עמדנו לעלות לנמ"ר כדי לצאת מהרצועה - ואז נשמע הפיצוץ. זו הייתה שעת אחר הצהריים, היינו במרכז מחנה הפליטים אל-בורייג' שבמרכז רצועת עזה. כשאתה ברצועה אתה כל הזמן שומע קולות נפץ: טנק יורה, חמאס מפוצץ מטען על כוח, בום של פצצת מרגמה. אבל עוצמת הפיצוץ הזה הייתה חריגה, והוא לא רק נשמע - אלא גם הרעיד את האוויר והאדמה.
4 צפייה בגלריה
הרוגי האסון, מימין למעלה: גבריאל בלום, עמית משה שחר, רועי אברהם מימון, עקיבא יסינסקי, דניס קרוחמלוב וקסלר, רון אפרימי
(צילום: דובר צה"ל)
תיעוד ממחנה הפליטים אל-בורייג', רגע אחרי הפיצוץ
(צילום: דורון קדוש, גלצ)
"מה זה?", שאלתי את לוחם סיירת גולני שאבטח אותנו. "בטח פצצה ממטוס". אחרי הרהור קצר הוא הוסיף: "זה לא הם, זה משהו שלנו". נכנסנו לנמ"ר ואז התחלנו להבין שמשהו קרה. ברשת הקשר דיווחו: "היה אירוע רב-נפגעים, אנחנו מטפלים כרגע בזה". מאות הקריאה בקשר של המדווח זיהיתי שמדובר בחטיבה 188 במחנה אל-בורייג'. מפקד פלגת הנמ"רים הורה למפקדי הכלים לא לנוע. "ייתכן כי יצטרכו אותנו לפנות נפגעים", הוא אמר.
ברשת הקשר עלו מפקדים של כוחות שכנים והציעו את עזרתם בפינוי. כולם דיברו בשקט, לא הייתה פאניקה. מפקד הכוח בגזרה שבה היה הפיצוץ האסוני, שבו נהרגו שישה לוחמים, הודיע שהוא משתלט על העניינים וכי כבר הזמין מסוק. כעבור כמה דקות שמענו כבר את איש יחידת החילוץ 669 אומר שהוא בדרך עם מסוק ובו "ארבעה מטפלים בכירים". הרשת דוממת לרגע. בנמ"ר אנו שואלים את המפקד אם הוא מבין מה קורה, הוא הניד בראשו לשלילה. כאילו בתשובה לשאלתנו, מדווח מפקד הכוח בזירה, כנראה המח"ט אל"מ אור וולוז'ינסקי: "יש אצלי הרוגים, והפצועים כרגע מפונים".
שמעתי את מפקד חטיבת גולני יאיר פלאי שואל אם הוא יכול לעזור, וכך גם מפקדי כוחות אחרים. התשובה שמגיעה: "לא, אנחנו כבר מסתדרים". אני ממשיך להאזין לחילופי הדברים ברשת הקשר, ולאט-לאט מתברר לי שמדובר בפיצוץ של משאית שהביאה חומר נפץ כדי להשמיד קיר מנהרה שבה היינו רק לפני רבע שעה. זו הייתה מנהרה שבה אנשי חמאס ייצרו את חומרי הנפץ שלהם והיא הייתה מלאה באדי כימיקלים ומכשירים ששימשו לייצור חומר הנפץ, שבו מילאו את הרקטות ופגזי המרגמה והמטענים שייצרו במקומות סמוכים.
כשיצאתי מאותה מנהרה פגשתי את אנשי יהל"ם מיחידת ההנדסה של אוגדה 36. הם עמדו שם מחוץ למבנה שמתחתיו היה פיר המנהרה ותכננו איך יפוצצו באותו ערב את מתקן הייצור התת קרקעי הזה. עמדתי איתם, אנשי מילואים, חייכנים, שהחליפו ביניהם ואיתי "דאחקות" על העיתונאים שבאים לרגע וחושבים שהם מבינים מה קורה. משאית צבאית התקרבה אלינו ועליה מטען חומר נפץ מסוג מיוחד שיוצר במיוחד לפיצוץ פירים.
שאלתי את הבכיר שבחבורה כמה חומר נפץ דרוש כדי לפוצץ מנהרה שמבוטנת כולה בבטון מזוין: "בטח אתם צריכים המון עבודה והמון חומרי נפץ כדי לפוצץ את המפלצת הזאת", אמרתי. "אל תדאג", אמר לי אחד מאנשי ההנדסה, "מה שיש כאן הוא משהו מיוחד שאני לא יכול לספר לך, אבל זה בהחלט יעשה את העבודה. תאמין לי, השמדנו כבר קילומטרים של מנהרות. התת-קרקע הזה צריך להימחק לפני שבעוטף ירגישו בטוחים".
המנהרה שיועדה לפיצוץ
(צילום: דובר צה"ל )
"זה המון עבודה, אתם לא עייפים?" אני שואל. שקט לרגע, ואז אחד הלוחמים, איש מילואים של ההנדסה, טופח על האפוד שלו ואומר לי בחיוך: "אין לנו את הלוקסוס להיות עייפים. בעבודה הזאת אתה צריך להיות מרוכז ומקצועי ולהאמין במה שאתה עושה. ככה פשוט".
בעת הנסיעה בנמ"ר, כשהאזנתי לדיווחים ברשת הקשר והתבהרה לי התמונה, הבנתי שזה בכלל לא פשוט, וכי ההתמודדות עם התת-קרקע, עם חומרי הנפץ ועם העייפות, היא עניין לאנשים חזקים פיזית וגם מנטלית, וכי ההתמודדות הזו גובה מחיר יקר.
ששת הלוחמים שנהרגו בתקרית הקשה, שמותם הותר לפרסום היום, הם רס"ר (במיל') עמית שחר, בן 25 מרמת יוחנן; סרן (במיל') דניס קרוחמלוב וקסלר, בן 32 מבאר שבע; סרן (במיל') רון אפרימי, בן 26 מהוד השרון; רס"ר (במיל') רועי אברהם מימון, בן 24 מעפולה, ששימש פרמדיק; רס"ם (במיל') עקיבא יסינסקי, בן 35 מרמת גן; ורס"ל (במיל') גבריאל בלום, בן 27 מבית שמש. הלוחמים שירתו ביחידת יהל"ם, מלבד עקיבא - ששירת בגדוד הנדסה 8173 בחטיבת עציוני.
מוקדם יותר, הותרו לפרסום שמותיהם שלושה לוחמים נוספים שנהרגו ברצועה: סמל רועי טל (19) מכפר יהושע, לוחם בגדוד 94, שנפל בהיתקלות עם מחבלים בחאן יונס; רס"ל (במיל') דוד שורץ (26) מאלעזר, ורס"ל (במיל') יקיר הכסטר (26) מירושלים, לוחמים בגדוד הנדסה 8219, שנהרגו מפגיעת נ"ט בחאן יונס.
