הפיגוע באלעד, כמו גל הטרור הנוכחי בכללותו, הוא תוצאה של אסטרטגיה מכוונת שנוקט בה חמאס על כל שלוחותיו. יחיא סינוואר ושותפיו להנהגת ארגון הטרור החליטו עוד לפני חודש הרמדאן להצית מלחמת דת שתסחף אחריה המונים לא רק בשטחים, אלא גם בישראל, בלבנון וסוריה, ואולי גם במדינות רחוקות יותר כמו טורקיה ומצרים.
זירת הפיגוע באלעד
(צילום: אדם קוטב, תיעוד מבצעי מד''א)
מוקד התבערה אמור להיות מסגד אל-אקצא, אבל בשונה ממערכות קודמות, חמאס מנסה הפעם לא לשלם מחיר ברצועת עזה עבור האסטרטגיה הזאת. הוא עושה כך ביודעו שממשלת ישראל נמצאת בקשיים קואליציוניים, ולכן לא תמהר לתעל את זעמה ואמצעי המניעה שלה מעבר לרצועת עזה, שסינוואר אחראי לשלומם ורווחתם של אזרחיה.
לכל תבערה יש גפרור שמצית אותה, אבל לא הגפרור אשם אלא היד שמציתה את הגפרור ומקרבת אותו לחומרי הבערה. ב-2001 זה היה יאסר ערפאת שהצית את הגפרור שהדליק את האינתיפאדה השנייה.
20 שנה אחרי כן, יחיא סינוואר עושה את אותו הדבר. בניגוד לערפאת, הוא משוכנע שהוא עצמו והפלסטינים שהוא אחראי לשלומם לא ממש ייפגעו. לכן סינוואר, סלאח ערורי ושאר חברי הנהגת חמאס, משגרים מסרי הצתה ביהודה ושומרון בעוד הם יושבים לבטח בעזה או בלבנון, ואף מדגמנים מדי פעם ריסון כלפי אנשי הג'יהאד האסלמי הפלסטיני (גא"פ), שגם הם מנסים לרכב על הגל.
צריך להדגיש, זו אסטרטגיה מכוונת שמשתמשת ברשתות החברתיות כאמצעי ליצירת מוטיבציה רצחנית. שימוש באל אקצא כסמל דתי, ובחוסר המשילות של הרשות הפלסטינית בצפון השומרון ושל ישראל במגזר הבדואי בנגב כדי לייצר גל פיגועים מתמשך שכלי הנשק שבהם משתמשים המרצחים הם מכל הבא ליד.
כך, בלי לקחת אחריות, בלי להשקיע משאבים, ובלי לשלם מחיר – יחיא סינוואר ושותפיו משמרים את המוטיבציה הרצחנית מתוך כוונה ברורה שהיא תגרור במוקדם או במאוחר לתבערה כללית גם את מצרים וירדן, ותחבל ביחסים החדשים שנרקמים עם המדינות הערביות שחתמו על הסכמי אברהם. לא צריך לומר שהאסטרטגיה הזו משרתת היטב את איראן והנהגת משטר האייתוללות.
לסלק את סינוואר מהזירה
ישראל וכוחות הביטחון עשו עד כה בהצלחה לא מבוטלת כל מה שאפשר כדי למנוע את התפשטות התבערה וכדי שמוקדי תבערה נוספים לא יוצתו. ההצלחה הייתה לא מבוטלת, אבל מאחר שסינוואר המשיך בהסתה – גם גל הפיגועים נמשך. המסקנה היא שעד שסינוואר וראשי הנהגת חמאס בעזה לא ישלמו מחיר כואב, גל הפיגועים הנוכחי יימשך.
4 צפייה בגלריה
סינוואר. עד שהוא לא ישלם מחיר כבד הוא לא יפסיק לנסות להצית מלחמת דת
(צילום: מג'די פתחי, TPS)
שב"כ עדיין לא המציא את השיטה שתאפשר לו להיכנס למוח של פלסטיני צעיר ומוסת ללא עבר ביטחוני, שיש לו נשק זמין במטבח של אימו או במחסן העצים של אביו, והוא יודע שהישראלים מנטרים את הרשתות החברתיות ולכן לא מפרסם את כוונותיו הרצחניות לפני שהוא יוצא לפיגוע. זו סיבה נוספת לכך שצריך לגדוע את היד שמציתה את הגפרור, לצד המאמץ לנטרל את חומרי התבערה.
אפשר כמובן לנקוט באמצעים כלכליים ואדמיניסטרטיביים שיפגעו בכלכלת רצועת עזה. מניעת יציאת פועלים לעבודה בישראל, הגבלת תחום הדיג, מניעת כניסת כסף קטארי לעזה, וכיוצא בזה. אבל צריך לזכור שיעילותם של האמצעים הכלכליים האלה מוגבלת, מפני שמצרים מחזיקה מעבר פתוח לעזה, שדרכו היא מקבלת את כל מה שחיוני לתושבים.
