כשאיש ההנדסה הקרבית וולודימיר וחבריו מצאו גופות של חיילים רוסים נטושות בעמדותיהם, משהו בהן נראה להם מוזר. "היו שם שלושה או ארבעה חיילים מתים, ושני חבר'ה היו מוטלים זה על זה, אז חשדנו, כי אם היה פיצוץ הם היו אמורים להיהדף לכיוונים שונים", הוא אומר. "פעלנו נכון כשהחלטנו לא לגעת בהם, כי כשהגענו לשם עם 'חתלתול' (כלי לסילוק מוקשים), ראינו שמתחת להם יש מוקש מהעידן הסובייטי. הוא התפוצץ וקרע את שניהם לגזרים, אבל אנחנו לא נפגענו, תודה לאל".
המלחמה באוקראינה – עוד כותרות:
• פולין שולחת חיילים לגבול בלארוס: מסוקים חדרו לשטח שלנו, "וגנר" מתקרבים
• עוד מתקפת כטב"מים במוסקבה: אותו מגדל נפגע בפעם השנייה השבוע
• 6 הרוגים, בהם ילדה בת 10 ואמה, בהפצצה רוסית בעירו של זלנסקי
• בגלל טעות הקלדה: המערב שלח מיליוני אימיילים עם מידע סודי לחברים של רוסיה
מאז פלישתם לאוקראינה בפברואר של השנה שעברה הטמינו החיילים הרוסים מוקשים ועצמים ממולכדים לאורך מאות קילומטרים בחזית, והמפקדים האוקראינים אומרים כי השיטה הזו היא הגורם הראשי לכך שמתקפת-הנגד שאליה יצאה קייב בחודש יוני בשטחים שכבשה רוסיה מתקדמת לאט מאוד.
עבור מסלקי-מוקשים כמו וולודימיר, כל יום מביא איתו סיכון קטלני במסגרת הניסיון להפוך את הקרקע לבטוחה – תחילה כדי שחבריהם לנשק יוכלו להתקדם ולשחרר עוד שטחים' ובסופו של דבר כדי שהאזרחים שברחו מבתיהם יוכלו לחזור אליהם. "אנחנו מאבדים מפנה-מוקשים אחד בכל יום – או שהוא נפצע או שהוא נהרג", אומר וולודימיר. "זו עבודה מסוכנת. לא משנה אם חטיבה שלמה רוצה להתקדם או רק 12 חבר'ה רוצים לצאת למשימה, מסלק המוקשים הולך תמיד ראשון. זה מסוכן מאוד".
לדברי וולודימיר, "הרוסים ממקשים הכול. דלתות פתוחות, קופסאות, ארגזים, אפילו צעצועים. גם את המתים שלהם הם ממלכדים – הם יודעים שצוותי הרפואה שלנו מרימים את הפצועים והמתים, ולכן הם מטמינים חומרי נפץ מתחת לגופות שלהם".
להתעורר ולגלות שהכול היה חלום
אולכסנדר, רופא מרדים מחטיבה 128 שמטפל בפצועים בבית חולים שדה בחזית, אומר שמוקשים גבו מחיר עצום מהחיילים האוקראינים בחודש הראשון של מתקפת-הנגד. מכיוון שהמוקשים אילצו את המפקדים האוקראינים להאט את התקדמותם, מספר הפצועים המגיעים לבית החולים פחת מאז.
ובכל זאת, מסלקי המוקשים ממשיכים להיהרג. "בכיוון הזה האזור ממוקש לעייפה, ולכן אנחנו מתקדמים בו לאט כל כך", אומר אולכסנדר ומצביע אל האופק. "היו לנו מקרים שבהם הובאו חמישה או שישה פצועים, והתברר שרובם הם מסלקי מוקשים. הרוסים הטמינו כל כך הרבה חומרי נפץ, שאפילו צעד אחד הצדה מהנתיב שאותו כבר טיהרת ממוקשים עלול להיות קטלני".
מפעלים אוקראיניים התגייסו לייצר ציוד שיפחית את הסכנה הנשקפת למסלקי המוקשים. בנוסף ל"חתלתול", היחידה של וולודימיר מצוידת ב"נעלי עכביש", המרימות את רגליו של מסלק המוקשים אל מעל לפני הקרקע באמצעות ארבע רגלי מתכת, כך שכל פיצוץ שיגרמו לו בטעות לא יופעל ישירות מתחת לגופם. מי שמייצר את הנעליים הללו הוא איהור לפימנקו, ממפעל בחרקוב, והוא עושה זאת על בסיס אב-טיפוס קנדי. את הרעיון העלה בפני שירותי החירום אחרי שקרוב משפחה שלו איבד אצבע ברגל מפיצוץ מוקש.
אולכסנדר, הרופא שמטפל במסלקי המוקשים בחזית, יודע שהסכנה הזו לא תחלוף בקרוב. "אין ספק שחסרים לנו מסלקי מוקשים, ובהתחשב במספר העצום של המוקשים שהוטמנו בשטח, גם אחרי המלחמה זה יהיה מקצוע נדרש מאוד", הוא אומר. "היינו רוצים להתעורר יום אחד ולגלות שהכול היה סיוט חולף, חלום בלהות, ולהמשיך הלאה. אבל זו המציאות".