ההקלטות שחשפו את הגילויים החדשים בפרשת מותו של ניב
בלילות, כשערן לובטון מתעורר, הוא כבר לא מצליח להירדם שוב. "גם אם ישנתי רק שעה. ברגע שאני קם, זה אבוד", הוא אמר. "אני יודע שהלך לי הלילה". ברגעים כאלה הוא מטפס לקומה השנייה בביתו בקיבוץ מגידו. לפני כמה שנים הוא ואשתו מיכל סגרו שם מרפסת קטנה שמשקיפה אל השדות של עמק יזרעאל, והפכו אותה לחדר קטן בשביל בנם, ניב. "עשינו לו שם זולה, מקום שבו הוא יוכל לבלות עם החברים", הסביר ערן. "הם היו יושבים שם יחד שעות". האב אמר שהחברים של ניב היו הדבר הכי חשוב עבורו. ברזל. לכן, ברגע שמסר עליהם מידע מפליל למשטרה הצבאית - כבר לא הייתה דרך חזרה. גם ניב ידע זאת.
בליל 11 בינואר 2019, כשנדד עם נשקו האישי במעלה אחת הגבעות המדבריות המקיפות את ביסלמ"ח, בית הספר למ"כים שבנגב, איש לא שמע את הירייה שפילחה בחשיכה את האוויר הקפוא. רק שעות אחרי, כשיבינו בבסיס שבו שירת כי הוא נעדר, תימצא גופתו. "מיכל ואני חינכנו את ניב לערכיות, לחברות", אמר ערן. "להביא אותו למצב שהוא צריך להלשין על חברים שלו, זה משהו שהיה מאוד מאוד קשה לו".
פרשת מותו של רב"ט ניב לובטון, לוחם בגבעתי וחניך בקורס מ"כים, טלטלה את צה"ל כולו ואת מערכת אכיפת החוק הצבאית בפרט. היא ניערה מהיסוד את שיטות העבודה של המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח), גלשה הרחק אל מעבר לגבולות הצבא, פתחה צוהר לשאלת האחריות הפיקודית והגדילה את המתח בין הצבא למערכת המשפט האזרחית בשאלה מי הפוסק האחרון - הרמטכ"ל או השופטים.
במרכז הפרשה עומדת שאלה אחת: כיצד קורה שחייל מוערך וחדור מוטיבציה, אהוב על חבריו ונטול כל רקע פלילי, מחליט לשים קץ לחייו, יממה בלבד אחרי שזומן במפתיע למשרדי מצ"ח בבאר שבע?
במרפסת הסגורה בקומה השנייה, בחדר של ניב והחבר'ה, נובר ערן בבדלי המידע שהצליח להשיג מהצבא ובחומר הרב שאסף בעצמו בתחכום של חוקר פרטי. שוב ושוב הוא מאזין בלילות להקלטות השיחות שניהל, עובר על המסמכים המשפטיים, מתעכב על כל מילה ומילה ומנסה לחבר את חלקי הפאזל. הוא לא עושה זאת רק כחלק מההתמודדות עם האבל, וגם לא כניסיון נואש וחסר סיכוי להציל את בנו. הוא באמת משוכנע שהמערכת הצבאית רמסה את ניב עד מוות, ושהיא עלולה לעשות זאת שוב לחיילים אחרים.
למלחמה של ההורים יש מטרה ברורה. הם נאבקים למען החמרת סעיפי האישום כנגד שני רכזי המודיעין שגייסו את ניב, ונגד קידומו של מפקדם והעובדה שלא ננקט נגדו כל הליך פלילי. צמד הרכזים הפחידו אותו וגרמו לו למסור מידע על חבריו. אבל כאשר חזר בו, זעק לעזרה ואף איים להתאבד – הם התעלמו מכך בזלזול נורא, זלזול שעלה לניב בחייו. ולמרות כל זאת, הפרקליטות הצבאית החליטה להעמיד אותם לדין על סעיף קל יחסית של "מסירת ידיעות כוזבות". ההחלטה הזו לא נותנת מנוח לערן ומיכל. בנם מתחת לאדמה, והאישום היחיד נגד הקצינים שאחראים לכך הוא בסעיף כמעט טכני.
