כבר תשעה חודשים שתושבי הדרום נאלצים להתמודד עם מציאות לא הגיונית: לצד הפינויים, ההפגזות השוטפות וכוחות צה"ל שנעים בחצרותיהם האחוריות, מעט האנשים שנותרו או שחזרו לבתיהם מאז 7 באוקטובר מתמודדים גם עם קושי רב להתנייד באזור, כאשר הנסיעה ברכבת מכיוון תחנת שדרות צפונה – לכיוון גוש דן – אסורה, בעיקר בשל החשש מירי נ"ט לעבר המסילה, שעוברת קרוב מאוד לרצועת עזה.
אופירה הלוי (45), תושבת מושב יכיני המפונה למרכז הארץ, היא צלמת ועורכת וידאו שעיקר עבודתה במרכז. לעת עתה היא החליטה לא לחזור ליכיני, והיא שוכרת דירה ברמת גן עם בן זוגה. "עד 15 באוגוסט המדינה מסייעת בשכר הדירה, אבל לאחר מכן מי יודע מה יהיה", סיפרה.
5 צפייה בגלריה
תחנת הרכבת בשדרות חוזרת לפעילות, מרץ 2024. הנסיעות צפונה עדיין לא התחדשו
(צילום: הרצל יוסף)
"אני עובדת עצמאית, מזגזגת בכל הארץ, בעיקר במרכז. הרכבת חיברה את הפריפריה של הנגב המערבי למרכז. זה אפשר לרבים להתפרנס בכבוד, בטח שעצמאים. זו הייתה דרך להגיע בקלות למרכז ולהתפרנס, בלי להיתקע בפקקים", אמרה. "אם הרכבת באמת מסוכנת, צריך לסגור את הכבישים. הרי אנחנו נוסעים בכבישים וחשופים לירי נ"ט. מצפים מהתושבים לחזור לדרום, לחיות פה באזור מלחמה, לפגוע בפרנסה שלנו ולא לתת לנו תקציבים שנוכל לחיות מהם, אז מה רוצים? שנחיה במלחמה בלי יכולת לצאת לעבוד?"
היא הוסיפה ואמרה כי "זו החלטה שמנותקת מאירועי 7.10, מהתושבים ומהחיים שלנו כאן. איזה מוח מעוות יושב שם ומנתק את התושבים מהפרנסה? הדרום לא מייצר פרנסה. לנסוע שעתיים ולהיתקע בפקקים, להיות ארבע-חמש שעות בדרכים? זה מנותק. אי-אפשר להתפרנס ככה. לא רק שעברנו תופת ב-7 באוקטובר, עכשיו גם מנתקים אותנו מהחיים. אם זה מספיק בטוח כדי שנחזור לחיות שם – אפשר לתת לנו גם רכבת. אם הצבא אומר שאי-אפשר לנסוע ברכבת, שיעבירו אותנו למרכז כדי שנחיה כמו אזרחים נורמליים".
בחודשים האחרונים ניסו במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים לאתגר את הוראת צה"ל בנושא, בין השאר בדיונים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אולם עד כה ההחלטה לא שונתה. ברקע, אחד הפתרונות האפשריים שעלו הוא הקמת מכשול פיזי בתוואי רצועת הרכבת – כ-30 מטר מהמסילה – שעלותו נאמדת בכ-800 מיליון שקל וזמן ההקמה המשוער שלו עומד על בין שנתיים לארבע שנים. עם זאת, יש גורמים בממשלה שמתנגדים להקמת המכשול, בטענה שעצם ההחלטה על הקמתו היא הוכחה להיעדר "הניצחון המוחלט" ברצועת עזה והשלמה עם האיום הקיים, גם בשנים הבאות.
אפשרות נוספת שעלתה בעבר היא סלילה של מסילה נוספת או הסטה של המסילה הקיימת, כך שתעבור בציר רחוק יותר מהרצועה. אולם העלות המשוערת של פרויקט כזה גבוהה הרבה יותר – למעלה משני מיליארד שקל – ושינוי כזה צפוי לקחת כשמונה-תשע שנים, כך שבשלב זה ההצעה הזו לא נמצאת על שולחן הדיונים.
