סאלח אל-עארורי, בכיר חמאס שחוסל הערב (שני) בפיצוץ בביירות, היה לפי הזרוע הצבאית של ארגון הטרור האדריכל של "שיטפון אל-אקצא" – השם שהעניק חמאס לטבח ה-7 באוקטובר. בעבר ריצה 15 שנות מאסר בבתי סוהר ישראליים, ואחרי ששוחרר גורש מהארץ ונדד ברחבי העולם המוסלמי עד שהגיע ללבנון – שם חוסל.
אל-עארורי בן ה-57 היה סגנו של איסמאעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, ומי שממונה על פעילות הזרוע הצבאית של ארגון הטרור ביהודה ושומרון. אחד המהלכים שרקם מטה הגדה בהנהגת אל-עארורי היה חטיפת ורצח שלושת הנערים גיל-עד מיכאל שער, יעקב נפתלי פרנקל ואיל יפרח בקיץ 2014, מה שהוביל לפתיחת מבצע צוק איתן בעזה. לאחר רצח הנערים הרסה ישראל את בית משפחתו של אל-עארורי בכפר הולדתו.
הפיצוץ שבו חוסל בכיר חמאס
אל-עארורי נולד ב־1966 בכפר עארורה הסמוך לרמאללה. אביו שימש כאחראי על המסגד המקומי והוא התחנך במשפחה דתית אדוקה, מה שהוביל אותו כבר בגיל 19 ללימודי הלכה איסלאמית (שריעה) באוניברסיטת חברון, שנודעה כמעוז של תנועת האחים המוסלמים. שם התגלה אל-עארורי כבעל מיומנויות פוליטיות והתבלט כחבר בתא הסטודנטים האיסלאמי. לאחר הקמת חמאס בעזה בידי השייח’ אחמד יאסין, סומן הסטודנט המוכשר מחברון כמי שיכול להיות נציג יעיל שלה ביהודה ושומרון. ההימור הזה התגלה כמדויק.
אל-עארורי גויס לחמאס ב-1990, תחילה במטרה להקים תשתית טרור באזור חברון, ובהמשך הפך למייסד הזרוע הצבאית של חמאס בגדה המערבית כולה. בראיון שהעניק בעבר סיפר שבתחילה ביקש לקרוא לזרוע הצבאית באיו"ש "גדודי השהיד עבדאללה עזאם", כדי להבדיל אותה מהזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה, שנקראה "גדודי עז א-דין אל-קסאם". בשל לחץ ראשי התנועה בעזה, בוטלה ההפרדה לפי שמות.
אחת היכולות המרכזיות של אל-עארורי הייתה לגייס פעילי טרור נאמנים ולספק להם כלי נשק ותחמושת בכמויות. במסמכים של השב"כ וה-FBI מתואר כיצד בספטמבר 1992 נעצר בישראל אזרח אמריקני בשם מוחמד סאלח, שסיפר בחקירתו בשב"כ שנפגש באוניברסיטת חברון עם הסטודנט אל-עארורי והעביר לו 48 אלף דולר במזומן, על מנת שירכוש בעזרתם כלי נשק לצורך פיגועים.
ארבעה חודשים אחר כך נעצר אל-עארורי לראשונה. בחקירתו בשב"כ סיפר כי הסכום שקיבל מסאלח היה כפול – 96 אלף דולר – וכי הוא מימן רכישה של רובה M-16 קצר אחד, שני רובי קלצ'ניקוב, שני תתי-מקלע עוזי, מספר אקדחי 9 מ"מ, מספר רב של מחסניות ותחמושת לכל סוגי הנשק. חלק מכלי הנשק הללו הועברו לחוליה בת שני אנשים, שביצעה את רצח חייל המילואים שמואל גרש. לאחר מכן, סיפר אל-עארורי, הוא סייע לחברי החוליה להימלט מישראל, באמצעות סירות גומי שהפליגו מרפיח למצרים.
אל-עארורי שהה במאסר עד 2007, אז השתחרר לראשונה, ובכפר שלו אף החלו לארגן את חתונתו. אלא שבתוך חודשים בודדים נעצר שוב, לאחר שבשב"כ הבינו כי חזר לפעילות צבאית בחמאס, והוא ישב בכלא עד שנת 2010. חתונתו נדחתה. את הזמן הארוך מאחורי הסורגים ניצל אל-עארורי היטב. בין היתר השלים תואר שני בשריעה.