הקלטות ומסמכים שהגיעו לידי ynet ו"ידיעות אחרונות" ומתפרסמים כאן לראשונה חושפים את ההתנהלות השערורייתית בבסיס מצ"ח בבאר שבע, את הבעיות שצצו במהלך החקירה ואת כברת הדרך שמוכנה לעשות הפרקליטות הצבאית כדי להקל על שני הנאשמים בפרשה ועל מפקדם הישיר.
כל אלה עולים גם במסגרת עתירה שהגישו הוריו של ניב נגד הפרקליטות הצבאית. "יש לי חוסר אמון מוחלט במערכת", אמר ערן. "אני מרגיש שאני נלחם בגוף כבד ומסועף, שאומר לי בפנים 'מי אתה בכלל'. אני מרגיש לבד, בדיוק כמו שניב הרגיש".
התובע
יוני 2019, חצי שנה לאחר מותו של בנם. ערן ומיכל נפגשים עם אל"מ אבי חלבי, התובע הצבאי הראשי. חלבי, שניהל את התיק הרגיש בעצמו, היה אמור לפסוק אז את מי להעמיד לדין בפרשה ובאילו עבירות. ההורים ניסו נואשות לשכנע אותו שההתנהלות של צמד רכזי המודיעין שגייסו את ניב הופכת אותם לאחראים למותו, שכן הם לא הקשיבו לאיומים המפורשים שהעלה בנם בשיחות הטלפון שניהל עמם. לו רק היו קשובים לניב, הם היו יכולים למנוע את ההתאבדות. אבל חלבי, כך מתברר, כלל לא היה מוכן לשמוע. מבחינתו, בשלוש השיחות המוקלטות של ניב עם רכזי המודיעין אין שום סימן למצוקה.
"התלבטתי אם מה שהוא אומר נשמע לי מצוקה או לא", אמר התובע להורים בשיחות שתוכנן מובא כאן בפעם הראשונה. "המפקד שלהם, ששמע גם את השיחות, אמר 'זה נשמע לי בסדר. לא נשמע לי שיש איזו מצוקה או בעיה'. אחד מהם (הרכזים), אין לי מושג איך ולמה, זיהה שהבנאדם נמצא לו במצוקה בשיחה. לא יודע איך. עכשיו אתם מכירים (את ניב) הרבה יותר טוב ממני. אולי אתם, כשתשמעו, תדעו. אבל אני אומר לך ששומעים את השיחה, והקשבנו לזה המון, לא בטוחים מה ששומעים מבחינת האינטונציה. קשה לזהות את זה".
ערן ומיכל דרשו שחלבי יפנה לעד מומחה, פסיכיאטר בעל שם, שינתח את תוכן השיחות בין ניב לרכז המודיעין ט' (שמו המלא אסור בפרסום בהחלטת בית משפט) ויחווה עליהן דעה מקצועית, שתוגש לבית המשפט. "אין שום ערך להגיד את זה", התנגד חלבי. "אין לזה שום משקל. זה השערות בנדמה לי... חוות דעת כאלה, של אנשים מתחום הפסיכיאטריה, שמנסים כל פעם לשער בדיעבד מה גרם לאדם כזה או אחר לפגוע בעצמו – ראיתי עשרות כאלה ואני יודע מתי הם יכולים להגיד משהו פרובוקטיבי ומתי לא. אני מעדיף שלא. בסוף יגידו איזה שטות שתפגע לנו בתיק עצמו, למשל 'מבנה אישיות נרחב שאי אפשר היה לצפות ואי אפשר לדעת מאיפה זה בא'. יש גם סיכונים בפניות כאלה".
