שנת הלימודים הסתיימה בצל השביתה ונראה שמזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד תצליח ושכר המורים החדשים יעלה. בכמה? אולי ב-10%, אולי ב-20% ואולי אפילו ב-50%! במקום 6,000 שקל לחודש הם ירוויחו 9,000. האם זה מה שיביא מורים טובים למערכת? אולי, אבל מעט מאוד. האם זה יפתור את הבעיות במערכת החינוך? להערכתי התשובה שלילית. יש הרבה מה לתקן במערכת, אבל אני אציע רק דבר אחד בסיסי: לצמצם את הכוח של ארגוני המורים (גילוי נאות: אני עצמי חבר בארגון המורים העל יסודיים).
רבים חושבים שהסתדרות המורים וארגון המורים נלחמים בעד מערכת החינוך. זו טעות. הם נלחמים למען תנאי ההעסקה של המורים, אך לצערנו הכוח שלהם הוא אחד הגורמים להרס המערכת. דוגמאות? בבקשה:
1. הכוח של ארגוני המורים לא מאפשר לפטר אף מורה. שמעתי מנהלת תיכון שסיפרה שהייתה לה בבית הספר מורה גרועה. גרועה ממש - כזו שכל התלמידים וכל ההורים מתלוננים עליה. אבל הייתה לה קביעות וארגוני המורים לא אפשרו למערכת לפטר אותה. לא עזרו מכתבים לפיקוח, למשרד החינוך ולארגוני המורים. לא עזר אפילו מפקח שהגיע לצפות בה מעבירה שיעור והגדיר את החוויה: "נורא ואיום שהיא מורה". אבל כדי לפטר אותה היה צורך בהליך כה ארוך ובירוקרטי של צפיות נוספות בשיעורים שלה, ועדה פריטטית, טפסים ומכתבים, עד שלמנהלת פשוט לא היה זמן וכוח לזה. היה לה בית ספר שלם לנהל.
פעם אמר לי מנהל אחר: "הלוואי שהיו נותנים לי את האפשרות לפטר רק מורה אחד בכל שנה. רק אחד, לא יותר. זה היה נותן זריקת מרץ לכל המורים שיודעים שיש סיכוי שהם לא ימשיכו. ובעיקר - היה אפשר להוציא מהמערכת את מי שלא מתאים. אבל ארגוני המורים...".
2. סיפור אמיתי שמתרחש בימים אלה ממש. למנהלת יסודי יש בבית הספר מורה שמלמדת 20 שעות שבועיות. ויש לה קביעות. המשמעות היא שהמנהלת חייבת לתת לה את השעות האלה. בינתיים, המורה מתלבטת אם לעבור דירה. אם היא תישאר – חובה תהיה לתת לה את השעות בבית הספר שהיא עובדת בו עכשיו.
בינתיים החופש הגדול מתחיל והמנהל רוצה להיערך לשנה הבאה, לסדר מערכות, להגיד למורים מה הם מלמדים, לגייס מורים חדשים אם צריך. אלא שבית הספר כולו תקוע. אי אפשר לסדר מערכת כי לא יודעים אם המורה תישאר. היא יכולה להחליט גם ביום האחרון של החופש שהיא נשארת – ותהיה חובה לתת לה את 20 השעות.
איך אפשר להכין כך בית ספר לשנת הלימודים הקרובה? האם לא ראוי להחליט שעד 31 במאי, למשל, מורה חייב להודיע אם הוא ממשיך או לא, כדי שאם יודיע שהוא עוזב, ניתן יהיה לחפש לו מחליף? בוודאי שראוי, אלא שכאן נכנסים לתמונה ארגוני המורים, והם לא מאפשרים זאת.
3. נניח שוועד עובדים של חברה פרטית (סלקום, שופרסל או תנובה) מכריז על שביתה או מציב דרישות כלשהן. גם בוועד יודעים שיש להם אחריות מסוימת ואם יעברו את הגבול - החברה עלולה ליפול וכל העובדים ימצאו את עצמם בפני שוקת שבורה.
אבל לארגוני המורים אין כזו אחריות. הרי המפעל לא יפשוט את הרגל והחברה לא תרד מנכסיה. המדינה תמיד תצטרך מערכת חינוך. ולכן אין להם בעיה לשבור את הכלים בשביתות ארוכות. כי מה הסכנה הכלכלית? כארגוני עובדים מה שמעניין אותם זה תנאי ההעסקה (דבר חשוב כשלעצמו), אך לא החינוך. בשורה התחתונה, ארגוני המורים הם חלק מהבעיה, לא מהפתרון.
- ד"ר חנן יצחקי מלמד במכללה האקדמית להוראה "אפרתה" בירושלים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com