פאדי אלעוברה נרצח ביריות ברמלה ביום שני האחרון, וימים ספורים לפני כן נהרגו זכריה מראענה וחוסיין דויקאת בפיצוץ מטען ברכבם. שני המקרים הללו הצטרפו לשורת מקרי אלימות קשים שאירעו לאחרונה בערים אלו, על רקע הפשיעה בחברה הערבית, ותושבי לוד ורמלה מספרים על חשש כבד. "אנחנו לא מעורבים בסכסוכי משפחות, אבל כדורים נכנסים גם לבתים של אנשים לא-מעורבים והרחובות נעשים מסוכנים לכולם", אמרה הודיה גרוסמן מלוד לאולפן ynet. "ילדים ונשים יכולים להיפגע, אבל זה לא מעניין את העבריינים והרוצחים".
דוד אמונה מרמלה סיפר על מציאות דומה: "בשבוע שעבר המשטרה תפסה חמישה מטעני צינור ותחמושת 200 מטר מהבית שלי. לפני שבועיים, ביום חמישי, היה צרור מטורף של ירי. מרדת החשכה, תושבים בשכונה שלנו ממעטים לצאת החוצה. יש פחד גדול, ואנחנו אומרים - רמלה זה לא רמאללה".
גרוסמן טענה כי בעיר יש פשיעה לאומנית של התנכלויות ליהודים עוד מלפני מבצע שומר החומות, והוסיפה: "הפשע הפלילי כאן הולך ומתגבר ומרגישים את זה. יש יריות בכל לילה, וגם ביום. חיסולים לאור יום לא היו פעם בצורה כל-כך נרחבת. אני חייבת להגיד שכשיש יותר משטרה, מרגישים רגיעה, אבל כשהם יוצאים - הכול חוזר".
גם אמונה דיבר על פשיעה לאומנית, והביע חשש מכך שהנשק הערבי יופנה בסופו של דבר גם כלפי יהודים. הוא קרא לשר לביטחון הפנים עמר בר-לב "להשקיע כוחות גדולים כבר עכשיו" ברמלה ובלוד, ו"לא לחכות שהפרעות יבואו".