ההתעקשות של חלבי ברורה. הרי אם היו סימני מצוקה בשיחה, ורכזי המודיעין של מצ"ח התעלמו מהם - אחריותם למותו של ניב זועקת. אבל מי שהאזין להקלטות, שפורסמו לראשונה בתוכנית "עובדה", לא יכול לפרש אותן באופן אחר. שעה וחצי חלפו מאז יצא מהחקירה אליה זומן ניב כדי למסור מידע על חשד לסחר בסמים בתוך הגדוד שלו ועד שלקח את המכשיר ליד וחייג. ניב התחרט על הסכמתו לשתף פעולה ולהפוך למקור של מצ"ח, והתקשר לרכז המודיעין ט' כדי להודיע שהוא חוזר בו - ואף מבקש לפגוש קב"ן. "אני עוד שנייה בוכה פה, אני לא יכול", נשמע ניב אומר. "אני מתחרט על כל מה שאמרתי ואני מוכן לשאת בתוצאות". הרכז משיב לו שהכל בסדר והוא משוחרר, אבל ניב אמר: "אני רוצה לקפוץ על איזה אוטובוס".
התובע הצבאי חלבי מתעקש שגם כאן "אין סימני מצוקה". אבל בזמן אמת, אפילו הרכזים שגייסו את ניב ידעו את האמת. אחד מהם כתב לשני שניב שוקל להתאבד. הרכז השני השיב לו בתשובה בלתי נתפסת: "הכל טוב, שיזדיין אז". למחרת צלצל ניב שוב לרכז ואמר: "אני מקווה שתפסיקו עם השיטות האלה". גם הפעם הרכזים לא דיווחו לאיש. כעבור זמן קצר ניב כבר לא היה בין החיים.
בתשובה הראשונה שהגישה הפרקליטות לבית המשפט בעקבות עתירת ההורים, נכתב כי במהלך החיפושים אחר ניב הנעדר, "שני הרכזים התכתבו ביניהם על כך ששגו שלא דיווחו בזמן אמת בדבר אמירותיו של ניב, שביטאו מצוקה נפשית". בגרסה נוספת, עדכנית יותר, התברר כי אותה התכתבות כללה את המילים המפורשות שכתבו הרכזים זה לזה: "רק דבר אחד גרוע, שלא אמרנו לאף אחד שהוא רוצה להתאבד". לדברי ההורים, הסתרת המידע מפני בית המשפט, המשפחה והתקשורת, מעידה על כך שבפרקליטות העדיפו לנהל את התיק מתחת לרדאר.
ועוד נקודה על שאלת סימני המצוקה הנפשית - במצ"ח מעניקים כינוי לכל מקור. לניב נתנו הרכזים את הכינוי מעורר הפלצות "פחדני". "אחרי שגיליתי שכינו אותו כך, הבנתי יותר טוב מה הוא הרגיש, ואיך הם נהנו מכל הסיטואציה הזו. זה זוועה", אמר האב ערן. "בלילות, כשאני לא נרדם, אני מדמיין את ניב, ואיך הכניסו אותו למקום הזה". אבל התובע הצבאי הראשי לא נתן לשום פרט לבלבל אותו, הוא נחרץ - אין סימני מצוקה. אל"מ חלבי עשה הכל כדי לנתק את הקשר בין גיוסו של ניב והאיומים עליו לבין התאבדותו למחרת.
"אני לא יודע למה הבן שלך התאבד, אף אחד לא יודע", אמר חלבי לאב ערן בשיחות ביניהם. "אתה יוצא מנקודת הנחה שבגלל העובדה שהוא גויס כמקור, ומה שאולי עשו לו או לא עשו לו, הוא התאבד. אני לא יוצא מנקודת הנחה כזו. כי אחרי שקראתי את חומר החקירה, אני ממש לא בטוח שזו הסיבה. ממש לא. אני חושב שיש גם הסברים אחרים לזה". בשיחה אחרת אמר חלבי להורים במפורש: "אני לא חושב שהם (שני רכזי המודיעין) אחראים לגרימת המוות שלו".
