30 שנה למבצע שלמה: סגירת המעגל של שירה עמאן
(צילום: ירון שרון)
תחילת שנות ה-90, חילופי שלטון באתיופיה. הממשל החדש מסכים, תמורת כופר של 35 מיליון דולר, לאפשר את העלאת שארית יהודי אתיופיה. מדובר במבצע מורכב, רגיש וחשאי במידה רבה, שצה"ל ביצע יחד עם גורמים רבים: הסוכנות היהודית, הג'וינט, "המוסד", השב"כ וכ-70 לוחמים מיחידת שלדג, בפיקוד בני גנץ, שאבטחו את אזור נמל התעופה.
"מבצע שלמה" כונה כך בהשראת שלמה המלך, ששמו נקשר בשמה של מלכת שבא מאתיופיה. הכינוי הצבאי של המבצע היה "גשמי זעף". כשהחלו המתנגדים לשלטון לכבוש שטחים במדינה והתקרבו לבירה אדיס אבבה, גבר החשש לחיי היהודים. ביום שישי, 24 במאי 1991, בתוך 36 שעות הועלו על מטוסי "אל על" 14,000 יהודים. למחרת נחת בישראל אחרון העולים במבצע.
אחת מהעולות הייתה שירה עמאן שהייתה אז בת 6: "סבתא שלי תמיד אמרה שאנחנו זמניים באתיופיה, וצריכים להגיע לירוסלם, מתי? לא כל כך ידעתי אבל מסתבר שבאותו לילה התחלנו את המסע לירושלים. כשיצאנו מהכפר אמא שלי שמה את אחי הקטן על הגב, אבא שלי החזיק את אח שלי הקטן יותר ואני הייתי על הכתפיים שלו. ככה הם סחבו אותנו עד אדיס אבבה".
"היינו באדיס אבבה כמה חודשים, ובאחד הלילות דפקו בדלתות אמרו שיוצאים. תוך כמה שעות עלינו למטוס", סיפרה. ב-13 השנים האחרונות עמאן עובדת בסוכנות היהודית וגרה בעפולה.
לפני כמה חודשים סגרה מעגל. "30 שנה אחרי שעליתי, חזרתי לאתיופיה כנציגה של הסוכנות להביא את העולים החדשים במבצע 'צור ישראל'", סיפרה שירה והוסיפה שמאז שהיא עלתה מערך הקליטה השתפר. הטיסה לגונדר ריגשה אותה: "זה לחזור למקום שנולדתי בו, יש געגוע למשהו לא מוכר, שמעתי הרבה סיפורים אבל לראות את זה בעיניי זה משהו אחר- היה מרגש".
"30 שנה אחרי שעליתי, חזרתי לאתיופיה. זה לחזור למקום שנולדתי בו, יש געגוע למשהו לא מוכר. היה מרגש"
"משפחתי והמשפחות שעלו במבצע הקריבו הרבה כדי לעלות לארץ, עם הרבה תמימות ותקווה. אף אחד לא מבטיח שתגיע לירושלים, אבל הם עשו זאת", הוסיפה.
גדי אלמו היה בן 17 כשעלה על המטוס אחרי דרך ארוכה מאתיופיה, לסודן ובחזרה לאתיופיה: "המסע התחיל בגיל 14, יצאנו מהכפר לכיוון סודן עם ההורים והאחיות, כולנו על המשאיות. הדרך הייתה קשה, עשינו תאונה וצעדנו ברגל ימים שלמים עד שחיילים סודנים תפסו אותנו. שנה הוחזקנו בבסיס צבאי בסודן- בזמן הזה אמא שלי, סבתא, דודים ואחיינים שלי נפטרו ממחלות". גדי, אביו ואחיותיו ניצלו כשהסודנים שיחררו אותם בעקבות ההסכם שישראל חתמה.
לאחר שנת המתנה באדיס אבבה, גדי ומשפחתו עלו לישראל. "קראו לנו להגיע לשגרירות. היו שם המון אנשים, השגריר הכיר את כולם בעל פה, הוא שאל איפה זה איפה זה, עד שהקריאו את השם שלנו. נכנסנו לשגרירות ומשם העלו אותנו לאוטובוס. הבנו שזה קורה- הייתה תחושה עילאית". גדי עדיין מתרגש כשהוא מגיע לירושלים. "הלכנו אל הלא נודע, אבל הרצון להגיע לירושלים גבר על הכול. שילמנו מחיר כבד". היום גדי מהנדס בתעשייה האווירית וחי בפתח תקווה.
גם טנת אווקה זוכרת את יום העלייה, כשהייתה בת 31, בהריון ועם תינוקת על גבה: "חיינו שנה באדיס אבבה, וכשהגיע יום העלייה, הסוכנות היהודית שלחה נציג לבית שלנו והודיעו לנו שעוד כמה שעות נעלה לישראל. ניגשתי לאישה שהשכירה לנו יחידת דיור בבית שלה. היא הייתה אישה טובה ואהבתי אותה. נתתי לה את המפתח ואמרתי לה - אנחנו משאירים לך את כל הרכוש שלנו״.
כשטנת המתינה לאוטובוס למטוס, היא הבחינה בפנים מוכרות. "התקרב חייל ישראלי. אמרתי לבעלי שהוא דומה לאחי נתן שעלה שמונה שנים קודם לכן במבצע משה ומאז לא ראיתי אותו״. אותו חייל אכן היה אחיה. "הוא ניגש אלינו ואמר שהוא מחפש מישהי בשם טנת והבנתי זה אחי, התחבקנו, התנשקנו ובכינו, כל כך התרגשנו. הוא למעשה הגיע עם הצבא לסייע במבצע".
טנת עלתה לישראל באותו היום "כשהגענו לישראל זו הייתה שמחה עצומה, אנשים רקדו, וכולם נישקו את האדמה. רציתי לקפוץ, אבל הייתי בהריון אז לא יכולתי לעשות את זה. אבל באמת רציתי לקפוץ מאושר". היום טנת פסלת החיה בחדרה עם בעלה, חמישה ילדים וארבעה נכדים.
שרת העלייה והקליטה, ח"כ פנינה תמנו שטה מסבירה ש"הילדים של מבצע שלמה, הם דור ההווה והעתיד של ישראל. רבים מהם אקדמאים ופורצי דרךם, אירוע בלתי נשכח בעבורם ובעבור ישראלים רבים". יו"ר הסוכנות היהודית הנבצר והמועמד לנשיאות יצחק הרצוג אמר ש"המבצע מוכיח שדבר אינו בלתי אפשרי כשמדינת ישראל ויהדות התפוצות פועלות למען מטרה משותפת. ראינו את זה אז וגם השנה כשהבאנו 2,000 עולים נוספים ממחנות ההמתנה בזמן מגפת עולמית".
