בין אמסטרדם לפראג: מספר שעות לפני הפוגרום האיסלאמי הנפשע באוהדי מכבי תל-אביב, חזרתי ארצה מנסיעת עבודה (ומשפחה) קצרה לאמסטרדם ולפראג. זו הפעם השלישית השנה שאני מגיע לשתי הערים הללו. נדהמתי מפרץ האנטישמיות באמסטרדם, אך לא הופתעתי. הכתובת הייתה חקוקה על אבני ככר דאם וברחובותיה הקסומים של העיר שהפכה למיני-פלסטין בחסות ראש עיר צדקנית, פמקה הלסמה שמה, שהתעלמה במשך שנה מההפגנות האיסלמיות האלימות שהתרחשו בכל שבוע בעירה, בידיעתה ובאישורה, חרף הקריאה הקבועה בהן לאינתיפאדה ו"מוות לישראל".
לעומת זאת בפראג – המצב הפוך. הצ'כים הם ידידי אמת של ישראל לא רק בעת צרה. די להזכיר את דברי שרת ההגנה הצ'כית, יאנה צ'רנוכובה, באו"ם, כ-3 שבועות לאחר טבח 7 באוקטובר, שאותו גינו רק 14 מדינות. צ'רנוכובה הטיחה בנוכחים שהיא מתביישת באו"ם וקראה לעוזבו בגלל אי-גינוי הטבח שגבה כדבריה יותר קורבנות באופן יחסי מאסון התאומים. להבדיל מאמסטרדם וערים הולנדיות נוספות כמו אוטרכט - שבה נראות יותר רעלות וכאפיות מזוגות אופניים, בפראג אין כמעט פליטים מוסלמים, אתה כמעט לא שומע ערבית ולא רואה הפגנות נגד ישראל. דמיינו שבכל יום ראשון הייתה מתקיימת בככר רבין בת"א הפגנה רועשת ואלימה של אלפי סינים וקריאה להרוג ולהשמיד את טאיוואן. כך באמסטרדם.
יש לזה הסבר. מערב אירופה קרצה למהגרים האיסלאמים, גילתה כלפיהם פתיחות והם באו בהמוניהם. חלק הגיעו כדי להשתלב בקהילה המקומית ולקבל בכבוד את תרבותה ומנהגיה, אך רבים הגיעו כדי להיות מוסלמים קיצוניים ואלימים. האירופאים התמימים לא הבינו מה נפל עליהם עד שהזנב החל לקשקש בכלב. אולי עכשיו יתחילו להבין, לא בטוח. לעומתם, צ'כיה ומדינות נוספות ממזרח אירופה נקטו במדיניות הגירה שמרנית וגם היו כנראה פחות אטרקטיביות בעיני המהגרים. צ'כיה, בכלל, גילתה לאורך השנים יחס מאוד חם כלפי ישראל, מאספקת הרובה הצ'כי, דרך תמיכה דיפלומטית, קשרים חמים ושת"פים. אוכלוסיית צ'כיה הומוגנית וכך לא התאפשר למוסלמים להרים ראש.
בכדורגל האירופאי נוהגים השחקנים לכרוע ברך לפני כל משחק, כמחווה נגד גזענות, שהחלה בעקבות מותו בארה"ב ב-2020 של ג'ורג' פלויד. לפני המשחק בין איאקס ומכבי ת"א, רגע לפני הפוגרום האנטישמי, התקיימה דקה דומייה באיצטדיון לזכר הרוגי אסון השיטפונות בולנסיה. זה וגם זה – מכובדים וראויים. לא ראינו כאלו אחרי 7 באוקטובר - האסון האנושי המחריד והמזעזע ביותר מאז השואה, שבו נטבחו 1,200 ג'ורג' פלוידים. מדוע? כי מדובר בדם יהודים וישראלים, וזו – לידיעת אופ"א, גזענות ואנטישמיות. ברוך בואך אירופה התמימה לתצורה החדשה של הנאציזם והאנטישמיות, בדמות הג'יהאד האיסלאמי הטרוריסטי שכובש את רחובותייך בחסות איראן, תחת מעטה שתיקתך.
הכרעה באיראן, ההזדמנות של ביידן
בכל הקשור לאיראן ישראל חייבת לעבור מהכלה להכרעה. מול חמאס, חיזבאללה, החות'ים והמיליציות שילמנו מחיר כבד בגלל מדיניות ההכלה והדחיינות של נתניהו. רק כשהחרב הונחה על צווארנו – צה"ל וכוחות הביטחון קיבלו אישור והמחישו באומץ ובנחישות לפרוקסים למיניהם את הטעות המרה שעשו ב-7 באוקטובר. מדיניות ההכלה ממשיכה מול איראן. אסור לישראל להכיל שום מתקפה איראנית ובכל זאת אנחנו שוב מחכים לחטוף מהם. זאת, במקום שננצל הזדמנות היסטורית, ניזום ונכה בהם באופן לא-פרופורציונאלי, כזה שהאיראנים לא יתאוששו ממנו שנים – שמטרתו השמדת הגרעין והפלת משטר האייתוללות. מורשת הנשיא ביידן יכולה להתכבד בהפלת מחוללת הטרור העולמי. ישראל חייבת לשכנע את ארצות-הברית לא רק לתמוך ב"מתקפת-המתקפות" באיראן, אלא גם להשתתף ולהוביל אותה. זה מהלך מסוכן, אך יותר מסוכן לישראל לדחות את ההחלטה שעה שאיראן, שמכריזה על כוונתה להשמיד את ישראל, קרובה לנשק גרעיני.