חלבי החליט לבסוף להגיש כתב אישום נגד שני רכזי המודיעין בגין עבירות קלות יחסית של העברת ידיעות כוזבות (משום שלא דיווחו על השיחות איתו בזמן אמת), אי קיום פקודה והתנהגות שאינה הולמת. נגד מפקדם, רס"ן גלעד פרנקן, לא הוגש כתב אישום. בעתירה שהגישו בעקבות כך לבג"ץ, ביקשו ההורים כי בית המשפט יתערב בהחלטת הפרקליטות הצבאית. במסגרת העתירה הם דורשים להחמיר את סעיפי האישום נגד שני הרכזים ולייחס להם "עבירות תוצאתיות ביחס לגרימת מותו של בנם". הם דורשים גם שההליך המשפטי מול פרנקן, בו הם רואים את אחד האשמים העיקריים במות בנם, ימוצה.
הפסיכיאטר
הוריו של ניב לא ויתרו אחרי קביעתו הפסקנית של אל"מ חלבי על היעדר סימני מצוקה אצל בנם. הם פנו באופן פרטי לד"ר אייל פרוכטר, מנהל החטיבה הפסיכיאטרית ברמב"ם ולשעבר הפסיכיאטר הראשי של צה"ל. השתלשלות האירועים המדהימה שתתואר כעת מפורסמת כאן לראשונה.
פרוכטר קיבל מידי ההורים את תמלילי אותן שלוש שיחות בין ניב לרכז המודיעין שגייס אותו, והפיק לגביהן חוות דעת מנומקת. וכך הוא קבע: "נראה לי בבירור שניסיון גיוסו של ניב כמקור מודיעיני קשור קשר בל ינותק למותו", כתב בדו"ח שהגיש להורים. "בשיחותיו נשמע ניב מבולבל, אובד עצות ובעיקר מיואש... בשתי השיחות הראשונות עולה עניין האוטובוס. מתמליל השיחה השנייה עולה בבירור שמדובר על מחשבה אובדנית עם תוכנית ספציפית – לקפוץ לפני אוטובוס. השיחה השלישית שונה מהותית מהשתיים הראשונות. הפעם ניב קצר וברור. המשפט של ניב, לפיו הוא מקווה שבמצ"ח יפסיקו עם השיטה הזו, בהתייחסו מן הסתם לסחיטת הלשנות, חייב היה להיקרא ברוח אובדנית ברורה".
בחוות דעת זו, פסיכיאטר בכיר וקצין בכיר בצה"ל לשעבר, מומחה בתחומו, קבע באופן חד משמעי שבאותן שיחות היו גם היו סימני מצוקה וסכנת התאבדות ברורה וממשית. בכך הוא סתר את דבריו של התובע הצבאי הראשי שדחה על הסף את טענות ההורים. זה נראה היה כמו אור קלוש בקצה המנהרה מבחינתם של ערן ומיכל. סוף סוף הגיע מישהו שמקשיב להם, שמקשיב לניב, ומקבל את הקביעה שקושרת בין הגיוס הכוחני שלו לבין מותו הטראגי. עורך דינם, בועז בן צור, הגיש את חוות הדעת החד משמעית של ד"ר פרוכטר לבית המשפט, וכמקובל היא נמסרה מיד לכל עורכי הדין של הנאשמים וגם לפרקליטות הצבאית.
ואז קרה דבר מדהים. כמה שעות בלבד אחרי הגשת המסמכים צלצל הטלפון בבית המשפחה במגידו. על הקו היה ד"ר פרוכטר. ההורים לא האמינו למה שנאמר מצדו השני של הקו: "עשיתי טעות", אמר הפסיכיאטר. "אני מוכן להחזיר לכם את הכסף". ד"ר פרוכטר הודיע להם שהוא חייב לסגת מחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט. הוא הסביר למיכל וערן ההמומים כי נאמר לו שהוא מנוע מלייעץ למשפחת לובטון.
