"אני מרגישה שלא הגנו על הבת שלי, הפקירו את ים למות שם בתוך החמ"ל - היו שם 9 תצפיתניות ועוד סמלת מבצעים. חיים שלמים חיכו לה אחרי השחרור בחודש מרץ הקרוב": כך אמרה בכאב ובדמעות ענת גלס, אמה של סמ"ר ים גלס, תצפיתנית בגדוד 414 בבסיס נחל עוז, שנפלה במתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר.
"הבנות היו שם שעות בחמ"ל, עד שנגמר להן האוויר. היו מספיק חיילים - למה לא הצילו אותן? עכשיו אני לא סומכת על אף אחד שישמור על הילדים שלי, מבחינתי זה נגמר. אני מתפללת שהחיילים יחזרו בשלום. את ים שלי לא החזירו", אמרה האם.
הוריה של ים, ענת וליאור, דיברו מבית המשפחה במודיעין, יחד עם האח הצעיר ריף והאח הגדול פלג, חייל בעצמו שחזר הביתה עם היוודע האסון. כשים הייתה בת 13 המשפחה עברה להולנד עקב עבודתו של אביה, אך חזרו לארץ לאחר 5 שנים עבור גיוסם של ים ושל אחיה, פלג. "היא הייתה מאוד מוכשרת בכל, בציור וגם בכל המקצועות הריאליים. היא קנתה כבר כרטיס טיסה ליפן ולהולנד לאחר השחרור, בחודש מרץ הקרוב. ים תכננה גם טיול עם אמא לניו יורק והתכוונה ללמוד הנדסת מחשבים".
ליאור שחזר כי "מאז אותה שבת אנחנו כמו בשבעה אחת ארוכה. היו עליות ומורדות בין תקווה לייאוש. בשבועיים האחרונים, מכל הבדיקות שעשינו התחושה הייתה ש-99% ים כבר לא בחיים, אבל רצינו להאמין שאולי יקרה נס". ליאור סיפר כי שוחחו בין היתר עם חיילי גולני שחילצו את עצמם ונשארו בחיים, ואמרו למשפחה כי "לא נראה שים בחיים". "לפני שבועיים הביאו לנו את הדיסקית שלה כולה חרוכה", אמר.
ב-7 באוקטובר התעוררו בני משפחת גלס מהאזעקות: "הבנו שמשהו קורה וידענו שים שלנו בחמ"ל כתצפיתנית. היינו בטוחים שישמרו עליה. לא היינו איתה בקשר כי לא מכניסים לשם סלולרי, וככל שחלפו השעות התחלנו לדאוג. יצאנו לבתי חולים כדי לחפש את ים ולא היה כל מענה ממנה. אחרי כמה ימים התחלנו לתחקר בעצמנו - הקמנו קבוצת הורים של בסיס נחל עוז, מצאנו סרטון של חטופות, חלק מההורים זיהו את הבנות שלהם שם, אבל אצלנו לא היה מענה. ככל שחלפו הימים עוד ועוד הורים של החיילות שהיו בחמ"ל התבשרו על מותן".
יומיים לאחר מתקפת הפתע צה"ל הודיע למשפחת גלס כי ים מוגדרת כ"נעדרת", אך הנס שייחלה לו המשפחה לא קרה, ושלשום (שישי) בשעות הצהריים נציגי צה"ל נקשו על דלת ביתם במודיעין. כשבני המשפחה פתחו את הדלת, "כבר לא היה צריך להגיד דבר", לדברי ענת. "ידענו שהגיעה הבשורה על נפילתה של בתנו החיילת ים".
תיעוד של סיכול מחבלים על ידי תצפיתניות
(צילום: דובר צה"ל)
סמ"ר ים גלס כאמור כתצפיתנית בבסיס בנחל עוז, ובטרם הצבתה בבסיס שירתה באזור רעים, "שם פעלה לאיתור מנהרות ודברים נוספים. אני זוכר איך כשעברה את ההכשרה ל'רואה יורה' היא התייחסה לזה כמו לג'ויסטיק של פלייסטיישן. היא הייתה ותיקה ומנוסה שם", אמר האב ליאר. ענת הוסיפה כי "ים לא חששה לשרת שם בנחל עוז, על גבול עזה. היא שמרה על החיילים ועל האזרחים כשהקפיצה אותם על כל אירוע שהבחינה בו בגדר. ים הייתה בטוחה שהיא מוגנת, שכשתקפיץ את החיילים הם מיד יגיעו, אבל באותה שבת הם לא שמרו עליה מפני המחבלים".
האם ענת הדגישה: "איך זה שמוצב כמו נחל עוז נכבש תוך דקות? צריך לבדוק טוב טוב מה קרה שם". ליאור נזכר כי "ים הייתה אומרת, 'אבא, תהיה מלחמה', אבל לא כל כך התייחסתי". ענת הוסיפה כי "היא סיפרה על אירועים על הגדר, פעם אחת מחבל התפוצץ שם ונפער חור שדרכו נכנס רכב ונעלם. גם לקח זמן לתקן את הפרצה ההיא. בצבא קראו לזה 'הפרות סדר', ככה התייחסו לכל הארועים על הגדר ברצועת עזה".
לדברי ההורים, "בכל התדריכים ים סיפרה שדיברו על חשש לחטיפת חייל או מקסימום חדירה ליישוב אזרחי. המפקדים בתדריכים אמרו ש'הולך לקרות משהו', אבל אף אחד לא דמיין את המתקפה ב-7 באוקטובר". ענת וליאור סיפרו כי ים הרגישה גאווה לשרת במוצב הקדמי, ועל השתתפותה בשני מבצעים של צה"ל ובעשרות אירועים על הגדר.
הוריה של ים סיפרו כי היא שמחה על תפקידה, שאותו הגדירה כ"משמעותי", אך חשה תסכול מכך שלא הוגדרה כלוחמת, חרף התפקיד המקצועי הקשה: "זה היה תפקיד קשה שהרבה ניסו לברוח ממנו, ובגזרה הכי חמה. ים הוגדרה כתומכת לחימה שלא הייתה מוכשרת להחזיק נשק, ואנו מקווים שהצבא יבין היום מה התפקיד של התצפיתנית וכמה הוא מבצעי בקו הלחימה הראשון".
פורסם לראשונה: 21:57, 04.11.23