בדיון שנערך בחודש פברואר ברכבת ישראל, ובו השתתפו גורמים בכירים במשרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, המל"ל, צה"ל ומשרד האוצר, טען ראש מטה פיקוד דרום, תת-אלוף מנור ינאי, כי קיר הסתרה לבדו אינו נותן מענה לאיומים שהוגדרו, וכי לכל הקטעים החשופים יידרש פתרון משולב המתבסס על מיגון פיזי לצד פתרון טכנולוגי.
בדיון נוסף שנערך במשרד ראש הממשלה באמצע חודש מרץ, נקבע כי תכנון וביצוע פרויקט המיגון של הציר יתבצע באופן משותף על-ידי משרד הביטחון ורכבת ישראל, כאשר הזמן המשוער להשלמת שלב התכנון הוא חצי שנה, ולטובתו מנהלת תקומה תעביר 40 מיליון שקל מתקציבה. עם זאת, מבדיקת ynet ו"ידיעות אחרונות" עולה כי נכון להיום – ארבעה חודשים לאחר קיומו של אותו דיון – שלב התכנון טרם החל, בין השאר בגלל התנגדות של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', להעברת התקציבים לשם כך, בטענה כי "המסר של מיגון כזה הוא שישראל לא מסוגלת להגן על תושבי הדרום".
בינתיים, רכבת ישראל העמידה לטובת התושבים שתי אפשרויות חלופיות למקטע שנסגר: נסיעה דרומה לבאר שבע ומעבר לרכבת למרכז בציר המזרחי (דרך להבים-רהט, קריית גת, מזכרת בתיה וכו'), או שימוש בשאטלים שנוסעים מתחנת שדרות לתחנת אשקלון, שם הם יכולים לעלות על רכבת צפונה לכיוון גוש דן. אולם תושבים רבים טוענים כי האופציות הללו הכפילו ואף שילשו את זמן הנסיעה שלהם לכיוון המרכז, ותוהים מדוע נסיעה בכלי רכב פרטי או בשאטלים באותו תוואי שבו הרכבת הייתה אמורה לעבור נחשבת ל"בטוחה יותר", שכן גם הם עוברים בטווח הירי.
"אין סיבה שהרכבת לא תחזור"
בתוך כך, נוסעים ברכבת ברחבי הארץ הופתעו לגלות השבוע פליירים שמכריזים: "בשל עבודות מיגון, התחנה תהיה סגורה למשך חודשיים". ברקוד הוביל את הנוסעים לאתר שבו נכתב: "אפשר להירגע – הרכבת שלכם לא תיסגר, אבל הרכבת של עשרות אלפי תושבי העוטף שעברו את הטבח של 7.10 סגורה לשנתיים". מדובר ביוזמה של נוסעים מאזור נתיבות ושדרות, שבחרו להעלות את הנושא לשיח הציבורי. חלק מאותם תושבים החליטו שהם לא חוזרים לעוטף, אחרים החליטו לעבור למקום עם גישה נוחה יותר לתחבורה ציבורית.
5 צפייה בגלריה
סמוטריץ'. אמר כי "המסר של מיגון כזה הוא שישראל לא מסוגלת להגן על תושבי הדרום"
(צילום: תומר שונם הלוי)
ברכבת ישראל הרגיעו את הציבור שהתחנות לא ייסגרו, ושהם פועלים להסיר את הפליירים מהמרחב הציבורי. עמוד הפייסבוק שלהם התמלא בתגובות של תושבי העוטף, שסיפרו על המציאות ההזויה לדבריהם שבה המדינה מאפשרת להם לחזור הביתה, אבל לא מספקת להם את התנאים הדרושים כדי לנהל חיים מסודרים ולהתפרנס. התחבורה הציבורית היא עורק חיוני לרבים בחיי היומיום שלהם.
