אחרי סערת הדלפת הטיוטה, בית המשפט העליון הודיע הערב (יום שני) על פסילת התיקון לחוק היסוד שביטל את השימוש בעילת הסבירות כלפי החלטות הדרג הנבחר. זו הפעם הראשונה שבית המשפט העליון מתערב בחוק יסוד שהעבירה הממשלה, בצל הביקורת על תהליך חקיקתו ועל המחלוקת הרבה שהייתה סביבו.
החלטת השופטים התקבלה בדעת רוב של 8 שופטים שפסקו בעד פסילת התיקון לחוק יסוד: השפיטה מול 7 שופטים שפסקו נגד פסילת התיקון. השופטים שהיו בדעת רוב טענו כי התיקון לחוק היסוד "חורג מסמכותה המכוננת של הכנסת, ומשכך יש להכריז על בטלותו". לדברי הנשיאה בדימוס אסתר חיות, "נוסח התיקון של הכנסת קיצוני וחריג. התיקון מתייחס לכלל מובניה של עילת הסבירות, ומשכך הוא מונע התערבות גם בהחלטות שלטוניות מופרכות ובלתי סבירות בעליל, ככל שלא נפל בהן פגם מינהלי אחר".
מנגד, השופט דוד מינץ שהיה בדעת המיעוט, אמר כי "אין חולק כי חוקי היסוד בישראל אינם מקנים סמכות מפורשת לבית המשפט לערוך ביקורת שיפוטית מהותית על חוקי היסוד. אין בחוקי היסוד כל הוראה בנוגע למגבלות כלשהן המוטלות על הכנסת בבואה לחוקק חוקי יסוד, ואין בהם כל הוראה המסמיכה גוף שיפוטי כלשהו, לרבות בית משפט זה, לפסול חוק יסוד. הדברים בעיניי פשוטים, נהירים ומובנים, ואולם נוכח החשיבות הרבה שיוחסה לנושא זה בעתירות דנן, שבתי ועיינתי היטב בחוקי היסוד שנחקקו בישראל כדי להתרשם שמא נעלמה ממני הלכה. עיינתי ולא מצאתי. הדברים ברורים ונחרצים: אין מקור סמכות המאפשר לבית משפט זה לדון בתוקפו של חוק יסוד, ובוודאי שלא לפסול אותו".
השופט נועם סולברג, שצפוי להיות בעתיד נשיא העליון (לפי שיטת הסניורטי אחרי יצחק עמית), אמר כי "מוטב היה לוּ דחינו את העתירות כולן על הסף, בלי אומר ודברים, זולת קביעה קצרה, שלפיה – אין בידינו סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית על חוקי-היסוד, שכן במשפטנו לא נמצא דבר חקיקה הניצב ממעל להם. מן הטעם הזה, דינן של העתירות להידחות". סולברג הוסיף כי "אכן, בהרכב השופטים הנוכחי – רבו עלי חברותי וחברַי; מה שהיה בעבר כמעט מובן מאליו - שוב איננו נחלת הכלל. כשלעצמי, עודני נאמן לדרכם של ראשונים, על סמך נימוקיהם. לוּ נשמעה דעתי, היינו מורים על דחיית העתירות".
בפסק הדין קבעו 12 מ-15 שופטי העליון (הנשיאה בדימוס אסתר חיות, השופט יצחק עמית, ממלא מקום הנשיא עוזי פוגלמן, השופטת דפנה ברק-ארז, השופטת בדימוס ענת ברון, השופטת יעל וילנר, השופט עופר גרוסקופף, השופט אלכס שטיין, השופטת גילה כנפי-שטייניץ, השופט חאלד כבוב, השופט יחיאל כשר והשופטת רות רונן), כי לבג"ץ יש סמכות לבטל חוק יסוד.
"במקרים חריגים וקיצוניים מוסמך בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק להכריז על בטלות חוק יסוד שיש בו משום חריגה מסמכותה המכוננת של הכנסת", כתבו בהחלטה. מנגד היו השופטים נעם סולברג ודוד מינץ שסבורים כי אין לבג"ץ סמכות להתערב בחקיקת יסוד, וספק אם לדון בה.
