הפרק הראשון בספר "פרופגנדה" של אדוארד ברניז, מי שנחשב לתועמלן אבי תורת יחסי הציבור וההנדסה החברתית (הידוע גם כאחיינו של פרויד), נפתח בכותרת "כאוס מאורגן". מתחת לכותרת מתחילה הפסקה הראשונה במילים הבאות:
"המניפולציה המודעת והמושכלת של ההרגלים והדעות של ההמונים היא מרכיב חשוב בחברה הדמוקרטית. אלה שמתמרנים את המנגנון הבלתי נראה של החברה מהווים ממשלה בלתי נראית שהיא הכוח השולט האמיתי. אנחנו נשלטים, מוחנו מעוצב, הטעם שלנו נוצר, הרעיונות שלנו מוצעים, בעיקר על ידי גברים שמעולם לא שמענו עליהם".
ישראל מתעוררת לשבוע אחר. שבוע שבו מתחילה להיחשף אותה מכונה, אותה תעמולה שבאה לעשות סדר בכאוס. סדר שהאג'נדה שלו היא ברורה - לא להגן עלינו משבע חזיתות, לא להחזיר את החטופים ולא לשמור על חיי החיילים אלא להגן על אדם אחד, והוא ראש הממשלה
אנחנו נשלטים... מוחנו מעוצב... על ידי גברים שמעולם לא שמענו עליהם. מעולם לא, עד השבוע האחרון. מי ידע מיהו אלי פלדשטיין או אוריך, אולי מעטים - אלו שמסתובבים בחדרי החדרים ומקורבים לנתניהו, בוודאי לא כל אזרחי המדינה.
גברים שמעולם לא שמעתם עליהם, מי יודע גם מי הוא אדוארד ברניז? גם הוא מאותם גברים שמאחורי הקלעים, שהבין איך להשתמש בפסיכולוגיה כדי להשפיע עלינו ההמונים. ברניז הוא אחיינו של פרויד, ואחרי שזה שלח לו את הספר "מבוא לפסיכואנליזה" הבין ברניז שאנשים מונעים על ידי יצרים לא מודעים וצרכים. ברניז עשה הרבה מהפכות שיווקיות, אבל גם שלח ידו בעולם הפוליטיקה בין נשיאי ארה"ב. ספרי התעמולה שלו שירתו גם את שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס. הוא עצמו סירב לעבוד עבור הנאצים - ברניז היה יהודי.
אחרי השבוע האחרון ישראל מתעוררת לשבוע אחר. שבוע שבו מתחילה להיחשף אותה מכונה, אותה תעמולה שבאה לעשות סדר בכאוס. סדר שהאג'נדה שלו היא ברורה - לא להגן עלינו משבע חזיתות, לא להחזיר את החטופים ולא לשמור על חיי החיילים אלא להגן על אדם אחד, והוא ראש הממשלה.
פרויד אמר "ההמון הוא פתי וקל להשפעה, אין הוא ביקורתי והבלתי סביר אינו קיים עבורו". זה נכון אבל רק בחלקו, לא כולנו טבענו בתוך מסרי המכונה - חלקנו הבנו בדיוק מה היא עושה. יחד עם זאת, נשאלת השאלה מה קורה עכשיו? האם ימשיכו האנשים (חלקם) לשקר לעצמם? האם האופוזיציה תבין את גודל השעה? האם נמשיך לצפות בנתניהו מרסק את מוסדות המדינה, את הצבא, שב"כ והיועצת המשפטית לממשלה? האופן שבו המכונה עובדת כבר ברור. נתניהו תוקף את המוסדות ומערער על קיומם כי הפעולות האלו משרתות את הכאוס והרעש (מסך עשן) שהוא צריך על מנת להנדס את התודעה בתוכן.
בתוקפו את המוסדות הוא מפלג אותנו לקבוצות השונות: זו שנעמדות לצידו, מול זו שמנסה למנוע את הנזק הדמוקרטי שהוא מחלחל במדינה. אותו כאוס פוליטי מפלג משרת אותו, כי כך הוא בעצם מצדיק את הטענה שהוא מנסה להטמיע מלכתחילה, והיא שהמוסדות הפכו לעומתיים ופוליטיים. עדותו של נתניהו שאמורה להתחיל בעוד כשבוע, צווי המעצר מהאג ופרשת ההדלפות מייצרים יחד כאוס שכבר קשה לארגן אותו. מה תעשה המכונה? שאלה. בתוך כך אנחנו כאזרחים חייבים להמשיך לזעוק את הדבר המתבקש - אנחנו חייבים ועדת חקירה ממלכתית. ההצעה לוועדת חקירה פוליטית היא מאותה צרה.
ועדת חקירה פוליטית, גם אם תכיל נציגים משני הצדדים, זו הרי אותה תבנית פעולה של המכונה. לא משנה מה תהיה המסקנה, היא תהפוך להיות פוליטית כי יהיה צד שלא יסכים עם המסקנה, וכך לעולם לא תתקבל ההבנה המוסכמת, הברורה או הנקייה למה שקרה. הדרך לצבור כוח הוא לקחת נושא ולעשות לו פוליטיזציה. ההצעה של נתניהו לוועדה פוליטית רחוקה מלהיות תמימה. כך גם אותו סרטון מאוד לא שגרתי וארוך של למעלה מתשע דקות, שנראה כמו החלטה מושכלת, שמטרתה להעביר מסר לאנשי המכונה לא לסגת מהספינה, גם אם נדמה שנפער בה חור ויש מי שעלול לטבוע בה. ולא, אל תחכו לסרטון שכזה על החטופים.
דנה פאן לוזוןצילום: ניר קידרהימים הבאים הולכים להיות משמעותיים מאוד, וייתכן שגם משני מציאות. המלחמה אולי עוד לא נגמרה, אבל "היום שאחרי" התחיל.
הכותבת היא אשת תקשורת, פרשנית, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תקשורת וכלכלה ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מרצה במכללת אונו.
