בני משפחות החוסים ב"בני ציון" מגיבים לחשדות
(צילום: טל שמעוני )
שבוע ימים חלף מאז התפוצצה הפרשה במעון בני ציון בראש העין שחשפה כ-600 מקרים של אלימות והתעללות במוסד. אין ספק שמדובר באירוע יוצא דופן בממדיו, אך לא באירוע חריג, אלא עוד סימפטום של המצב במוסדות החוץ-ביתיים המיועדים לאנשים עם מוגבלות.
"לאורך השנים הגיעו אלינו תלונות קשות על הזנחה והתעללות במוסדות לאנשים עם מוגבלות", מספרת נטע דגן, עו"ד ומנכ"לית ארגון בזכות לקידום זכויות של אנשים עם מוגבלות. "המוסדות סגורים, רחוקים מהעין הציבורית". לטענת דגן החיים במוסד הם הפרה בוטה של זכויות אדם. "ברחבי העולם מוסדות לאנשים עם מוגבלות נסגרים, והממשלות מפתחות מענים בקהילה. אנו קוראים לממשלה: פתחו תוכנית הדרגתית לסגירת כל המוסדות, ועגנו את זכותו של כל אדם לחיים של עצמאות, שוויון וכבוד בקהילה".
אתמול (שני) התכנסה ועדת העבודה והרווחה לדיון בעקבות פרשת בני ציון. "מהרגע שהחלטנו לקיים את הדיון קיבלנו אין-ספור פניות", אמרה יו"ר הוועדה, ח"כ אפרת רייטן. "זו אחת הפרשות הקשות והכואבות שנתקלנו בהן".
שלושה בני משפחה שיקיריהם שהו במוסדות חוץ-ביתיים, שיתפו עם ynet ו"ידיעות אחרונות" במציאות הקשה בין הקירות, התלונות המושתקות והמצוקה.
"עשו מעשים מגונים לידה"
ליאת, אחותה של הדס (28): "אחותי מאובחנת עם אוטיזם בתפקוד בינוני-גבוה. עד גיל 21 היא הייתה שייכת למערכת החינוך והצליחה להשתלב בחינוך הרגיל. אמא שלי מאוד השקיעה בה, היא הצליחה ללמוד אנגלית ולנגן בפסנתר. שמרנו עליה מכל משמר.
"כשהיא הייתה בת 22 מצאנו עבורה מסגרת באזור השרון, הוסטל של 12 חוסים. היא התחילה ללכת למסגרת ולאט-לאט הבנו שמשהו לא בסדר. יום אחד אמי ראתה את הבנים יושבים ועושים מעשי מגונים ליד הדס. בפעם אחרת ראתה את אחד המדריכים נמצא איתה בחדר כשהיא ערומה. היא סיפרה לנו שאחת המטפלות משכה אותה בשיער חזק בגלל שהיא לא הסכימה לשטוף פנים. אלו רק הדברים שאנחנו יודעים, חלק לא נדע לעולם. הגשנו כמה תלונות, הן נסגרו במשטרה וטויחו. זה המילה של הדס נגדם, והיא תמיד הפסידה.
"משם הדס הועברה למוסד אחר, ומהר מאוד הבנו שנועלים אותה בחדר שעות. הייתי מגיעה לבקר אותה ומוצאת אותה עם מכנסיים ספוגים שתן וצואה, בצחנה שאין דברים כאלה. היא לא התקלחה ימים שלמים ולא אכלה. היא הייתה בחורה מטופחת, השקענו בה הכל. זה שבר לי את הלב. העברנו אותה לדירה עם מטפלת".
"נתנו תרופות בשביל השקט"
טירן חמצני, אבא של נוריאל-משה (22): "לנוריאל-משה יש איחור התפתחותי ברמה קלה עד בינונית. הוא היה במעון שנקרא נווה האירוס. הוא היה יושב כל היום ולא היה עושה כלום. הם היו נותנים לו תרופות פסיכיאטריות בכמות מפחידה, אפילו לדעתו של הפסיכיאטר. הוא היה מגיע אלינו לחופשות כמו זומבי. התרופות הן פתרון כדי שיהיה להם שקט. הוא היה מנותק מהמציאות, כל הזמן רצה לישון. הוא לא היה ככה לפני כן. השיטה לכבות את כולם.
"בתקופת הקורונה הבנו שהוא ספג שם גם אלימות. ברגע שהבנו, לא החזרנו אותו למעון. הגשנו תלונה והם סגרו אותה בגלל חוסר ראיות. מה שקורה שם בין החומות זה פשע. אין פיקוח, כשהשערים נסגרים יש להם חופש לעשות מה שהם רוצים. זה עצוב, פשוט עצוב. היום הוא בדירה פתוחה עם בני גילו והוא פורח".
"הגשנו תלונות על אלימות"
ילנה ליטיצ'בסקי, אמא של אריאל (26): "אריאל מאובחן על הספקטרום האוטיסטי עם תמיכות מרובות והתנהגות מאתגרת, ובשנתיים האחרונות הוא דייר בבני ציון. לאחרונה הגשתי שתי תלונות על אלימות וגם על מתן תרופות ללא ידיעתי. לא הרגשתי ביטחון שהוא שם, הגעתי לשם בלית ברירה כי אף מסגרת לא רצתה לקבל אותו. נכנסתי לשם ברגשות קשים, בכיתי המון. כשנכנסתי ראיתי שדברים שם לא תקינים מיסודם. התקנים, שני מטפלים על 17 דיירים, זה לא יכול להיות. יש מחסור גדול של צוות, אנשים לא באים לעבוד בשכר כזה, אז לוקחים לעבוד כל מי שיש לו דופק.
4 צפייה בגלריה
"יש מחסור בצוות אז לוקחים כל מי שיש לו דופק. אני אוכלת את הלב שהוא נמצא פה". ילנה ובנה אריאל
"אני אוכלת את הלב שהוא נמצא פה. הוא מידרדר והיכולת שלו להיות בקהילה מידרדרת. זה כל כך עצוב לי כאמא. המצב במסגרות חייב להשתנות. אנחנו כהורים כבר ספגנו את ההלם שלנו, אנחנו כולנו בטראומה. אנחנו לא נשתוק, ונפעל בכל דרך לשנות את המציאות במסגרות במקביל לשילוב בקהילה. כתבתי תכנית שאני מקווה שתיושם על ידי משרד הרווחה. הכי חשוב שישנו את התקנה, שישלבו תוכניות מקדמות אישיות ושיעלו את שכר המדריכים".
ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר בתגובה: "תלונות כנגד המסגרות החוץ-ביתיות ותלונות על חשד לאלימות בפרט נבדקות על ידי מערך הפיקוח במלוא הרצינות, ובכל חשד שבו התרחש אירוע אלימות התלונה מועברת לבדיקת המשטרה. למשפחות הדיירים יש את הזכות לפנות למפקחי המשרד ולדווח להם ישירות אם הם לא מקבלים מענה מהמסגרת".