מסתבר שזמן מה לפני כן פנתה הסנגוריה הצבאית בעצמה לפרוכטר כדי שיספק לה חוות דעת כללית על נושא ההתאבדויות בצה"ל. לדבריו, פרוכטר קיבל מהפרקליטות "מידע כללי" שקשור בתיק של ניב לובטון "מזוויות שונות". המידע היה כל כך "כללי" והזוויות כל כך "שונות", שפרוכטר לא הצליח לזהות שמדובר בתיק של ניב לובטון. כאשר ההורים פנו אליו עם התמלילים, הוא לא חיבר בין המקרים.
כשפנינו אליו השבוע אמר פרוכטר: "אני עובד בבית חולים וצריך אישור של דובר משרד הבריאות. זה נושא רגיש ואני מעדיף שלא לדבר בתקשורת עליו".
הגשת חוות דעת מאוד מנומקת למשפחת לובטון, ואחרי זה ביקשת לבטל אותה.
"כן. כמו שאמרתי הנושא רגיש. למעשה לא הגשתי שום דבר, זה בוטל. ולכן אני לא מעוניין לדבר".
ביטלת את חוות הדעת בגלל שפנו אליך מהפרקליטות הצבאית?
"אם הייתי רוצה לענות, הייתי עונה. אבל כאמור, אסור לי להתראיין".
אבל זה נוגע לעבודה שעשית באופן פרטי, לא כעובד משרד הבריאות.
"זה לא משנה. אבל התשובה יותר מורכבת, ההורים יודעים בדיוק את התשובה. הם לא רצו לקבל אותה".
כך או כך, פרוכטר עודנו משוכנע - במהלך השיחות עם רכז המודיעין ט', ניב הביע מצוקה. את מה שקרה לאחר מכן כבר אי אפשר לשנות.
המג"ד
הפגישה שנערכה בדצמבר 2018 במשרדו של סא"ל עבדאללה פארס הייתה טעונה. פארס הוא מפקד גדוד 17 בתוך בית הספר למקצועות החי"ר הסמוך לירוחם. ככזה, הוא מכשיר את הדור הבא של מפקדי צה"ל - מ"כים צעירים ומלאי מוטיבציה, שמגיעים לשם מכל החטיבות הלוחמות.
באותם ימים פארס היה מוטרד. ביחידת מצ"ח בבאר שבע התנהלה חקירה סביב חשד לשימוש בסמים בקרב חיילי הגדוד שלו. אלא שפארס היה מודאג בעיקר משיטות העבודה של מצ"ח. אל מפקד הגדוד הגיעו טענות שבמצ"ח מפעילים לחצים כבדים על חייליו, לעיתים בניגוד לנהלים, על מנת להפוך אותם למקורות מודיעיניים, כאלו שיספקו למצ"ח חומרים מפלילים על חבריהם לגדוד.
הקש ששבר את גבו של פארס היה המקרה של א"ס, חייל בגדוד. ב-2 באוגוסט 2018 זומן א"ס לפגישה בבסיס מצ"ח בבאר שבע, שם הוכנס לחדר עם רכז המודיעין הצעיר ט'. "אתה הולך עכשיו ימינה, אנחנו לוחצים ידיים והולכים ביחד", איים עליו הרכז. "אתה הולך שמאלה, אתה חוזר להיות חפ"ש (חייל פשוט) והחיים שלך נדפקים". במילים אחרות: או שתהפוך למקור שלנו, או שידיחו אותך מהקורס. על פי נהלי המשטרה הצבאית, אסור לאיים על חיילים כדי לנסות ולשכנע אותם להפוך למקורות מודיעיניים. אחת הסיבות לכך, היא שהפעלת איום שכזה עלולה להוביל את החייל למצוקה נפשית קשה.
א"ס סירב להתכופף בפני האיום, וחזר לגדוד בפנים נפולות. מפקד הפלוגה שלו זיהה שהוא "קצת עצבני", וכשביקש לברר מדוע, אמר לו א"ס שבמצ"ח "התחילו לאיים עליי שיעיפו אותי מקורס מ"כים". מפקד הפלוגה הבין כי משהו כאן אינו כשורה ועדכן את מפקד הגדוד פארס שרתח מזעם.
