תכנית לוין-רוטמן-נתניהו, כפי שהוצגה, נראית הבוקר (חמישי) כמו בדיחה טרגית על חשבונה של מדינת ישראל. כל יום מצטרפים עורבים שחורים. שלשום בלילה זו הייתה סוכנות דירוג האשראי מוד'יס, עם אזהרה חריפה ביותר. אתמול בבוקר היה זה הכלכלן הראשי של פורום קהלת, מכון המחקר שנושא באחריות הגדולה ביותר לבלגן הנוכחי, שהזהיר באומץ מתוכנית הממשלה - בעיקר לדמוקרטיה, וגם לכלכלה. אין מילה חמה יותר מפשרה, ואין מבוקש יותר מעוד מסמך ובו רעיונות יצירתיים כדי לשחרר את המדינה ממטען הנפל הזה. יריב לוין מאשים בשיחות סגורות את ההסברה של המהלך. שמחה רוטמן מאשים את התקשורת. בנימין נתניהו מאשים את כולם. איש מהם לא מהרהר בתוכנית עצמה, ובטקטיקה חסרת האחריות שהולידה אותה: להכניס מקסימום עיזים להצעה לשינוי חוקתי עמוק בישראל, ואז, אולי, אם ירצה השם, להגיע להסכמות.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• אימת השטעטל המתעורר
• ישראל פוצלה במשבר זהות. נשארו לה שתי אפשרויות
• רוצים דמוקרטיה! (אבל רק בקו הירוק)
• מה רוצים משרה נתניהו?
מאז הערכת המודיעין לממשלת ישראל בספטמבר 1973, שלפיה הייתה סבירות נמוכה למלחמה, נמסרו לראשי ממשלת ישראל עצות גרועות לרוב. בין הגרועות שבהן, ללא ספק, תהיה זו של שר המשפטים הנוכחי - שהציע לשחק "צ'יקן" על גורל המשטר החוקתי בישראל. לוין, שיש הקושרים לו כתרים גם בימים אלה כאילו היה גאון אסטרטגי, לא חישב שום דבר באורח מדויק: התגובה הציבורית, ההשלכות הכלכליות, המצב הבינלאומי, הכל הפתיע אותו. מילא שר המשפטים, שיש לו ניסיון מוגבל בקבלת החלטות בקנה מידה כזה. ראש הממשלה נתניהו נהג (וממשיך לנהוג) בניתוק מתמיה.
השבוע שלח לי חבר, מייסד סדרתי של סטארטאפים, מייל שקיבל מקרן השקעות - יום אחד בלבד לפני פגישה ביניהם. המייל באנגלית, ותרגמתי: "רציתי לספר לך שהחלטנו על מפנה ביחס לאסטרטגיה לישראל. נושא שיחתנו מחר לא יניב את התוצאות המקוות... לכן יהיה טוב יותר לבטל את פגישתנו מחר... אנחנו מצטערים על ההתראה המאוחרת אבל לא רצינו לבזבז את זמנו של איש". המייל הזה, שמודיע למעשה כי המשקיעים הללו החליטו להתרחק מישראל, מאפיין את מה שקורה בתעשיית ההייטק, בשעה שהממשלה חיה לה בבועה מסתורית.
על הרקע הזה, חשף אתמול גיורא איילנד בריאיון ברשת ב' מה המקור לתוכנית "פרידמן-אלבשן": תיאום מול ח"כ רוטמן. מה קרה? לוין ורוטמן חשו שהמגעים בבית הנשיא מניבים הצעת פשרה ורפורמה שיש בה מרכיבים לא פשוטים, ואף בלתי אפשריים עבורם - לדוגמה, עיגון זכויות יסוד נוספות בחקיקה. המתווה שהתגבש, לבד מנושא מינוי השופטים שלא הוסכם, נראה כמו פריצת דרך היסטורית; כזו שלא רק תגביל במידה את האקטיביזם השיפוטי, אלא גם תספק חליפת הגנה לדמוקרטיה הישראלית.
נדב אילאביגיל עוזיהם נתנו את הרושם שזהו נון סטרטר. שוחחתי עם איילנד אמש, והוא הודה בהגינותו שההצעה איננה טובה - אבל לשיטתו, היא תמנע השתלטות של הקואליציה על ביתה המשפט. והיא מה שאפשר, לדעתו, להשיג כעת. איילנד, במילים אחרות (ואני חושד שכך גם פרופ' אלבשן) מנסים לצמצם את הנזק המזעזע שמצפה לישראל עם יישום תוכנית לוין-רוטמן. אך המחיר כבד, בלתי אפשרי: פוליטיזציה גמורה, רשמית, של בית המשפט העליון. באופן שאיננו קיים אפילו בארה"ב. שופטים מפלגתיים של ממש, שממונים לפי שייכותם הפוליטית. רוטמן ולוין, במילים אחרות, מנסים לחסל את מתווה נשיא המדינה.
בשלב הזה אין מנוס מהקריאה הישראלית המסורתית, הנואשת: משוגעים, רדו מהגג. ה"רפורמה" הזו היא נפל. היא איוולת גאה. היא קלעה את ישראל לתוהו ובוהו, שיחריף היום עם צעדי המחאה. גם מי שרוצים להביא רפורמה למערכת המשפט, גם כזו שתחליש את בג"ץ, מבינים היטב שזו איננה הדרך, וגם לא התוכנית. נתניהו יכול וצריך לעצור את החקיקה לשבועיים, לחשוב מחדש, ולהורות לשר המשפטים שלו להביא הצעה בהסכמה רחבה יותר. אם האופוזיציה תשיב בשלילה לכל הצעה, הוא תמיד יוכל לחדש את תהליך החקיקה. ההתמשכות הנוכחית של תאונת הדרכים האווילית והקיצונית הזו תעלה לכולנו במחיר יקר ומקפיא דם.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