השופט יוסף אלרון בדעת יחיד סבור כי "קיים חריג צר המאפשר ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד רק במקרים חריגים וקיצוניים של פגיעה בזכויות היסוד של הפרט וכמוצא אחרון". אלרון אומר כי הטענות נגד החוק לא בשלות להכרעה ונימק: "נותר להכריע במקרים שעוד יובאו לפני בתי המשפט האם עילת הסבירות בוטלה כליל, או ששרידיה נותרו בתצורה המכונה עילת הסבירות ה'מצומצמת' או בטרמינולוגיה של 'מופרכות'. בסוגיה זו עמדת הממשלה, אף בהליך שלפנינו, לא הייתה עקבית".
חיות: זו הסיבה שפסק הדין פורסם בזמן המלחמה
נשיאת העליון בדימוס אסתר חיות התייחסה לאפשרות של התערבות בחוקי יסוד ואמרה כי היא "סבורה כי באותם מצבים קיצוניים שבהם הכנסת כוננה או שינתה חוק יסוד באופן שיש בו משום שלילה או סתירה חזיתית של המאפיינים הגרעיניים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – יש להכיר בסמכותו של בית משפט זה לקבוע כי הכנסת חרגה מסמכותה המכוננת וכי אין מדובר בנורמה חוקתית תקפה".
חיות הדגישה כי "האפשרות לקיים ביקורת שיפוטית מהותית על חוקי היסוד היא חריגה ביותר. היא נובעת מהמצב המשטרי הייחודי שקיים בישראל, ולכן על בית המשפט לנהוג בה ריסון מרבי ולנקוט זהירות רבה כדי להימנע מגלישה ל'שגרה' של עתירות התוקפות חוקי יסוד או הוראות בהם בטענה של חריגה מהסמכות המכוננת. היום עלינו לצעוד צעד נוסף ולקבוע כי במקרים נדירים שבהם נפגע 'הלב הפועם' של 'החוקה נוסח ישראל'". לדבריה, "בית משפט זה רשאי להכריז על בטלות חוק יסוד שיש בו משום חריגה מסמכותה המכוננת של הכנסת. זאת, נוכח המאפיינים המבניים הייחודיים של השיטה החוקתית הישראלית, ובהינתן הפרקטיקה החוקתית בשנים האחרונות הממחישה את הקלות שבה ניתן לשנות את שיטתנו מן היסוד".
נשיאת בית המשפט העליון לשעבר חתמה את פסק דינה בעניין ביטול עילת הסבירות במענה לביקורת שהוטחה בבג"ץ על עיתוי פרסום פסק הדין, בזמן המלחמה ברצועת עזה. "כחודש לאחר שהתקיים הדיון בעתירות, התרגשה עלינו מתקפת טרור אכזרית ומאז נתונה מדינת ישראל במלחמה קשה ונחושה נגד ארגוני הטרור המבקשים לכלותינו", כתבה. "אנו נושאים תפילה לשלום החיילות, החיילים ואנשי כוחות הביטחון המחרפים את נפשם למען ביטחון המדינה וכן לשובם של החטופות והחטופים לביתם במהרה".
חיות הבהירה: "גם בשעה הקשה הזו, על בית המשפט למלא את תפקידו ולהכריע בסוגיות המובאות לפתחו, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בסוגיות הנוגעות למאפייני הזהות הגרעיניים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לכך מתווספת העובדה כי פרסום הכרעתנו במועד הנוכחי מתחייב על פי סעיף 15(א) לחוק בתי המשפט, בהינתן מועד פרישתה של השופטת בדימוס ברון ומועד פרישתי שלי מכס השיפוט".
"איני חושש ממינוי 'סוסים', אבל מה ימנע מינוי מקורב למשפחת פשע"
השופט יצחק עמית, שאמור היה להחליף את חיות על כס הנשיאות, אמר כי "ביטול עילת הסבירות פוגע במספר אבני יסוד ועקרונות יסוד של השיטה המשפטית ושל הדמוקרטיה, והם: עקרון שלטון החוק; זכות הגישה לערכאות; עקרון הפרדת הרשויות; וזכויות יסוד חוקתיות. אכן, יש מדינות דמוקרטיות שבהן עילת הסבירות מתפרשת ומיושמת בצמצום, אך לנוכח הגרעון הדמוקרטי הכבד במדינת ישראל, כמתואר לעיל, לשלילה כה גורפת של עילת הסבירות יש משקל סגולי גבוה הרבה יותר מאשר במדינות אחרות".