ימים ספורים אחר כך אירעה אותה פגישה טעונה בין המג"ד לרס"ן גלעד פרנקן, מפקד מצ"ח באר שבע. גם הרכז ט', נכח בחדר. לדברי פארס, הוא אמר לפרנקן כי הוא אינו מוכן שאנשיו יאיימו על חניך בהדחה מקורס מ"כים, ושזימון חייל למצ"ח ייעשה מעתה רק באישורו.
"זה עצבן אותי כל כך ומיד התקשרתי לגלעד (פרנקן)", יספר מאוחר יותר פארס בשיחה סגורה, שתוכנה הגיע לידי "ידיעות אחרונות" ו-ynet. "אמרתי לו 'אחי, אתם מה זה מבולבלים... לא יקרה שוב מצב שחייל מגדוד 17 יגיע אליכם, שכחו מזה. האירוע הזה מת, אין לכם דיבור איתי, לא יוצאים מכאן חיילים אליכם יותר, זהו מבחינתי".
פרנקן הדף את הטענות. לדברי פארס, הוא ניסה להסביר כי "זה לא בדיוק ככה, החייל הזה 'ערבבן'". פארס היה בהלם. "ניסו להטיח אשמה בחייל, כאילו שהחייל לא אמין, כי אף אחד לא איים עליו, אף אחד לא אמר לו 'אתה תסיים את הקורס'", סיפר. "אמרתי (לפרנקן) 'תקשיב, אני נוטה להאמין לחייל'".
פרנקן זוכר את הדברים אחרת. בחקירה שתיערך לו מאוחר יותר יטען כי הפגישה עם פארס הסתיימה "באווירה טובה". כך או אחרת, בתום אותה פגישה התקשר פארס לעדכן את המח"ט שלו, אל"מ עמית ימין, כשהוא נסער. "יותר לא ידרכו (אנשי מצ"ח) ביחידה, נקודה. על גופתי", אמר לו. אלא ששבועות בודדים אחר כך, ידרכו שוב אנשי מצ"ח באר שבע בגדוד של פארס. הפעם, הם באמת ישאירו אחריהם גופה.
מפקד מצ"ח
ניב לובטון נקלע כמעט בטעות לציפורניהם של אנשי מצ"ח באר שבע. הוא נולד ב-1999. תלמיד מחונן ונגן כינור מיומן. בנובמבר 2017 התגייס לגדוד "רתם" בגבעתי. בהמלצת מפקדיו, נשלח לקורס מ"כים והוצב בגדוד 17 בביסלמ"ח.
את חקירת הסמים בגדוד ניהלה היחידה של רס"ן גלעד פרנקן והופקדו עליה רכזי המודיעין ט' ומ' (גם שמו של מ' אסור בפרסום). ט' היה אז בהליך חפיפה לתפקיד, ומ', הבכיר יותר, היה אמון על הכשרתו. ט' חיפש מקורות מודיעיניים בתוך הגדוד. או במלים פחות מכובסות: חיילים שיסכימו להלשין על חבריהם לנשק.
גיוס סוכנים היא מלאכה רגישה תמיד, ובצה"ל במיוחד. אותם "סוכנים" הם כמעט תמיד אנשים צעירים, שעושים את צעדיהם הראשונים מחוץ לבית הוריהם. חיילים נורמטיבים ברובם, בלי שום קשר לעולם הפלילי, שנדרשים לספק מידע מפליל על מי שחיים איתם 24 שעות ביממה. מדובר במשא נפשי שלא כל אחד מסוגל לשאת.
8 צפייה בגלריה
במצ"ח אוסרים לגייס סוכנים עם איומים. בית הספר למשטרה צבאית, ארכיון
(צילום: יואב זיתון)
גם במצ"ח מודעים לנפיצות שבעניין. אחד הנהלים של היחידה, לפיכך, הוא שאסור לגייס סוכן באמצעות הפעלת איומים. גם פרנקן עצמו הדגיש את הנוהל הזה לא פעם בפני פקודיו. אבל בגדוד 17, היו מי שחשבו שהיחידה של פרנקן חורגת מהנהלים.
