"גדעון לא ייספר עם נפגעי 7 באוקטובר, אבל הוא כבר שנה על הספה שלנו שבור". כך סיפרה חגית חן, בתו של גדעון רביב שהלך השבוע לעולמו בגיל 80. רביב הוא סבו של חלל צה"ל סמל-ראשון איתי חן מנתניה, שנפל בקרב בטבח 7 באוקטובר ושגופתו נחטפה לרצועת עזה.
הרב הצבאי הראשי קבע במרץ השנה את מותו של חן, בן 19 בנפלו, לאחר בחינת הממצאים ועל בסיס מידע מהימן שהגיע לצה"ל. משפחתו של לוחם השריון החליטה כי רק לאחר חזרת גופתו תתקיים הלוויה ושבעה. ההורים חגית ורובי פועלים להחזרת גופת בנם במסגרת המאבק הכולל להשבת 101 החטופים שנמצאים בשבי חמאס כבר 385 ימים.
"ביום כיפור האחרון אבא נפל והיה בקריסת מערכות בבת אחת", סיפרה חגית. "הוא לא היה צריך למות עכשיו. כל השנה הזאת מאיצה תהליכים רעים בגוף. הוא שכב בחוסר אונים וצרח 'איפה אתה איתי?'. ככה היה שבוע וחצי של סיוט עד שהוא נפטר. מאבא של חיים מלאים, שניהל את עצמו לחלוטין, הוא הפך לאדם שהרופא שלי שאל אם אני האפוטרופוס שלו".
סבא גדעון היה קרוב במיוחד לאיתי. הוא התגורר באותו בניין של משפחת חן, ולשניים היה קשר מיוחד. "אבא היה טייס קרב", מספרת חגית. "הוא לחם במלחמות ישראל, במלחמת יום הכיפורים הייתי בת שלוש והמטוס שלו נפגע. הוא קפץ מהמטוס כדי לא ליפול בשבי ואז המטוס התפוצץ. כל החיים הוא אמר לי שבנס גדלתי עם אבא".
חגית סיפרה עוד: "אני נולדתי בבסיס של רמת דוד, אחרי זה אבא פרש מהצבא ועבר להיות טייס באל על, ועכשיו הוא היה פנסיונר בן 80. אבא שלי, גיבור ישראל, לא היה מת אילולא מה שקרה לאיתי. מעגלי הפגיעה ב-7 באוקטובר לא מסתכמים במשפחה הגרעינית, גם אבא שלי קורבן של 7 באוקטובר".
הסבא כבר לא יזכה לפקוד את קבר הנכד האהוב. "איתי הוא החטוף היחיד מנתניה, והעצרת במוצאי שבת בעיר ימים הייתה מחזיקה את אבא שלי", ציינה חגית. "הוא היה מגיע כל שבת עם השלט שלו שבו כתוב 'לא מפקירים את הנכד שלי איתי חן בעזה'. בתמונות רואים את הצער על הפנים שלו בעצרות האלה, למרות שהמון אנשים הגיעו כדי לפגוש אותו, חברים מהטייסת או מאל על שידעו שגדעון נמצא שם כל שבוע. זאת הייתה המלחמה שלו על איתי".
