הפריימריז כדי להסיר את הקוף שיושב על כתפה מאז שהוקמה לקראת בחירות 2013.
בחירות פנימיות באמצעות מתפקדים, שלכאורה מלמדות על דמוקרטיזציה, אינן נטולות פגמים. במפלגת העבודה המציאו את "פוליטיקת הארגזים" של גיוס מתפקדים בחברה הערבית, אף שמרביתם לא הצביעו עבורה בבחירות הכלליות. תמורה "ארגז" שכלל למשל 500 טפסים של מתפקדים, הבטיחו מועמדים הטבות לחמולה. בליכוד התפתחו רשימות החיסולים והדילים, שבאמצעותן נקבע כי מועמדים מסוימים לא ייבחרו או ידורדרו מטה ברשימה משום שלא הופיעו ברשימת 12 המועמדים שכל מתפקד צריך לציין בטופס שלו.
לפיד החליט לא לערוך בחירות פנימיות ביש עתיד. הוא שריין את עצמו בחוקת המפלגה כמי שיעמוד בראשה ללא התמודדות עד לבחירות האחרונות. גם את הרכב רשימתו קבע לבד ונימק בעבר את המהלך כך: "אני מציע לכל אחד לקחת את רשימות הליכוד ויש עתיד, ולשאול את עצמו את מי הוא מעדיף: את דוד אמסלם ומיקי זוהר - או את עפר שלח, קארין אלהרר, אלעזר שטרן, אורנה ברביבאי ומיקי לוי?".
שלח, שהוזכר ברשימה המובחרת הזו, קרא בספטמבר 2020 לקיים בחירות פנימיות לראשות יש עתיד והודיע על רצונו להתמודד בהן מול לפיד. לטענתו, התמודדות על ההנהגה תציג את המפלגה כיותר דמוקרטית. לפיד לא התרשם מן הדאגה הזו לתדמית של יש עתיד והוביל לסילוק מי שהיה חברו הטוב – בתחילה מקבוצת הוואטסאפ הפנימית ובהמשך גם מהמפלגה.
אולם החזרה לאופוזיציה צריכה לאלץ את לפיד לשנות כיוון. מה יהיה המסר המרכזי שלו כראש האופוזיציה מול הממשלה הנוכחית? כשר החוץ וראש הממשלה הוא לא הוביל מדיניות שונה בנושאי ביטחון מזו של ממשלות נתניהו שקדמו לו. הוא גם לא ניסה לקדם מו"מ לשלום עם הפלסטינים ותפישתו הכלכלית של שר האוצר תחתיו אביגדור ליברמן דמתה לזו של קודמו ישראל כץ. אז מה נשאר? המאבק על אופייה הדמוקרטי והליברלי של מדינת ישראל, שהופך לחיוני עוד יותר בעידן בצלאל סמוטריץ', איתמר בן-גביר והמפלגות החרדיות, בעלי הבית של הממשלה הבאה.
ד"ר ברוך לשםלצורך זה לפיד צריך להציג את יש עתיד כדוגמה ומופת להתנהלות דמוקרטית. לפי מדד הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית שעורך המכון הישראלי לדמוקרטיה, יש עתיד דורגה לקראת בחירות ספטמבר 2019 במקום ה-11 בלבד בין המפלגות בישראל. הסיבות לכך כללו את בחירת היו"ר, הרשימה לכנסת והיעדר מוסדות פנימיים שמשפיעים על התנהלותה. ומלבד הדימוי הדמוקרטי, פריימריז יכולים להועיל ליש עתיד גם מבחינה פוליטית, מאחר שהתמודדות על תפקיד יו"ר המפלגה תיצור עניין תקשורתי ותחזק את מעמדו של לפיד, אם ייבחר כמובן.
גם בחירות פנימיות לרשימה לכנסת ישפרו את מעמד חבריה משום שהציבור יכיר אותם טוב יותר. כיום יתקשו משתתפים בתוכניות טריוויה בטלוויזיה לזהות את העשיריה הפותחת של יש עתיד, שלא לדבר על 14 הנוספים. דודי אמסלם ומיקי זוהר, שלפיד הזכיר, אולי לא כל כך מנומסים כמו הח"כים שלו, אבל מוכרים יותר מהם בכל בית בישראל. לפיד צריך לשגר לקרעי ציוץ ברכה על הרעיון המועיל שנתן לו.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
