ביום האישה, כמו זה שחל בשבוע שעבר, אנחנו רגילות לחפש גיבורות פורצות דרך - ולא הבנו שהן כאן, סביבנו, ממש מתחת לאף.
אימהות, לביאות, שבתושיה מדהימה הצליחו להציל את הילדים שלהן ולא אחת גם של אחרים; נערות שנחטפו והבינו שלבשל בשבי יציל את חייהן; ילדות שידעו להתחבא בדיוק במקום הנכון; בנות זוג שבמשך חודשים ארוכים מתפעלות לבד בית וילדים בזמן שבני הזוג בחזית, וכאלה שנותרו לבדן עם האובדן; אמהות ששולחות את הבנים והבנות לשדה הקרב; ומאות מפקדות, לוחמות, פרמדיקיות ורופאות ששעטו פנימה בלי להביט לאחור.
מתוך האובדן הלאומי והאישי מצאנו, כולנו יחד וכל אחת בפני עצמה, את הדרך להתרומם. כשקיבלנו את הבשורה על נפילתו של אלוף־משנה רועי לוי, מפקד היחידה הרב־ממדית וגיסי האהוב, לא הצלחתי לראות אפילו מטר קדימה. הדוד האהוב של הבנות שלי, האח הנערץ של בן זוגי, האיש האהוב הזה שהיה חלק מהלב ומהנשמה שלי כל כך הרבה שנים כבר לא איתנו - והכאב קשה מנשוא. מהרגע הראשון היה לי ברור שאנחנו ממשיכים, ושזה יהיה לאורו ובערכיו. אבל רק בשיחות עם יעל, אשתו, עם הכח ששאבתי ממנה, ומהבנות החכמות שלו שהן כל כולן המורשת שלו, הבנתי שבשנה הזו שבה התפרקנו לאלפי רסיסים קטנים, יש מקום לריפוי ולצמיחה. הגיעה העת לצמיחה אחרת. להנהגה נשית ערכית וחומלת, לקבלת החלטות מושכלת ואסטרטגית, ולהבנה שהגיבורות סביבנו הן המנהיגות של המחר.
ובתוך הסיפור הגדול שלנו, יש רגעים קטנים שהם הסיפור האמיתי. כשאת נכנסת לבית הרוס בחאן־יונס בשעה 1 בלילה, מכוסה במסיכת פנים, קסדה, שכפ"ץ ונשק. אין מילים שיתארו את העיניים המופתעות שפוערים הלוחמים, כשהם מבינים ש"הרופא" שמצוות אליהם הוא בעצם רופאה - אבל תוך חמש דקות את כבר אחת משלהם, ואתם מקפיצים יחד קבנוס לתוך לחמניה.
וישנו גם הרגע שבו רק את והפצוע בטנק המשוריין, כשהדי פיצוצים וקולות הירי לא פוסקים לרגע, אבל העיניים שלך לא עוזבות אותו - כי ברגע הזה את הרופאה שלו, אבל את גם השליחה של אמא שמחכה לו בבית, ואת נשבעת לה בלב שוב ושוב שהוא יחזור.
בזמן שהיו מי שהרימו גבה כשהשארתי בבית תינוקת בת שנתיים וחצי, גיליתי שבצפון הרצועה יש רופאה ששואבת חלב לתינוקת בת חצי שנה
בזמן שהיו מי שהרימו גבה כשהשארתי בבית תינוקת בת שנתיים וחצי, גיליתי שבצפון הרצועה יש רופאה ששואבת חלב לתינוקת בת חצי שנה. היא נכנסה לעזה כשהיא בכלל היתה בחופשת לידה. אז כן, ביום האישה הזה לא צריך לחפש גיבורות - הן כאן מולנו, לצידנו.
לא ניתן לדבר על גבורה מבלי להזכיר את הנשים החטופות שעדיין בשבי חמאס, גיבורות בעל כורחן, שעוברות יסורי נפש וגוף שהדעת לא יכולה להכיל - ועלינו לעשות הכל ומיד כדי להחזיר אותן הביתה.
זכיתי השנה להשתתף בפרוייקט "אחריה", שבו התמקדו במנהיגות נשית מזויות רבות. המפגש המרגש עם הנשים והסיפורים המדהימים שלהן הם ההוכחה שהשינוי כבר כאן. והשיעור החשוב ביותר שהבת שלי קיבלה ליום האישה, ובכלל, הוא שבפעם הבאה שהיא תספר בכיתה שאמא שלה במילואים בחאן־יונס, כבר לא יתקנו אותה ויגידו: "אבא שלך".
ד"ר ריי ביטון היא רופאה בכירה בבית החולים אסותא אשדוד, ויו"ר ארגון המתמחים מרשם
