הפגישה החשאית ברומא בין שר החוץ אלי כהן לשרת החוץ של לוב נג'לאא אל-מנקוש לא הייתה הפגישה הראשונה בין פקידים משתי המדינות. ישראל ולוב קיימו בעשורים האחרונים מגעים חשאיים, חלקם באמצעות המוסד וחלקם באמצעות המל"ל. על תיק לוב במל"ל היה מופקד רונן לוי (מעוז), כיום כמנכ"ל משרד החוץ, שהשתתף גם בפגישה בין כהן לאל-מנקוש. אחד הראשונים שפתח דלת ללוב היה רון פרושאור, שגריר ישראל בגרמניה ולשעבר מנכ"ל משרד החוץ.
לוב שרויה בפילוג פוליטי עמוק מאז שנת 2011, אז הופל בה משטרו של הרודן מועמד קדאפי, ששלט במדינה 42 שנה. בשטח נשמרת הפסקת האש שהושגה בסוף 2020 בין ממשלת המערב בטריפולי, שבראשה עומד עבד אל-חמיד א-דבייבה, לממשלת המזרח בבנגזי שבראשה התבסס הגנרל חליפה חפתר.
ישראל ניהלה מגעים עם שני הצדדים בלוב. הגנרל חפתר אף הצהיר ב-2021 כי אם ינצח בבחירות לנשיאות (שבסופו של דבר לא התקיימו) הוא מעוניין להגיע לנורמליזציה עם ישראל. באותה שנה אף דווח בעיתון הארץ כי בנו של חפתר נחת במטוס פרטי בחשאי בנתב"ג.
בשנת 2017 יזם רפאל לוזון, יהודי לובי, יליד בנגזי שמקורב להנהגה הלובית, מפגש חשאי ברודוס שביוון בין שרי התקשורת והחינוך של לוב עם משלחת ישראלית. המשלחת כללה את השרה לשוויון חברתי דאז גילה גמליאל, שאמה ילידת לוב, שר התקשורת דאז איוב קרא, סגן יו"ר הכנסת יחיאל בר ואלוף בדימוס יום טוב סמיה, שגם הוא יליד לוב. אחד השרים הלובים דיבר אז בכנס על זכותם של יהודי לוב לחזור למדינה ולקבל פיצוי על ההפסדים שנגרמו להם. בהמשך יזם לוזון, יו"ר איגוד יהודי לוב, מפגשים נוספים בין פקידים ישראלים ולובים ברומא, תוניסיה ויוון.
ב-2004, בימי האינתיפאדה השנייה, נחשף משא ומתן חשאי שקיימו לוב וישראל לקראת חתימה אפשרית על הסכם שלום ביניהן, בתיווכן של ארה"ב, בריטניה וקטאר. העיתון הכווייתי "א-סיאסה" דיווח אז כי נציגים משתי המדינות נפגשו בווינה וסיכמו על ביקור של משלחת ישראלית בטריפולי. עם זאת, בעקבות החשיפה בעיתון, שלחה לוב אגרת חריפה לישראל ובה הודיעה לה על הפסקת המגעים בעקבות ההדלפה, שיצאה לכאורה מלשכתו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון. לפי הדיווחים מהעת ההיא, לוב האשימה את ישראל כי היא "אינה עומדת ברף המינימלי של מוסר פוליטי ביחסים הבינלאומיים".
ראש הסגל של ראש הממשלה שרון, דובי ויסגלס, אמר אז כי "במשרד ראש הממשלה לא ניהלנו שום דבר עם לוב. יכול להיות שבדרגי מוסד או משרד החוץ. אבל גם אם זה כן היה, לא היינו רצים מיד לספר לחבר'ה".
גם בשנים הבאות הצהירו בכירים לובים בפה מלא כי יחסים עם ישראל הם דבר אפשרי בעתיד. ב-2005 אמר סייף אל-איסלאם קדאפי, בנו של הרודן, כי לארצו אין שום נקיפות מצפון בנוגע למסרים הפייסניים שהעבירה בעניין ישראל בחודשים שלפני כן. "לוב היא מדינה אפריקנית יותר מאשר ערבית", אמר אז, והדגיש כי אם הפלסטינים ינהלו דיונים עם ישראל, "גם לנו לא תהיה בעיה לנהל איתה יחסים דיפלומטיים כלשהם".