הוא ציין כי "ביטול עילת הסבירות על פי התיקון לחוק היסוד אינו מביא מיניה וביה לקץ הדמוקרטיה, אך אל לנו ללכת שולל אחר טיעון זה. במשטר דמוקרטי יש לעמוד על המשמר, מאחר שדמוקרטיות מתות בסתר, לא במספר אבחות גדולות אלא בשורה של צעדים, שעל כל אחד מהם בנפרד ניתן לומר שאינו מביא לקץ הדמוקרטיה, אך בהצטברותם הם עלולים להביא לשינוי משטרי. צר לי לקבוע כי התיקון לחוק היסוד הוא צעד אחד בכיוון הלא נכון של החלשת הדמוקרטיה".
עוד הוסיף עמית כי הוא אינו "חושש ממינוי סוסים למשרות ציבוריות", אך תהה: "אבל מה ימנע מינוי מורשעים בעבירות מין למנכ"ל המשרד לקידום האישה? או מקורב למשפחת פשע? המסקנה כי לפנינו תיקון חוקתי שאינו חוקתי".
השופטת רות רונן, שגם היא הייתה יחד עם דעת הרוב, נימקה כי "במקרה הנוכחי אני סבורה כי מאחר שמדובר בתיקון הפוגע ביכולת של הרשות השופטת לבקר את הרשות המבצעת באופן המשנה מהותית את מערך האיזונים הקיים בין שלוש הרשויות; ובאופן המעורר חשש לניגוד עניינים מוסדי של הכנסת - יש להתייחס אליו תוך החלת סטנדרט ביקורת מחמיר מעט יותר על פעולת הכנסת, קרי תוך אפשרות מקלה מעט יותר להתערבות שיפוטית בתיקון. בהתחשב בסטנדרט זה, אני סבורה כי הפגיעה המשמעותית שיוצר התיקון בעקרון הפרדת הרשויות ובעקרון שלטון החוק, שהם מעקרונות הליבה של הדמוקרטיה בישראל, היא כזו המצדיקה התערבות שיפוטית ומובילה למסקנה כי יש לפסול את התיקון".
3 מ-7 השופטים בדעת המיעוט: להטיל מגבלות על החוק
מבין שבעת השופטים שהתנגדו לפסילת ביטול עילת הסבירות, שלושה סבורים כי יש להטיל מגבלות על החוק. כך למשל, השופטת יעל וילנר, שנמנית בדעת המיעוט, סברה כי "יש להעניק לתיקון פרשנות מקיימת, חלף פרשנות העלולה להביא לביטולו".
וילנר, יחד עם השופטים שטיין וכנפי-שטייניץ חושבים שיש לפרש את התיקון כך שהוא יחסום רק ביקורת שיפוטית בעילת הסבירות כפי שהתפתחה מאז פסק הדין בבג"ץ דפי זהב, המתמקדת בבחינת האיזון בין השיקולים השונים בהחלטה השלטונית ("סבירות איזונית").
לשיטתם, התיקון על פי פרשנות זו, עודנו מאפשר התערבות במקרים של החלטות מופרכות, שניתן היה להתערב בהן אף לפני פסק הדין בעניין דפי זהב. השופט שטיין כתב בהחלטתו: "האם הכנסת אי-פעם קיבלה הסמכה גורפת לחוקק כל חוק, מכל סיבה שתהא טובה בעיניה, כל אימת שהחוק אינו מנוגד לאחד מחוקי היסוד, והאם נתונה בידה הסמכות לכונן כל חוק יסוד שתמצא לנכון? תשובתי לשאלות אלה היא לאו מוחלט".