יתרה מזאת, המצרים גם קונים את הטענות השקריות של חמאס על סכנה למסגד אל אקצא, והם לא ממש משתפים איתנו פעולה במאמץ להפעיל לחץ ממשי על הרצועה. גם השלטון בירדן והמלך עבדאללה, מחשש לשרידותם הפוליטית, קונים, לפחות כלפי חוץ, את השקרים של חמאס בדבר מסגד אל אקצא, ועושים מאמצים לא משכנעים להנמיך את הלהבות.
4 צפייה בגלריה
א-סיסי והמלך עבדאללה. קונים את השקרים של חמאס ועושים מאמצים לא משכנעים להנמיך את הלהבות
צריך לומר בצורה ברורה – במקום לצאת בפומבי ולהגיד שישראל עושה מאמצים אמיתיים כדי לשמור על חופש הפולחן והסטטוס-קוו בהר הבית, שליטי מצרים וירדן, וגם האמירויות במפרץ, נותנים יד לאסטרטגיית מלחמת הדת שמוביל סינוואר.
לכן, האמצעי הראשון הוא לגרום שיחיא סינוואר וכמה מאנשיו יסולקו מהזירה פיזית או שעזה תשלם מחיר כבד, גם כלכלי וגם בהרס תשתיות, כך שהמחיר הכבד יגרום להם להפסיק את המאמצים להצית מלחמת דת. צריך לסלק את סינוואר מהזירה לא כדי להעניש אותו, אלא כדי להרתיע את הבאים אחריו מפני ניסיונות להצית מלחמת דת. מנקודת ראות ישראלית, זה באמת קו אדום.
צריך לסלק את סינוואר מהזירה לא כדי להעניש אותו, אלא כדי להרתיע את הבאים אחריו מפני ניסיונות להצית מלחמת דת
מסרי ההסתה ששיגר סינוואר בנאומו האחרון מסוכנים ורצחניים הרבה יותר מבלוני הנפץ, ואפילו מהרקטות, שמשגרים העזתים לשטח ישראל. ברור לגמרי הקשר הישיר שיש בין נאום ההסתה של סינוואר לבין הפיגוע אמש באלעד.
לכן, גם אם ישראל תצטרך לצאת למערכה קרובה בעזה, כתוצאה מצעדים צבאיים שתנקוט בשביל לגבות מחיר מיחיא סינוואר ואנשיו, זה מחיר שכדאי ורצוי לשלמו. מלחמה מזרח-תיכונית כוללת בין האסלאם ליהדות תהיה הרבה יותר קטלנית והרסנית מאשר מערכה מוגבלת בעזה.
מלחמת דת תפגע גם במצרים וירדן
אבל זה רק אמצעי אחד. האמצעי הנוסף הוא גיוס כל משאבי ההשפעה הישראליים כדי לשכנע את שליטי מצרים וירדן שמלחמת הדת שסינוואר מנסה להצית יסודותיה בשקר, וסופה שהיא עלולה לפגוע גם במשטרים שלהם. צריך לאפשר לנציגי מצרים וירדן לבקר בהר הבית ולראות במו עיניהם מה קורה באמת, מי מצית את האש ומה עושה ישראל כדי למנוע חילול המקומות הקדושים למוסלמים וליהודים.
בנוסף, צריך למנוע ככל האפשר ממוסלמים ומיהודים העולים להר הבית את האפשרות לזרוק אבנים וזיקוקים. אם בעזרת אנשי הווקף ואם באמצעות מניעת הגעת צעירים למסגד אל אקצא בשעות שלא מתקיימות בו תפילות.
4 צפייה בגלריה
צעירים ערבים מיידים אבנים על כוחות המשטרה בהר הבית. להראות לנציגי מצרים וירדן מי באמת מצית את האש
(צילום: AFP )
איני מתיימר לייעץ למשטרה ולשב"כ מה צריך לעשות, אבל הנוכחות המסיבית של אנשי כוחות הביטחון באזורים המועדים לפורענות היא רק אמצעי אחד וצריך למצוא אמצעים נוספים, כולל יוזמות השפעה ברשתות החברתיות שינטרלו את ההסתה של סינוואר.
לא צריך לבחול בלוחמת סייבר שתשבש רשתות חברתיות מסוימות ברגע שמופיעים בהם מסרי הסתה. לא צריך לחכות לגוגל, טוויטר ומטא שיעשו את העבודה עבורנו. המלחמה משנה את פניה, וישראל, גם בתקופה של חוסר יציבות פוליטית, צריכה להדגים את האמצעים שהיא נוקטת בסיטואציה החדשה שבה אנחנו נמצאים.
אשר לחוסר היציבות הפוליטית, זו בעיה לא פשוטה שבנט, גנץ ולפיד צריכים להתמודד איתה. רע"מ מאיימת לפרוש, והקואליציה נעשית שבירה, אבל הניסיון מוכיח שבמצבים כאלה צריך קודם כל להגן על הנפש ואחר כך לדאוג לתוצאות הפוליטיות. הבוחר הישראלי כבר הוכיח שהוא יודע להתעלות מעל יריבויות פוליטיות כשהדבר נוגע לביטחוננו.