את עיקר מעמדו בחמאס צבר אל-עארורי דווקא בשנותיו הארוכות במאסר. הוא נבחר למנהיג אסירי התנועה בבתי הכלא והיו לו מניות רבות בשיפור תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים. באותה תקופה גם ניהל אל-עארורי מאבקי שליטה עם מנהיג חמאס אחר שצבר עוצמה בכלא הישראלי, סינוואר, וכך נולדה יריבות פוליטית בין השניים. בדומה לסינוואר, גם אל-עארורי למד עברית על בורייה במהלך שנותיו בבית הסוהר, ולמד את החברה הישראלית דרך עיתונות וספרות.
"מנהיג בלתי רגיל, עשה בכלא כרצונו"
"אין ספק שהוא דמות דומיננטית מאוד, מנהיג עם יכולות בלתי רגילות", סיפר איש השב"כ לשעבר מיכה קובי בכתבה שהתפרסמה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" באפריל האחרון. "הוא עשה כרצונו בתוך בתי הכלא. הבן אדם הנהיג שביתות, שלח שליחים לשלטונות השב"ס והכול כדי להשיג תנאים מצוינים למחבלים". לדברי קובי, אל-עארורי גם המשיך להפעיל טרור מתוך בית הכלא, תוך שהוא ממציא דרכים יצירתיות לתקשר עם פעיליו. "הוא היה אחד הגורמים שפיתח מתוך הכלא שיטות ניהול חדשות, איך מתקשרים עם החוץ ועם מגויסים ביהודה ושומרון. הוא בחור מאוד ערמומי שהצליח להערים על שב"ס בעניין הזה".
ב-2010, שנה לפני עסקת שליט, אל-עארורי שוחרר מהכלא ועזב את ישראל. הוא שוחרר לאחר שחתם על חוזה שבו התחייב להפסיק לעסוק בטרור ולשהות מחוץ לשטחי הרשות הפלסטינית בשלוש השנים הבאות. אל-עארורי גורש לירדן (לשם הגיע עם אשתו הטרייה), אך סולק משם תוך זמן קצר, הגיע לדמשק ונאלץ לעזוב לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה והקרע שנוצר בעקבות כך בין חמאס לנשיא אסד, ולבסוף התמקם בשכונת בשקאשהיר שבאיסטנבול, שם קיבל תמיכה משלטונו של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, שהיה אז בעימות חריף עם ישראל סביב פרשת המרמרה.
במקביל לנדודיו בין קטאר ללבנון, ולביסוס מעמדו כאיש של חמאס ביהודה ושומרון, ניהל אל-עארורי קמפיין פוליטי ונבחר ב-2017 לסגן יושב ראש הלשכה המדינית של חמאס, תוך שהוא מייצג את האסכולה הפרו-איראנית שדגלה בהידוק היחסים עם טהרן וחיזבאללה.
בריאיון האחרון של אל-עארורי הוא אמר: "אני מרגיש שאני חי יותר מדי וחרגתי מתוחלת החיים הצפויה לי. אני מברך על מות הקדושים. כל יום מנסים להתנקש בחייו של מוחמד דף, ובעזרת אללה הוא ייכנס לירושלים".
לפני כחודשיים צה"ל הרס את ביתו של אל-עארורי, ולאחר מכן הציב על ההריסות שלט ועליו דגל חצוי של חמאס ושל דאעש עם הכיתוב "חמאס = דאעש" בערבית. כוחות הביטחון השתלטו על ביתו, והשתמשו בו במשך כשבוע וחצי, עד שמפקד פיקוד המרכז יהודה פוקס חתם על צו החרמה והריסה.
הבית, בעיירה עארורה שבאזור רמאללה, הפך לפי דיווחים פלסטיניים ל"מתקן צבאי". על חזית המבנה נתלה שלט שבו נראית תמונתו של אל-עארורי כשברקע דגל ישראל, לצד כיתוב בערבית: "כאן היה ביתו של סאלח אל-עארורי, שהפל למטה אבו א-נמר של השב"כ".
