הנסיכה דיאנה עלתה מחדש לכותרות בעקבות העונה הרביעית של הסדרה "הכתר". בצד הכעסים מכיוון בית המלוכה, הטוען לסצנות שלא היו ולא נבראו במציאות ועלולות להטעות את הציבור, ניתן לקבל נקודת מבט אחרת לחלוטין מסרט תיעודי בשם "דיאנה: הסיפור שלה" (טום ג'נינגס, דייוויד טילמן, 2017), שבו היא מספרת בקולה על מערכת היחסים עם הנסיך צ'ארלס.
היא מתארת את עצמה כמי שגדלה במשפחה שבה האב היה אלים כלפי האם. בת 18, מוקסמת מהתעניינות הנסיך המבוקש, היא נגאלת מדירת הרווקות, מהעבודה בגן הילדים ומניקוי בית אחותה, וממש כמו סינדרלה –מובאת לארמון ושם נכלאת.
בדיעבד היא תטען שהובלה כצאן לטבח. בית המלוכה היה זקוק לצעירה, בתולה, תמה, נעימה וביישנית שתמלא את משבצת אשתו של יורש העצר, ולצ'ארלס אפשרה החתונה להמשיך את חייו כמעט כפי שהיו. באותם ראיונות הדברים לא נאמרים על ידה במפורש, אך ניתן להבין שדיאנה הייתה קורבן לאלימות נפשית.
אולם מהי אלימות נפשית?
האלימות הפיזית נראית. רואים את הפנס בעין, את החתך או השריטה העמוקה, את החבורות. אבל האלימות הנפשית סמויה מעין, מתעתעת, מוסתרת ומקופלת בתוך השפה והמעשים. ניתן להגדיר אותה כחדירה עקבית למרחב האישי של בת הזוג לשם שליטה.
אחד הסימנים הברורים הוא התחושה של האישה בזוגיות, אבל חשוב לסייג ולומר שלא כל אישה שחשה רע בזוגיות בהכרח חווה אלימות, וגם שאלימות נפשית אינה מוגבלת רק למערכות יחסים זוגיות.
לאלימות הנפשית לא תמיד קוראים בשמה, מה שמקשה על זיהויה. נוצרה סביבה מכבסה של מילים ותירוצים: הבעל אינו אלים אלא "הם לא מתאימים", או "הוא קצת עצבני", או "הוא מבין בנושא ולכן איכפת לו". במשפטים כאלה ואחרים משתמשת החברה כדי לתאר מציאות אלימה שבמסגרתה מכרסם גבר בביטחונה העצמי, בהווייתה וביציבותה של בת זוגו.
לאלימות זו גם השלכות בריאותיות והיא עלולה לגרום לתחלואה והפרעות שונות כגון הפרעות אכילה, הפרעות שינה, חרדות, מחשבות אובדניות, ניסיונות התאבדות, כאבים שונים שחלקם כרוניים ולא לכולם יש הסבר, פוסט טראומה, הפרעות אישיות ועוד.
ספר שמונח תדיר לצידי ואני חוזרת וקוראת בו, מקפלת אוזניים קטנות בשולי הדפים שנגעו לליבי, הוא "מילים הורגות" של ניני גוטספלד-מנוח (הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2006). בתחילתו מוצגת סטטיסטיקה קשה שמלמדת שאלימות נפשית היא לא מנת חלקה של נסיכה בודדה בארמון רחוק. היא נפוצה בישראל ויותר מ-50% מהנשים נפגעות מהיבטים שונים של התופעה, החל מקללות והשפלות, דרך צעקות והתפרצויות זעם ועד לשליטה והצרת צעדיהן.
גוטספלד-מנוח מודעת לכך שקשה מאוד לאישה לזהות ולהודות בפני עצמה שהיא נמצאת במערכת יחסים אלימה ומתעללת. בפתיחת הספר היא גם מגדירה מהי אהבה ונותנת קווי מתאר למערכת יחסים בריאה, כדי שכל אחת תוכל להתחיל ולבחון אם היא נמצאת במערכת יחסים אוהבת, או שהמילה אהבה הפכה לחלק מהמניפולציה שבן הזוג מפעיל עליה. הספר שכתבה הוא מעין מדריך, מבוסס מחקר, שעוזר לאישה לזהות את כל הטריקים הלשוניים ואת רשת הקורים שבתוכה כולא בן הזוג המתעלל את בת זוגו.
הנסיכה דיאנה מתארת את צ'ארלס כמי שלרגעים הפגין כלפיה תשוקה רבה, ובפעמים אחרות היה קר ומנותק. יחס מבלבל ופוגעני גם הוא סימן לאלימות הנפשית
כמומחית להוראת הלשון מונה גוטספלד-מנוח את מה שהיא מכנה "משתיקי קול". הכוונה היא לשימושים בשפה, בפתגמים, בביטויים, במילים כלליות ועוד, שמקטינים את האישה, משפילים אותה, מערערים, מאשימים ונותנים לה תחושה שהיא אינה ראויה או מסוגלת.
