לפני כשבועיים ב-22:00 בערב נסגרו הקלפיות במדינת ישראל בפעם החמישית ב-3.5 השנים האחרונות. כבר עם פרסום המדגמים הראשוניים, על אף הסקפטיות שהורגלנו אליה, אפשר היה להתחיל לחלום שאכן נפלה ההכרעה ועתידה לקום ממשלת "ימין מלא מלא" שתוציא אותנו מהפלונטר הפוליטי. שבועיים חלפו מאז, מלאים בצהלות שמחה מצד ימין ונהי מצד שמאל, והגיע הזמן להוכיח שיש משמעות אמיתית להליך הדמוקרטי במדינת ישראל.
ב-1 בנובמבר יצאו יותר ממיליון אזרחים, ואני בתוכם, לשלשל לקלפיות פתק עם האותיות "מחל" עליו. מפלגת הליכוד זכתה לאמון של 32 מנדטים והיא הסיעה הגדולה ביותר בכנסת - בפער. במהלך מערכת הבחירות האחרונה, וגם במהלך השנה שקדמה לה באופוזיציה, הבטיחו לנו בליכוד פסקת התגברות, משילות בנגב, בגליל ובערים המעורבות, הסדרת ההתיישבות הצעירה, כלכלה חופשית, פיצול תפקיד היועמ"ש ועוד ועוד.
הבעיה התחילה כמובן בשעה 22:01 אחרי סגירת הקלפיות. מיד הרגשנו את הרגל לוחצת על דוושת הברקס. כמה לוחצת, אתם שואלים? קחו לדוגמא ראיון שקיים ח"כ מיקי זוהר שעות ספורות לאחר פרסום התוצאות הראשוניות. הוא בסך הכול חזר על הבטחת בחירות מפורשת בעניין פסקת התגברות, אלא שהמפלגה - למרבה הבושה - טרחה לשגר לאולפן תגובה מיידית שלפיה זוהר דיבר על דעת עצמו בלבד. אנחנו בליכוד עוד לא למדנו על ההבדל בין הבטחות ליבתיות לבין סתם הבטחות בחירות, ואנחנו מאמינים בפשטות שהבטחות צריך לקיים. אז קצת הופתענו.
מאז חלפו שבועיים ואנחנו, למרבה הצער, כבר פחות מופתעים. לאורך המו"מ הקואליציוני המתנהל, הקולות היחידים שנשמעים מהליכוד עוסקים בחלוקת תיקים וברצון לנסח הסכם צר, כאילו אנחנו הקלדנית של ההסכם ולא חצי מהקואליציה המתגבשת.
(צילום: סנטרל הפקות)
אני האחרון לזלזל בחלוקה אחראית של משרדי ממשלה. לא מדובר בכיסאולוגיה. מובן שאחת הדרכים החשובות ביותר למימוש מדינות ואידאולוגיה היא הצבת אנשים ראויים במשרדי ממשלה עם סמכויות רלוונטיות כדי לקדם מתוכם מדיניות. ועדיין, לפני הכול צריך מדיניות שאותה יוכלו לממש.
יהונתן טלאכן, הליכוד כמפלגת שלטון נושאת גם בתפקיד של המבוגר האחראי בקואליציה ויש להסתכל בצורה רחבה על ניהול המדינה ועל שאר היבטי החיים שלעיתים נתפסים כמשעממים. אבל דווקא מתוך ההסתכלות הרחבה קשה מאוד שלא להתאכזב מהעובדה שהליכוד מגיע למו"מ בלי דרישות או קווים אדומים אידיאולוגים מוצהרים בכלל. מן הראוי היה שהמפלגה תוביל את הדרישה לחיזוק המשילות בנגב ובגליל ולא תיקלע לקרב בלימה נגדה. כך גם לגבי נושאים אחרים שאת חלקם דורשות השותפות הקואליציונית, אך גם ובעיקר בנושאים שבהם אין התייחסות מצדן: אין לליכוד רפורמות כלכליות להעביר? שאיפות לאיזון הוועדה לבחירת שופטים? שטחי C לשמור עליהם? פריפריה?
אז עברו שבועיים מסגירת הקלפיות. המפלגות החרדיות מבקשות תקצוב לעולם הישיבות ומתעקשות על פסקת התגברות; איתמר בן-גביר מתעקש על הקניית סמכויות למשרד לביטחון פנים כדי שיהיה אפקטיבי ויאפשר לו לממש משילות בנגב, בגליל ובערים המעורבות. בצלאל סמוטריץ' עומד על הסדרת ההתיישבות הצעירה וסירוס המינהל האזרחי, ואפילו מפלגת נעם הקטנה פיזרה באוויר דרישות סהרוריות שישרתו אותה במלחמת הקודש שהיא מנהלת נגד ה"טרלול הפרוגרסיבי", כלשונה. ואתם, חברי הכנסת של הליכוד, חוץ מללחוץ על הברקס, על מה אתם מתעקשים בשבילנו?
- יהונתן טל הוא חבר מרכז ליכוד ומנכ"ל פורום "מלוכדים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