בשנת 2010 נעצר בלוב רפאל חדד – אמן וצלם ישראלי-תוניסאי שהגיע ללוב לתעד בתי עלמין ובתי כנסת יהודיים. הוא נעצר בחשד שהוא סוכן מוסד או מעורב בסחר בנשק. במשך כמה שבועות סבל חדד מעינויים. לאחר שנודע בישראל על מעצרו, הוטלה צנזורה על הפרשה עד שחרורו. שר החוץ אביגדור ליברמן ניהל מגעים חשאיים בתיווכו של מקורבו איש העסקים היהודי-אוסטרי מרטין שלאף וכן וולטר ארביב, יהודי ממוצא לובי ואיש עסקים קנדי. שלאף וארביב יצרו קשר עם סיף אל-איסלאם קדאפי.
בתחילה דרשה לוב לאפשר למשט בחסות "קרן קדאפי" להגיע לרצועת עזה, אך הצעה זו נתקלה בסירוב ישראלי. בתום חודש נוסף הוסכם על שחרור חדד, שהוצג בלוב כמחווה לתוניסיה לקראת הרמדאן שחל כמה ימים אחר כך. בתמורה הוסכם שהמשט יעגון באל-עריש שבמצרים, ושתוכנו יועבר לעזה דרך מעבר רפיח. בנוסף, הותר ללוב להקים בעזה כ-20 מבנים טרומיים, וישראל שחררה כמה אסירים פלסטיניים. חדד הוטס לווינה במטוסו הפרטי של שלאף ולמחרת חזר לישראל עם ליברמן. בסך הכול הוא ישב בצינוק הלובי 170 ימים. בסביבתו של ליברמן נזכרו בפרשה ההיא כדוגמה איך עובדים נכון ובעיקר בשקט.
בשנים 2021-2020 ביקשו הלובים מראש הממשלה בנימין נתניהו לנסות לתווך בינם לבין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, כדי להביא לשחרורם של שבויים רוסים, אנשי כוח וגנר שפעלו בלוב. במגעים הללו היה מעורב משרד המודיעין והמל"ל. ייתכן שהלובים חשבו שהדרך לקרמלין עוברת אצל נתניהו. המגעים האלה לא הבשילו לעסקה.
אלוף-משנה (במיל') ערן לרמן, סגן ראש המל"ל לשעבר והיום סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, כתב לפני שנה וחצי בנייר עמדה על ישראל והמאבק על עתיד לוב, כי לישראל יש אינטרס למנוע מאיראן לקנות אחיזה בנכסים אסטרטגיים באזור. לדבריו, מסתמן עניין פעיל של כמה מגורמי הכוח בלוב בהידברות עם ישראל ובהשגת סיוע מדיני (מול וושינגטון, בראש ובראשונה), מודיעיני וצבאי, כשהדברים אמורים הן בחפתר וסביבתו הקרובה והן בראש ממשלת ההסכמה דבייבה.
יש גם יסוד להניח שהסוגיה הלובית, ששאבה אליה חלק ניכר מתשומת ליבה האסטרטגית של ההנהגה המדינית והצבאית באנקרה בשנים האחרונות, תעלה על הפרק בדו שיח המתחדש בין ישראל לטורקיה. "אין לישראל סיבה (ומשאבים) להיגרר להתערבות אסטרטגית בלוב, וגם נכון יהיה מבחינתה להימנע ממחויבות לגורם זה או אחר. יחד עם זאת, הן במגעים הישירים עם גורמים לוביים והן בהידברות עם טורקיה, יש שני עקרונות מנחים שנכון יהיה לשמור עליהם: ראשית, חשוב לשמור על תיאום מרבי עם מצרים ועם 'שותפותיה ההלניות' של ישראל, יוון וקפריסין, בכל הנוגע למהלכים העשויים להשפיע על מאזן הכוחות במזרח הים התיכון", כתב לרמן.