בספטמבר 2007 זומנתי לריאיון אצל יו"ר הליכוד דאז בנימין נתניהו, בתקופה בה תכנן את שובו לראשות-הממשלה וחיפש דובר חדש לליכוד. מה שעניין אותו במהלך הריאיון היה איזו השפעה יש לי בתקשורת ש"יורדת לו לחיים" ובעיקר האם יש ביכולתי לגרום ל"ארץ נהדרת" להפסיק למרר את חייו
מה באמת מעניין את נתניהו? אצל נתניהו, התקשורת במרכז. לצד המהפכה המשטרית, מתקדמת לאיטה גם המהפכה התקשורתית המסוכנת שמוביל שלמה קרעי למען נתניהו, תחת השם המכובס "שינוי שיטת המידרוג". הנה סיפור: בספטמבר 2007 זומנתי לריאיון אצל יו"ר הליכוד דאז בנימין נתניהו, בתקופה בה תכנן את שובו לראשות-הממשלה וחיפש דובר חדש לליכוד. מה שעניין אותו במהלך הריאיון היה איזו השפעה יש לי בתקשורת ש"יורדת לו לחיים" ובעיקר האם יש ביכולתי לגרום ל"ארץ נהדרת" להפסיק למרר את חייו. כיום הדבר המרכזי שמוביל אותו הוא יצר ההישרדות. יש להניח שמערכת השיקולים שלו מושפעת מאיך יסקרו מהלכים שלו בתקשורת, מי יקבל קרדיט, איזו אמירה תתפוס כותרת ("ניצחון מוחלט" ועוד), מתיי תקשורתית כדאי לבצע מהלכים לא-פופולריים – כמו פיטורי יואב גלנט ביום הבחירות בארה"ב ובזמן שצץ מידע על חקירת חשדות ביטחוניים חמורים סביב לשכת נתניהו. רוצה להרחיק ממך את האש התקשורתית? דאג להדליק מדורה גבוהה יותר במקום אחר. נתניהו מומחה בכך. מאותה סיבה – של תקשורת היא "חזות הכל", הוא נחפז לקחת קרדיט על כל הצלחה ובורח מכל כישלון, כולל הבריחה מאחריותו על אסון ה-7 באוקטובר ואי-השבת כל החטופים עד עתה.
למה גדעון סער טס לאמסטרדם?
לאחר שמכר אותנו ואת נשמתו לשנוא נפשו כדי להציל את הקריירה הפוליטית שלו שהגיעה ל-0.8% בסקרים והרחק מתחת לאחוז החסימה, אחרי שהוכיח שמילה והתחייבות שלו לא שווה ושהחתימה שלו לא שווה, אחרי שהכשיר את המהלך המסוכן של החלפת שר ביטחון בעיצומה של מלחמה ב-7 חזיתות, קפץ גדעון סער על ההזדמנות ושיגר הודעה לתקשורת למחרת הפוגרום באמסטרדם, לפיה "שר החוץ גדעון סער ייצא לאמסטרדם וייפגש עם מקבילו ההולנדי". חוץ מיחסי-ציבור וניסיון להשכיח את מעשהו, אין שום משמעות לנסיעה הזו. אם היו לה תוצאות, הן היו מושגות גם בשיחת טלפון קצרה ובלי בזבוז כספי ציבור מיותרים. ההודעה האנמית שהוציא בתום ביקורו מעידה על כך ועומדת ביחס ישר למספר עצורי הפוגרום שהיו בהולנד סביב הגעתו (כ-60) לעומת מספרם סביב עזיבתו (4).
האנגלית של ישראל כ"ץ: כקורא הטור השבועי הנפלא של שמעון שיפר בידיעות-אחרונות, נתקפתי השבוע דאגה עמוקה מהאנגלית הרדודה של שר הביטחון החדש, כפי ששיפר שיקף זאת. כולנו יודעים עד כמה השפה יכולה להוות מחסום ליחסים בינאישיים, ועד כמה השפה יכולה לקרב, ובמקרה הזה מדובר בקשיי שפה שיש בהם כדי לחזק או להחליש את בטחון המדינה, ללא הגזמה. זו לא בושה לא לדעת אנגלית באופן מספק. אני מצטרף לקריאתו של שיפר לכ"ץ להצמיד אליו מתורגמן קבוע.
ממי פארצילום: אילן ספירא אורי גלר: לכך הציבור אינו מודע. אורי גלר, ממעונו ומהמוזיאון המרשים שלו ביפו, הפך למשרד הסברה ישראלי של איש אחד, מתראיין באנגלית משובחת וקולחת לערוצים שונים בעולם ועושה נפשות למדינת ישראל. גלר עושה עבודה רבה וטובה, עם אנרגיות מטורפות של אהבת המדינה ובלי לעשות חשבון לאף אחד. האיש בן 78, נראה בן 48 ועם אנרגיות של בן 28. לאחרונה התחלתי לעקוב אחר ריאיון שבועי שהוא מעניק בין השאר לערוץ GB NEWS הבריטי. מומלץ. זאת ועוד, בדרך הוא גם חזה כמה דברים שאכן קרו, אין לי מושג מה יש בו שהוא כזה. גלר בטוח שדונלד טראמפ יהיה מצוין לישראל. הלוואי ואכן כך יהיה.
הכותב הינו יועץ אסטרטגי-תקשורתי, פאר לוין תקשורת