השופטת גילה כנפי-שטייניץ, שתומכת בפרשנות לחוק אך לא בביטולו, הוסיפה: "עמדתי היא כי אנו רשאים להתערב בחקיקת יסוד, רק במקרים נדירים שבנדירים, בהם מתנוסס 'דגל שחור' מעל חוק היסוד המאיים למוטט את אושיות הדמוקרטיה. המקרה שלפנינו אינו בא בגדר מקרים נדירים אלה, אף לא בקירוב. מבחינה מעשית, השלכותיו של התיקון מצומצמות במידה רבה, שכן ניתן להחליף את השימוש בעילת הסבירות הרחבה בעילות ביקורת אחרות הקיימות בשיטתנו, ואף להיעזר בעילת הסבירות הצרה, אשר לטעמי התיקון, על פי פרשנותו הראויה, מותירה על כנה".
"אבן נייר ומספריים": השופט שהשווה את השיח החוקתי למשחק ילדים
השופט שטיין, אחד מאלו שהתנגדו כאמור לפסילת החוק, כתב כי השיח החוקתי מתנהל במחוזותינו לפי הדפוס "מה גובר על מה?". לפי כללי השיח, בית המשפט העליון – ובנסיבות מתאימות, גם מוסד שיפוטי אחר – מוסמך לקבוע את בטלותו של חוק רגיל של הכנסת אשר נחקק בניגוד להוראותיו של אחד מחוקי היסוד. מכאן נולדה הטענה נושא דיוננו: "אם פסיקתו של בית משפט זה בדבר בטלותו של חוק רגיל באה מכוח האמור בחוקי היסוד, אזי ניתן לכונן חוק יסוד שיהא חסין מפני ביקורת שיפוטית - לאמור: חוק יסוד גובר על כוחו של בית המשפט העליון".
טענה זו מזכירה משחק ילדים הידוע בשם "אבן, נייר ומספריים" או "אבנייר ומספריים", בעגה הירושלמית, כתב שטיין והסביר כי מדובר במשחק שמנצחו מכריע במחלוקת הילדים באשר לפעילות שברצונם לקיים. משתתפיו מסמנים בבת-אחת, באמצעות אצבעותיהם, את בחירתם ב"אבן", ב"נייר" או ב"מספריים"; והמנצח נקבע לפי הכלל הבא: "אבן" שוברת ועל ידי כך מנצחת "מספריים", "מספריים" גוזרים ועל ידי כך מנצחים "נייר", ואילו "נייר" מכסה ועל ידי כך מנצח "אבן".
"השיח החוקתי שלנו אינו יכול להתנהל לפי דפוסי המשחק 'אבן, נייר ומספריים', או משחק ילדים אחר", הסביר שטיין. "שיח חוקתי אינו בגדר משחק לילדים, ובוודאי שאין הוא יכול להתנהל כדרכם של משחקי ילדים בגדרם של הליכים משפטיים אשר קובעים זכויות וחובות רבות חשיבות. הכנסת, מחוקקי המשנה ובית המשפט העליון אינם רשאים לנכס לעצמם כוח-על במחי-יד, כפי שנעשה במשחק 'אבן, נייר ומספריים'. מקורו של כוח-על, כמו של כל כוח משפטי, צריך להימצא באקט הסמכה אשר נעשה במציאות ואשר מעוגן בדין. באופן ספציפי יותר, כוונתי לאקט פורמלי של הריבון אשר מקנה כוח-על לכנסת כרשות מחוקקת, לאחד ממחוקקי המשנה או לבית המשפט העליון".
השופט שערער על שיטת הסניוריטי: "החוק לא מוסיף כבוד"
השופט יוסף אלרון, שהודיע על מועמות לנשיאות בית המשפט העליון בניגוד לשיטת הסניוריטי, אמנם התנגד לפסילת החוק אך העביר ביקורת קשה מאוד על החוק. "גם אם קיים פתח, צר שבצרים, להתערבות שיפוטית בתוקפם של חוקי יסוד, איני רואה הצדקה להיחפז לעשות שימוש בסמכות זו בעיתוי הנוכחי", הבהיר. עם זאת, כתב: "יש לומר כי התיקון אינו בגדר סעיף המוסיף כבוד לחוקת מדינת ישראל המתגבשת".
"במובנים מסוימים ההיגיון שבבסיסו אינו ברור, הניסוח אינו חד, ומותיר, כאמור, חללים רבים אשר טעונים פרשנות, ואף לא נכללו בו הוראות מעבר כלשהן, כפי שראוי היה לקבוע על מנת שלא להסב נזק מיותר לבעלי דין שעניינם מתברר בימים אלו. אי-הבהירות והקשיים בנוסח החוק הוצפו במסגרת הדיונים בעיצוב התיקון, אולם לא זכו למענה ראוי בניסוחו. טעמֵי המכונן עמו".