"שנית, ובזיקה לכך – אף על פי שעמדתה של ארה"ב, והמגמה המסתמנת גם בבריסל, שמטו את הקרקע מתחת לפרויקט צינור הגז משדות הגז שלחופי ישראל לאירופה, חשוב לישראל ולשותפותיה להסיר מעל הפרק את מפת תוואי המים הכלכליים במזרח הים התיכון ששרטטו ארדואן וראש ממשלת ההסכמה דאז, פאיז סראג', בנובמבר 2019. בהנחה שתמצאנה דרכים אחרות להולכת אנרגיה לאירופה, יש למנוע מצב שבו טורקיה מחלקת את הים התיכון עם לוב ומונעת מישראל, מצרים וקפריסין גישה לאירופה (אלא בהסכמתן של אנקרה וטריפולי)", הוא הוסיף.
לדברי לרמן, "יש כמובן לשאוף ליום שבו ממשלה ידידותית בלוב תראה לנכון להצטרף למעגל של הסכמי אברהם, ותבסס בכך את אחיזתם הרעיונית של הסכמים אלה במרחב הערבי בצפון אפריקה. אולם בשלב זה 'תפסת מרובה לא תפסת', ויעדיה של ישראל צריכים להיות מציאותיים, ומהלכיה זהירים (וחסויים)".
השרה הלובית מודה שהפגישה תואמה: "יש מסמכים"
הפגישה בין השר כהן לשרת החוץ הלובית, שנערכה בשבוע שעבר ברומא, נחשפה אמש על ידי משרד החוץ בירושלים, והובילה לזעם בלוב, מדינה שאינה מקיימת יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל ושיש בה התנגדות עזה לנורמליזציה איתה. בעקבות הפגישה נערכו בלילה מחאות במזרח לוב, ובין השאר נשרפו בהן דגלי ישראל. ברשתות החברתיות בארצה כונתה השרה "בוגדת" ו"עבריינית", ובצהריים היא פוטרה על ידי ראש הממשלה - אחרי שדווח כי "נמלטה" במטוס לאיסטנבול.
חשיפת הפגישה הובילה גם לקרב גרסאות בין ירושלים לטריפולי. במשרד החוץ של לוב פרסמו את גרסתם לפגישה - וטענו כי שרת החוץ "סירבה בכל תוקף לקיים פגישה עם כל נציג ישראלי והיא עדיין עומדת על סירובה. מה שקרה ברומא זה מפגש לא מתוכנן ולא רשמי - בזמן פגישה שלה עם שר החוץ האיטלקי". לטענת המשרד, "הוא לא כלל שום שיחות או הסכמים, אלא ההפך, השרה הציגה את עמדתה הבלתי מתפשרת ולא ניתנת לערעור כלפי הסוגיה הפלסטינית".
מנגד, בכיר במשרד החוץ הישראלי אמר כי מדובר ב"פגישה היסטורית וחשובה שמשרתת את האינטרס הלובי לקבל הכרה מהמערב. הפגישה אושרה על ידי הגורמים הבכירים ביותר בלוב והייתה אמורה להתפרסם. יש אופוזיציה משמעותית בלוב, גם בסודן הושעה דובר משרד החוץ אחרי שיחות עם ישראל, מה שקרה בסודן זה מה שקורה בלוב. זה מקדם את האינטרסים שלהם".
רגע לפני פיטוריה, ואחרי שכבר הושעתה על ידי ראש הממשלה הלובי, הודתה בצהריים השרה הלובית כי הפגישה תואמה מראש. "הפגישה התקיימה באישור ראש הממשלה א-דבייבה", אמרו בלשכתה של השרה. "א-דבייבה נפגש עם ראש ממשלת איטליה וכבר אז סוכם על הפגישה עם הישראלים. א-דבייבה ביקש משרת החוץ להוציא הודעה שלפיה הפגישה הייתה מקרית כדי למנוע מעצמו מבוכה. לאחר שהיא פרסמה את ההודעה הזו, הוא השעה אותה". ממשרדה נמסר עוד כי "יש בידי השרה מסמכים רבים, והיא לא תסכים להיות הקורבן בסיפור שבו מילאה את בקשתו של א-דבייבה".