כך למשל אלכס וינטרוב (44), מפונה מקיבוץ חולית שעבר לאופקים עם משפחתו, נאלץ לנסוע תחילה לבאר שבע ורק משם למרכז. "עשרות אלפי אזרחים מושפעים מסגירת הרכבת. אנשים שחזרו לאזור שוקלים לחזור למרכז כי הם לא מצליחים להתמודד עם הקושי הזה", אומר וינטרוב, ממייסדי "עתיד לעוטף". "אם אני צריך להגיע למרכז, אני לוקח רכבת מאופקים לבאר שבע ולוקח רכבת נוספת לתל אביב. זה אבסורד. התחבורה על הכביש המקביל לקו הרכבת ממשיכה, תושבים חזרו לבתים שלהם, ואין סיבה שהרכבת לא תחזור. אם האזור בטוח, תחזירו את כל התושבים, את הכלכלה ואת האפשרות להתפרנס. אם הוא לא בטוח – אל תחזירו אותנו. זה ניהול סיכונים שבא על חשבוננו. אי-אפשר לצפות להתחלה של שיקום אם לא מייצרים את התנאים הבסיסיים לזה".
אביחי שלי (40), תושב נתיבות ואחד הקולות הבולטים במאבק על תחבורה ציבורית יעילה, הוסיף: "מה שמעציב בכל הסיפור הזה הוא שאלוף פיקוד העורף ואלוף פיקוד הדרום הנחיתו את ההנחיה הזו והשאירו לנו למצוא פתרונות".
ישי פרנקל (25), תושב דימונה במקור המתגורר בשדרות ועובד בחברת סטארטאפ במרכז, סיפר: "אני מתכוון לחזור לגור בעיר הולדתי. הנסיעה מדימונה היא נסיעה ישירה, בלי לחץ של פקקים בעקבות השאטלים. משנים את זמני השאטלים בלי לעדכן את הנוסעים, הם לא מסונכרנים עם הלו"ז של הרכבת, ואי-אפשר להמשיך ככה. יש תחושה ששכחו והפקירו אותנו שוב. אני עובד תשע שעות בתל אביב וחוזר. בלתי אפשרי לחיות בשדרות ולעבוד במרכז במצב הזה. אני מגיע הביתה לשעה של סידורים וניקיונות, ואז צריך לישון ולהתעורר שוב כדי לצאת לדרכים. אי-אפשר לחיות ככה. אני פשוט חוזר לגור עם ההורים בדימונה".
ליאור לפיד (55), תושב שדרות המפונה ליישוב מתן בשרון, סיפר: "לא חזרתי לשדרות. יש הרבה סיבות, אבל אחת הסיבות היא הרכבת. החיים כמו שהכרנו אותם – היום אי-אפשר לחיות אותם. מה שלא השתנה כמובן הוא שיורים עלינו רקטות מדי פעם. פשוט יש לנו פחות סבלנות ופחות יכולת לסבול את זה. יש לי בת חיילת, שמשרתת בתל אביב. הרכבת הייתה הדרך שלה לחזור הביתה. היינו מגיעים הרבה למרכז, למשפחה ולבילויים, וכל זה נפסק. אומרים שאפשר לחזור אבל לא נותנים את התנאים הראויים למי שחוזר. גם כך אנחנו בתקופה קשה, וכעת מקשים עוד יותר".
במרכז השלטון האזורי מנסים להכיל את המורכבות, כשמצד אחד התושבים נקראים לחזור הביתה ומצד שני הם נדרשים לסמוך על הצבא שאכן בטוח לחיות בעוטף, בעוד הרכבת מושבתת. שי חג'ג', ראש המועצה האזורית מרחבים ויו"ר מרכז השלטון האזורי, אמר כי "אנחנו נמצאים בלחימה, וכרגע הצבא קבע שהתנאים לא בטוחים להפעלת הרכבת. אנחנו צריכים לסמוך על הצבא שתפקידו להשיב את הביטחון. החיילים והחיילות היקרים שלנו נמצאים בתוך רצועת עזה ונלחמים בזירות נוספות, תוך סיכון חייהם למען השגת המטרות החשובות של הלחימה".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "המלצות צה"ל באשר לפעילות רכבת ישראל נבחנות כל העת בהתאם להערכת מצב מתמשכת. צה"ל העביר למל"ל את ההמלצות בדבר מיגון חלק מתוואי הרכבת במרחב שדרות, וזאת במסגרת המאמץ המתמשך לשיפור והבטחת ביטחון הנוסעים. התוכנית תיושם בהתאם להחלטת דרג מדיני בעניין".