הוא סיכם כי "אף על פי כן, בשלב זה קיים ספק אם בסופו של יום התיקון יתברר כבעל חשיבות מעשית ממשית. קיים ספק גדול עוד יותר אם יתברר ככזה הפוגע פגיעה אנושה באופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. איתן אני בדעתי כי אין זו השעה לזעזע את יסודותיה החוקתיים של מדינתנו. את המחלוקת מושא העתירות שלפנינו מוטב לדחות למועד המתאים לכך אם וכאשר ההכרעה בה תתחייב מעובדות המקרה. חוששני כי בעיתוי הנוכחי הנזק שייגרם מערעור יסודות המשפט החוקתי בישראל בשל פסילת התיקון, עלול לעלות עשרות מונים על הנזק שבהותרתו על כנו".
גנץ: לכבד את פסק הדין; כך הגיב לוין
שר המשפטים יריב לוין הגיב על הפסיקה הדרמטית וחסרת התקדים ואמר כי "השופטים למעשה לוקחים לידיהם בפסק הדין את כל הסמכויות, שבמשטר דמוקרטי מתחלקות באופן מאוזן בין שלוש רשויות השלטון. מצב בו אי אפשר לחוקק אפילו חוק יסוד או לקבל החלטה כלשהי בכנסת ובממשלה שלא בהסכמת שופטי העליון, לוקח ממיליוני אזרחים את קולם ואת הזכות הבסיסית להיות שותפים באופן שווה בקבלת הההחלטות". לוין טען כינה את פסק הדין, ככשזה ש"אין דומה לו באף דמוקרטיה מערבית", והבהיר: "הוא לא ירפה את ידינו". לוין סיכם: "כשהמערכה נמשכת בחזיתות השונות, נמשיך לנהוג באיפוק ובאחריות".
מפלגת הליכוד התייחסה אף היא לפסיקה, כמו גם שרים וחברי כנסת רבים מכל קצוות המפה הפוליטית, ומסרה בהודעה שתואמה גם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו כי "מצער שבית המשפט העליון בחר להביא פסק דין בלב המחלוקת החברתית בישראל דווקא כשחיילי צה"ל מימין ומשמאל נלחמים ומסכנים את חייהם במערכה. החלטת בית המשפט מנוגדת לרצון העם באחדות במיוחד בזמן המלחמה".
10 צפייה בגלריה
במערכת הפוליטית מיהרו להגיב
(צילום: יואב דודקביץ', אלכס קולומויסקי, קובי קואנקס, שלו שלום)
מנגד, ראש האופוזיציה יאיר לפיד מסר כי "החלטת בג"ץ חותמת שנה קשה של מריבה שקרעה אותנו מבפנים והובילה לאסון הנורא בתולדותינו. מקור כוחה של מדינת ישראל, הבסיס לעוצמה הישראלית, היא העובדה שאנחנו מדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית, שומרת חוק. בית המשפט העליון מילא היום נאמנה את תפקידו בשמירה על אזרחי ישראל, ואנחנו נותנים לו גיבוי מלא". לדבריו, "אם ממשלת ישראל שוב תתחיל את המריבה על בית המשפט העליון אז הם לא למדו כלום. לא למדו כלום מ-7 באוקטובר, לא למדו כלום מ-87 יום של מלחמה על הבית".
אחריו הגיב גם השר בני גנץ, יו"ר המחנה הממלכתי, שאמר כי "ערב 7.10 החברה הישראלית הגיעה למקומות קיצוניים, לפילוג ושיח שנאה שהיה אסור להגיע אליהם. את פסק הדין חובה לכבד, ואת הלקח מההתנהלות בשנה האחרונה חובה להפנים - אחים אנחנו, לכולנו גורל משותף. אלו לא ימים לניגוחים פוליטיים, אין היום מנצחים ומפסידים. היום יש לנו רק מטרה אחת משותפת - לנצח במלחמה, ביחד".
