"אנחנו בזמן מלחמה, אני מסכן את החיים שלי כמו אחרון החיילים", מזכיר רס"ן (במיל') עמנואל חצרוני, חקלאי בן 65 מתל-מונד שנקרא בימים אלה לחקירה בידי הוועדה לתכנון ובנייה שרונים בעקבות סכסוך סביב מחסן חקלאי שברשותו. הסיפור הזה אומנם החל לפני המלחמה, אבל בשבועות האחרונים, לדברי חצרוני, הוא ומשפחתו נתונים לא רק לעול הכלכלי ולהפסדים אדירים שנובעים מהמלחמה ומשירות המילואים שלו - אלא גם לדרישה של הוועדה לממש צו הריסה למחסן ולהביא את חצרוני לחקירה. צפו בדברים:
דבריו של מתנדב המילואים רס"ן (במיל') עמנואל חצרוני
(צילום: רענן בן צור)
מאז 7 באוקטובר גויס חצרוני לשירות מילואים בחטיבת אלכסנדרוני שנמצאת כעת בצפון הארץ. בימי שגרה הוא מגדל ירקות בשטחים חקלאיים באזור אבן יהודה: בטטות, תפוחי אדמה וגם תות שדה. "עברנו משבר גדול לפני עשור והמשכנו לעסוק בחקלאות", הוא מספר, ומשחזר את הבוקר הקשה ההוא באוקטובר. "בסביבות 8 בבוקר, כשהייתי עוד בבית הכנסת, קיבלתי הודעה מהסמח"ט שלי להגיע. עליתי על מדים, לקחתי את הציוד ונסעתי. גייסנו את כל החטיבה. מי שנשארה פה זאת איריס אשתי, זו הייתה ההתחלה של עונת התות".
חצרוני מספר על הקשיים: "הפועלים הפלסטינים כמובן נטשו באותו רגע, הפועלים התאילנדים גם עזבו. אשתי הייתה צריכה להתמודד עם מה שקורה פה. כתוצאה מהמלחמה היה איחור בשתילה ובכיסוי התות ונגרם ונזק מאוד גדול. השארנו פה שטח גדול של בטטות, 15 דונם שלא היה מי שיוציא אותן. זה נזק מוערך של 250 אלף שקל, ובכל הזמן הזה - אני עדיין במילואים".
על הרקע להתנכלות הוועדה לתכנון ובנייה שרונים, מספר חצרוני: "לפני חצי שנה הסתיים משפט שבו הוועדה תבעה אותנו על מיזם של מכירת תוצרת חקלאית שלנו. הפסדנו במשפט, שילמנו את הקנס והפסקנו למכור תוצרת חקלאית של אחרים. הוצא נגדנו גם צו הריסה למחסן, שעוד לא נהרס מפני שאנחנו ממתינים לקבלת היתר למבנה למיון, אחסון וקירור התוצרת. שנתיים אנחנו מחכים לאישור, ובכל פעם הם מוצאים סיפור אחר על מבנה חקלאי".
לפני כשלושה שבועות המצב הסלים. ראש אגף הפיקוח של שרונים הגיע למחסן החקלאי, והתעמת עם אשתו של חצרוני. אף שהסבירה שהיא לא מוכרת - אלא רק ממיינת במחסן, ושבעלה נמצא בצו 8, הדבר לא הועיל. בשבוע שעבר קיבל חצרוני זימון לחקירה. "אני לא מבין למה", הוא אומר, "אני לא יודע מה לעשות. אני בכלל לא פה, אני במילואים. במקרה ראיתי כתבה על בדואי מהדרום שבוטל לו צו הריסה כי הוא במילואים, שלחתי להם את הכתבה - אבל זה לא מזיז לאף אחד. אין לי עם מי לדבר.
"אני נמצא בשירות המדינה ואני מפסיד הון עתק, אין לי מי שיחזיר את הכסף. תוך שבועיים הם רוצים להרוס את המבנה הזה, שלפי החוקים לא צריך לבקש עליו רישיון בכלל. מחר אני חוזר לצפון, ואני מרים ידיים. אנחנו נגיע לפשיטת רגל, אין לי כסף להגיע שוב לבתי משפט ולערעורים. אני רק מחכה שהמלחמה תסתיים והמדינה תצא בשלום ואני אחזור למשק שלי. כרגע אני מצפה מהוועדה, שהיא גוף של המדינה, שפשוט יעזבו אותנו במנוחה. שיתנו לנו למכור את מה שיש לנו, או שיאשרו לנו כבר את בית האריזה. אני בן 65, אני לא חייב לעשות מילואים, אני מתנדב. ובזמן הזה, גופים של המדינה באים ומתנכלים לי. שמישהו כבר יתערב בסיפור הזה, כשאני אחזור מהמילואים אני אסדיר את מה שצריך".
עו"ד ניסן שריפיעו"ד ניסן שריפי, שמייצג את חצרוני, אומר: "לא ייאמן עד היכן יכולות רשויות המדינה להתעלל בקצין קרבי בצה"ל, שמאז השבת השחורה של 7 באוקטובר, משרת את המדינה בקו הקדמי בגבול לבנון, ומתפרנס בדוחק רב מעמלו כחקלאי. באחת הגיחות, בנות שעות ספורות, בהן שב לשדותיו, ביקש למכור מעט מהיבול, ופקחי הרשויות עטו עליו כמוצאי שלל רב. הכיצד ימכור פירות וירקות ללא רישיונות והיתרים מהקומיסר, תוך התעלמות מהמצב במדינה בכלל וממצבו של הקצין בפרט, כאשר היבול נרקב בשדותיו, באין קוצר וקוטף. בושה, בושה, בושה".
מהועדה לתכנון ובניה "שרונים" נמסר בתגובה: "מר חצרוני הנו בן 65 ומצוי בצו 8 מיום 7 באוקטובר. הוועדה אינה מזמנת לחקירה אדם אשר ידוע לה שהוא נמצא במילואים. החוק בנוגע למי שמצוי בצו 8 ברור ביותר בעניין זה. מבדיקה שנערכה, מר חצרוני מעולם לא טען בפני מי מגורמי הוועדה כי הוא בשירות מילואים. מר חצרוני הגיש בעבר בקשה להיתר אשר נדחתה על ידי הוועדה עקב אי התאמה לתוכנית בניין העיר. למר חצרוני – ככל אזרח – עמדה הזכות להגיש ערר על ההחלטה, אך הוא לא עשה זאת. לאחר חצי שנה מר חצרוני הגיש בקשה חדשה להיתר וזו נמצאת בטיפול במסגרת המועדים המקובלים. כך שכל הטענות ביחס להתנכלויות ובפרט כי אין התייחסות של שנתיים לבקשה להיתר שהגיש, אינן נכונות עובדתית".
