כ-150 עולים חדשים יהיו על טיסת העולים שתמריא היום מפולין לישראל. רובם נשים וילדים, ומעטים מהם - גברים שלא נמצאים בגיל הגיוס לאוקראינה ולא אולצו להתגייס למלחמה מול רוסיה. אחד מהם הוא מיכאל אדמובסקי, שינחת בעוד כמה שעות בישראל, לאחר שהצליח להצטרף לאשתו מרינה אחרי מבצע מורכב שחצה שלוש מדינות שונות.
מיכאל ומרינה תכננו לעלות ארצה עוד לפני שהמלחמה פרצה, ואף למדו עברית באולפן. ב-23 בפברואר הגיעו בני הזוג מאודסה לקונסוליה הישראלית בלביב (לבוב) כדי לקבל את אשרת העלייה ולשוב לביתם - אלא שלמחרת פרצה המלחמה והיה מסוכן מדי לחזור לאודסה.
בני הזוג החליטו להצטרף לקבוצת הפליטים הראשונה שחולצה על ידי הסוכנות היהודית מלביב למתחם העלייה שנפתח בוורשה שבפולין, אחד מכמה מרכזי עלייה שהסוכנות היהודית והקרן לידידות מפעילות במדינות הגובלות באוקראינה כדי לקלוט את זרם הפליטים היהודים ולסייע לאלה שרוצים לעלות ארצה. הבעיה: למיכאל נותרו שלושה ימים עד שיחול יום הולדתו ה-60, ב-1 במרץ, והרשויות האוקראיניות לא היו מאפשרות לו לצאת מהמדינה.
במשך 16 שעות מורטות עצבים נסעה קבוצת היהודים אל הגבול עם פולין, שם למרבה האכזבה דרשו השוטרים ממיכאל לרדת - ומרינה המשיכה למרכז העלייה בוורשה בלעדיו. אנשי הסוכנות היהודית נותרו עם מיכאל בגבול, גייסו את עזרתם של מתנדבים נוצרים שהסיעו אותו למרכז פליטים נוסף של הסוכנות, בעיירה טרוסקבץ' שנמצאת כ-160 ק"מ משם.
"הרגעתי את מרינה שש פעמים ביום והבטחתי לה שהיא תתאחד בקרוב עם בעלה וששניהם יעלו לישראל", סיפר שליח הסוכנות היהודית שמואל שפאק, שמנהל את מרכז העלייה בוורשה.
במשך שלושה ימים המתין מיכאל במרכז הפליטים באוקראינה, וכשמלאו לו 60 יצא עם אוטובוס החילוץ הראשון של הסוכנות היהודית לרומניה ומשם טס לוורשה, בסיוע בנו, והתאחד עם אשתו מרינה. "למרות שעד עכשיו אין לנו אפילו מזוודה עם בגדים או חפצים בסיסיים, אשתי ואני אופטימיים", אמר מיכאל. "יש לנו הרבה קרובי משפחה בישראל ואנחנו מתכוונים לבנות כאן את חיינו החדשים".
יחד עם מרינה ומיכאל יגיעו כ-75 נשים ו-50 ילדים, בהם 6 תינוקות, וכ-24 גברים שלא חויבו להתגייס לצבא האוקראיני, בטיסה שאורגנה על-ידי משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית והקרן לידידות.