הוא ציין כי "אחרי המלחמה, נידרש להסדיר את מערכת היחסים בין הרשויות ולחוקק חוק יסוד חקיקה שיעגן גם את מעמד חוקי היסוד. נעשה זאת בהסכמה רחבה, תוך כבוד בין כל אזרחי ישראל. גם זה יהיה חלק מהניצחון שלנו כמדינה וכחברה".
החוק שטלטל את ישראל
בספטמבר החולף ערכו 15 השופטים דיון שארך 13 שעות וחצי בעתירות שהוגשו נגד החוק שמונע מבתי המשפט את היכולת להתערב בהחלטות של שרים בממשלה שהתקבלו ב"חוסר סבירות קיצוני". התיקון לחוק בנושא הוא הראשון שאישרה הכנסת במסגרת המהפכה המשפטית שקידמו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר המשפטים יריב לוין (לצד חוק הנבצרות שנועד להגן על נתניהו מהוצאות לנבצרות). אישור החוק הביא למחלוקת, קרע ופילוג חסרי תקדים בחברה הישראלית, ערב מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר.
השופטים דנו ושמעו שורה ארוכה של עתירות ותגובות אליהן, שהוגשו נגד התיקון לחוק יסוד: השפיטה, שעוסק בביטול עילת הסבירות להחלטות ממשלה, שרים וראש ממשלה, שאושר סופית בכנסת הנוכחית ברוב של 64 חברי קואליציה מול 0 מתנגדים, ועורר סערה גדולה במדינה. בג"ץ מעולם לא פסל תיקון לחוק יסוד.
עילת הסבירות עוסקת בהתערבות של בג"ץ במקרים חריגים בשל חוסר סבירות קיצונית בהחלטות מנהליות. ב-24 ביולי בשנה שעברה אושר בכנסת התיקון לחוק שקובע כי בית המשפט, כולל בג"ץ, לא ידון בעניין "סבירות ההחלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של שר אחר, ולא ייתן צו בעניין, לרבות בענייני מינויים או החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות".
הנשיאה בדימוס אסתר חיות בדיון עילת הסבירות בבג"ץ
(צילום: לע"מ)
שורה ארוכה של עתירות נגד החוק הוגשו בנושא, כולן נידונו בדיון בספטמבר שאותו הובילה הנשיאה דאז השופטת אסתר חיות, שפרשה מתפקידה חודש לאחר מכן. התנועה לאיכות השלטון טענה בעתירה כי יש לבטל את התיקון לחוק מפני שמדובר בתיקון "חוקתי שאינו חוקתי", כשהוא עולה כדי שינוי "המבנה הבסיסי" של הדמוקרטיה הפרלמנטרית בישראל.
עתירה נוספת העלתה את סוגיית אפשרויות של ביטול העילה בהקשר הביטחוני: עתירה זו עסקה בהשלכות החקיקה על חשיפת אנשי מערכת הביטחון שעוסקים בליבת הפעילות המבצעית - השיפוט בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג - והתייחסה גם לטענה שנפל פגם בהליך החקיקה. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה הצטרפה לעותרים נגד הכנסת והממשלה.
מנגד, עמדת הממשלה, נתניהו ולוין הייתה שבית המשפט מנוע מלתת החלטה בדבר תוקף של חוק יסוד או תיקון. גם הכנסת סברה שאין מקום לעריכת ביקורת שיפוטית לחוקי יסוד. ראש הממשלה אף סירב לומר אם יציית להחלטת בג"ץ, וכמוה גם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה.
באופן חסר תקדים, בשבוע שעבר הודלפה טיוטת ביניים של ההחלטה לבג"ץ בנושא הסבירות. פעולה זו עוררה תדהמה בבית המשפט העליון. לפי הפרסום של עמית סגל בחדשות 12, רוב השופטים בחרו לפסול את החוק - 8 מול 7. ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, השופט עוזי פוגלמן, אמר אז כי "הרשות השופטת רואה בחומרה רבה את הדלפתם של חלקים מטיוטות פסקי דין שלא הושלמה כתיבתם. הניסיון להשפיע בדרך זו על הליכים תלויים ועומדים ולפגוע באמון הציבור ברשות השופטת ובשופטים והעובדים המסורים שלה – לא יצלח".
