לפעמים האמת הלא־מאופרת מבצבצת באחת. אמת ששכבות של דיבור רהוט, שקול ומחושב מסתירות. אמת שקשה להודות בה גם בינך לבין עצמך, במיוחד כשאתה מבקש לראות בעצמך ליברל אוהב אדם ונטול פניות. אפשר שזה מה שקרה למולי שגב, עורך "ארץ נהדרת", במוצאי שבת האחרונה.
אסנת מארק שיתפה את איילה חסון בערוץ 13 בעלבונה הצורב לאחר שהסירה מועמדותה ממנכ"לות משרד המדע. בדמעות, שניכר היה שהיא מנסה לשלוט בהן, יצאה נגד מה שהיא חוותה כהשפלות גזעניות כשהיא מציינת ש"בשלושת השבועות האחרונים אני עברתי לינץ' תקשורתי מטורף בגלל מספר סיבות: אני אישה, אני מזרחית, אני ימנית ואני לצידו של נתניהו. רק בגלל זה יירטו אותי כל האליטות". קשה במיוחד היה להישאר אדיש כשמארק סיפרה ש"אבא שלי מרים אליי טלפון ובוכה בטלפון. בת שלי יקרה תעזבי. הם לא יניחו לך. הם לא יניחו לך. למה? למה למה? אנחנו ב־2022. על מה משחירים אותי? על מה ארץ נהדרת (מתגזענת עליי - י"א) גזענות נוראית? על זה שגדלתי באופקים ופרצתי את כל תקרות הזכוכית האפשריות? אבא שלי היה עובד באבו־רודס כדי להביא פרנסה לבית כדי שנלך נלמד. אנחנו ארבע עורכות דין בבית. על מה? בגלל שאני לצידו של נתניהו?". מילים צורבות וכואבות שניכר היה שהן נחצבו מהבטן פנימה.
עורך "ארץ נהדרת" התרשם פחות ממני מכנותה של מארק (וזה בסדר גמור) ומיהר להגיב במילים: "לפני שתטבעו בדמעות התנין: זאת האישה שנאלצה לפנות מקום כדי שהחנפנית של שרה נתניהו תקבל ג׳וב. לא שזה משנה, אבל גם היא מזרחית מהפריפריה" כשהוא מכוון למנכ"לית משרד המדע היוצאת הילה חדד חמלניק.
כאמור, זה בסדר לחשוב שהבכי של מארק אינו כן, כמו שזה בסדר להתרגש פחות מתיאור דברי האב הבוכה בטלפון. את כל אחד מאיתנו מפעילים כפתורים אחרים בנשמה שמבוססים על חוויות חיינו. זה אפילו בסדר לטעון שהיא מונתה רק בזכות קשרים (מניפולטיביים) עם נתניהו. ברור לגמרי ששגב חושב בדיוק אותו דבר על היועמ"שית הנוכחית ש"קיבלה את הג'וב" בזכות קשריה עם גדעון סער, למשל. מה שלא בסדר זו הקביעה שקודמתה בתפקיד "נאלצה לפנות מקום". שלוש מילים שמקפלות בחובן תפיסה שכיחה בקרב אלה שהתרגלו להיות פה בעלי הבית.
איני מכיר את שגב ולמען האמת אני גם לא מצופי "ארץ נהדרת" (הסטריאוטיפים של המזרחי הטיפש, העילג והמניפולטיבי מזכירים לי יותר מדי את ג'ים קרואו), אבל בדמוקרטיה אני מבין. כל שר זכאי למנות איש אמון לניהול משרדו. כך היה כששרת המדע הקודמת הביאה את חדד לנהל את המשרד לפני כשנה וכך ראוי. מדברי שגב עלתה תפיסה אדנותית שמארק סילקה מישהי ממקומה הטבעי ולקחה את מקומה.
זה לא מקרי. אלה בדיוק הניסוחים שנשמעו כשהחלו לייחד תקנים לנשים ולמיעוטים (כולל בבית המשפט העליון שלנו). פרופ' מייקל קימל מתאר בספרו privilege שגם אז היה מי שאמר "פינינו מקום לנשים". כלומר: אישה תפסה מקום שמטבעו הוא של גבר. מביך. הדברים מזכירים את המלחמה הרועשת שניהלה ב־1999 הצמרת המשפטית נגד כוונת שר המשפטים דאז יוסי ביילין לפטר את מנכ"לית משרדו שהייתה מבכירות הפרקליטות ולמנות במקומה את איש אמונו. כמיטב מסורת "קץ הדמוקרטיה", עורכי דין "בכירים", לשכת עורכי הדין וראשי מערכת המשפט קבעו שזה לא תקין, לא הגיוני ואפילו מנוגד לחוק. ברור: זה הרי רק שלהם.
התגובה המתנשאת של שגב, מעבר לחוסר הרגישות האנושית הבסיסית שבה, היא דוגמה נוספת באותה שרשרת מגונה. אז אל תשכחו יש לנו - רק לנו! לא לכם! - ארץ נהדרת.