חלקם יכולים להיות בוטים כמו "מטומטמת", "מפגרת" או "מי נתן לך רישיון?". אחרים יתחפשו היטב ומוכרים לנו גם ממערכות יחסים שאינן מתעללות, כמו "יש כאן לכלוך", "למה לא קנית חלב?", "את תמיד דוחה דברים", "אף פעם אי אפשר למצוא משהו בבית הזה" ועוד.
התדירות, ההקשר והטון יכולים לעזור להבחין אם מדובר בבן זוג מתעלל. אם המשפט נאמר שלא מתוך האשמה, ברוח טובה או אם יש לו המשך מעשי, כמו לקיחת אחריות של בן הזוג על הדברים, הוא יכול לבוא כחלק ממערכת יחסים תקינה.
הנסיכה דיאנה, אם נחזור אליה לרגע נוסף, מתארת את צ'ארלס כמי שלרגעים הפגין כלפיה תשוקה רבה, ובפעמים אחרות היה קר ומנותק. יחס מבלבל ופוגעני גם הוא סימן לאלימות הנפשית. מבודדת בטירה גדולה אך חשופה לעיני הציבור, שראה הצגה של קשר שלא היה ולא נברא, היא נשארה להתמודד לבדה. כשהביעה מצוקה או כשרבו, לפי עדותה, נהג צ'ארלס לומר שהיא צועקת "זאב, זאב" ובכך ביטל את רגשותיה כהרף עין, כאילו לא היו דברים מעולם.
לזכר מיכל סלה ז"ל - הגיע הזמן להפסיק לשתוק
(באדיבות: לילי בן עמי)
הדוגמה הזו מצביעה על פן נוסף ומעשי באלימות הנפשית, שיכול להגיע בשינויים קיצוניים ומבלבלים בהתנהגות, התעלמות ושתיקות, שפת גוף מזלזלת, קולות מבטלים (כמו אנחות וצקצוקי לשון), שתלטנות קיצונית ופעמים רבות גם אלימות כלכלית. במקרים אלה שולט בן הזוג במשאבים הכלכליים, עוקב אחר הוצאותיה של אשתו, דורש ממנה דיווח מתמיד, מגביל את יכולתה להוציא כסף כראות עיניה ומשאיר אותה במצב נחות ומוחלש. האלימות הכלכלית יכולה להסתתר מאחורי טענות על מצב כלכלי וחיסכון נדרש, ולרוב היא צוברת תאוצה כשהגבר יגלה שאשתו רוצה לעזוב.
צ'ארלס ודיאנה היו דוגמה לכך שבעל מכה נפשית ואישה מוכה נפשית יכולים להגיע גם משכבות מבוססות. הקורבנות יכולות להיות משכילות, מלומדות, עצמאיות ומצליחות. הגבר יכול לפרנס, להצליח בעבודה ולהיות אב טוב ואחראי. הפער בין התנהגותו בבית ומחוצה לו יכול להקשות על ההוכחה וההבנה שאשתו לא "סתם רגישה" או "עושה עניין מזבוב" אלא נשואה לגבר פוגעני ומתעלל.
אלימות נפשית נגזרת משליטה, ולכן כשאישה רוצה לצאת מזוגיות מתעללת היא צריכה להיערך מראש ולדעת שקיים סיכוי גבוה שהיא תסבול גם מאלימות כלכלית. חשוב לא לעזוב בהחלטה של רגע אלא לתכנן אסטרטגיה, גם כלכלית וגם בבניית ההוכחות.
נשים רבות לא יודעות שקיימת חקיקה בישראל נגד מה שהחוק מגדיר כאלימות נפשית מתמשכת. החוק אמנם אינו רואה בכך עבירה פלילית, אלא אם הופנתה כלפי קטין או אדם חסר ישע, ועדיין, אם הוכח שאישה סובלת מאלימות נפשית מתמשכת - ניתן להוציא צו הגנה נגד בן הזוג.
חוק רלוונטי נוסף למצבים של אלימות במשפחה, הוא החוק למניעת הטרדה מאיימת, שמאפשר להוציא צו הגנה אם בן הזוג מאיים או מטריד. החוק מתייחס לכל מי שנמצאת בתוך מערכת יחסים מתעללת, על סף עזיבה או לאחריה.
אם זיהית שאת או מישהי שאת מכירה, חיה במערכת יחסים שכזו ונמצאת כרגע בחשיכה עמוקה, זכרי שיש מי שיכול לעזור לך. את לא לבד.
- עו"ד ענבר דרור עוסקת באלימות נפשית במערכות יחסים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
