השיח התקשורתי עוסק רבות בפירוק משרדים בממשלה המסתמנת, אבל היבט נוסף, בעייתי לא פחות, כמעט ולא זוכה לתשומת לב. לפי הפרסומים, יו"ר ש"ס אריה דרעי עומד לכהן במקביל כשר הפנים וכשר הבריאות, וייתכן שאחרי הרוטציה במשרד האוצר יכהן יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' גם כשר הפנים ושר התחבורה. הרעיון של שר שמחזיק ביותר מתיק אחד אינו חדש, אולם עד כה התיק השני היה על פי רוב זניח יחסית (משרד ירושלים, ההתיישבות או המודיעין), שאינם בעלי תקציב גדול, כוח אדם רב וסמכויותיהם מצומצמות מאוד. עכשיו לראשונה יהיו שרים שמחזיקים בשני תיקים עם תקציבים של עשרות מיליארדים הנוגעים בתחומים רחבים המשפיעים על החיים של כלל אזרחי ישראל. הפרקטיקה הזו בעייתית מכמה סיבות.
ראשית, משרת שר היא תובענית מאוד. שרים עוסקים בענייני המשרד, מהווים חלק מהממשלה, משתתפים בישיבותיה ומגיעים לכנסת לענות על שאילתות או להציג הצעות חוק. לוח הזמנים שלהם עמוס מאוד, קל וחומר במשרדים המורכבים. כל שר, מוכשר ככל שיהיה, יתקשה לעסוק בעניינים של שני משרדים. התוצאה תהיה אחת משתיים: או שהשר יפנה את תשומת ליבו וזמנו בעיקר למשרד אחד והשני ינוהל על ידי הפקידות, או שהשר לא יעסוק באופן מספק בשני המשרדים. בשני המקרים תהיה פגיעה במדיניות ומכאן ברווחת התושבים.
כאשר ראש הממשלה מחליט על הקמת משרד מסוים או על מינוי שר, הוא מאותת לציבור לגבי מידת החשיבות שהוא מייחס לתחום. למשל, כשהממשלה מחליטה להקים מינהלת לזהות יהודית, יש כאן לא רק מתן תפקיד לשותף קואליציוני, אלא גם אמירה שלפיה הממשלה רואה את הסוגייה של זהות יהודית כחשובה מספיק על מנת להקצות לה משאבים וכח אדם.
מכאן, כאשר שר אחד מקבל שני תיקים, ישנה אמירה הפוכה: לממשלה לא אכפת מספיק מתחום הבריאות, הפנים או התחבורה. לאור משבר התחבורה החמור בישראל, הכשלים בשלטון המקומי ומצבה של מערכת הבריאות, יש כאן זלזול בנושאים המטרידים את האזרחים ביום יום.
יש האומרים שאין הדבר כה נורא. עובדה: במשך שנים נהגו ראשי ממשלה, בעלי התפקיד התובעני ביותר, לכהן במקביל גם כשרי ביטחון או חוץ. ההבדל הוא שבמקרים אלה, העיסוק שלהם בנושאי חוץ או ביטחון היה במידה רבה חלק מתפקידם כראשי הממשלה. כאשר נתניהו כיהן כשר החוץ ונסע לוושינגטון, הוא עשה זאת בכובעו כראש הממשלה לא פחות מאשר בכובעו כשר החוץ.
ד"ר אילנה שפייזמןדוברות אוניברסיטת בר אילןבמרבית המקרים שבהם ראש הממשלה החזיק בתיקים אלו היה במשרד סגן שר שהיה אמון על היבטים רבים בניהול השוטף ובטיפול בנושאים אחרים. כיום זה לא המצב. הממשקים בין משרד הבריאות לבין משרד הפנים אינם כה גדולים, ובשני המשרדים לא יהיה סגן שר שיסייע לדרעי בעבודתו.
חלוקת תיקים איננה רק מתן פרסים לשותפות הקואליציוניות. היא מחייבת אחריות בתחומי מדיניות הנוגעים לאזרחים. מתן שני תיקים מרכזיים לאדם אחד תפגע בהתנהלות המשרדים ובמדיניות המעוצבת, ואת המחיר בסופו של דבר נשלם כולנו.
- ד"ר אילנה שפייזמן היא מרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