כפי שחשף יוסי יהושוע ב"ידיעות אחרונות", אותו ט' כלל לא היה מוסמך לתפקד רכז מודיעין, עת ניסה לגייס בכוחות עצמו חיילים כמקורות מודיעיניים. פרנקן אפשר לו לכהן בתפקיד למרות שלא סיים את ההסמכה. וחמור מכך: לאחר מותו של ניב, נשלח ט' על ידי פרנקן למבחן ההסמכה שהיה אמור להכשיר אותו - בדיעבד - לתפקיד הרגיש. אבל ט' נכשל בו. גם עובדות מדהימות אלו לא צוינו בתגובה הראשונית של הפרקליטות לבג"ץ.
לדברי ההורים, קשה להאמין שפרנקן לא היה מודע לפעילותו של ט'. בעתירתם הם מצטטים תחקיר צה"לי, שתוכנו נחשף כאן לראשונה, ממנו עולה שט' קיבל שם משתמש שאיפשר לו לעבוד על המחשבים המסווגים של מצ"ח באר שבע. ניסיון לברר מי בדיוק העניק לט' את שם המשתמש, העלה חרס.
לאביו של ניב, ערן, נודע לימים שגם רס"ר הגדוד נכח באותה פגישה בין המג"ד לבין פרנקן והרכז שלו. "משהו עשה לי הרגשה לא טובה, כי הם (מצ"ח) התחילו לקחת חיילים על שמאל ועל ימין", סיפר הרס"ר לערן ההמום, בעדות שנחשפת כאן לראשונה. "היה לי חייל באפסנאות, תראה אותו, מה זה ילד טוב (שזומן למצ"ח)... התקשרתי לפרנקן ואמרתי לו 'תגיד לי, מה יש לך עם החייל הזה? אתה רוצה לגמור עליו?'".
ערן שוחח גם עם חייל נוסף בגדוד 17 שסיפר כי זומן לפגישה עם הרכז באותה תקופה וחזר ממנה מבוהל: "הוא מתחיל להציף מלא עובדות עליך... משחק לך ברגש... הוא אומר לך: 'תשמע, מחניך בקורס מ"כים אתה הופך להיות פושע. יעיפו אותך מהקורס, יעיפו אותך מהגדוד, כנראה לא תישאר בלוחמה בכלל... מצד שני, אם אתה איתי, הכל טוב, אני אדאג לך'. אתה אומר לו: 'אני ממש לא רוצה לעשות מה שאתה מתכוון שאני אעשה', והוא, אתה יודע, ממשיך להלחיץ אותך עד שאתה איתו".
מעבר לשאלת האחריות הפיקודית על המתרחש ביחידה ועל השיטות שבהן נוקטים החוקרים של פרנקן, הפגישה בחדרו של המג"ד מוכיחה כי מפקד מצ"ח באר שבע היה מודע באופן אקטיבי לגיוס תחת איומים. אבל כל זה לא עשה רושם על הפרקליטות, שהחליטה כלל לא להעמיד אותו לדין.
הרמטכ"ל משוכנע עד היום שיש לפרנקן אחריות פיקודית למותו של ניב לובטון ז"ל. במאי 2019, כחצי שנה לאחר מותו של לובטון ולאחר תום החקירה הפלילית בפרשה, הוחלט במצ"ח לקדם את הקצין לתפקיד חדש, וזאת לקראת קידומו לדרגת סגן אלוף. ברקע הדברים עמדו מסקנות החקירה הפלילית, לפיהן לא ניתן להצביע על פגם כלשהו בהתנהגותו של פרנקן.
שנה אחר כך זומן פרנקן במפתיע למשרדו של האלוף מוטי אלמוז, ראש אכ"א דאז ומי שאחראי על מצ"ח בצבא. במהלך הפגישה הודיע אלמוז לפרנקן, כי הוא סבור שפרנקן הוא האחראי למותו של לובטון, וכי לדעתו פרנקן היה יכול היה למנוע את ההתאבדות. אלמוז הוסיף כי הוא אינו מקבל את עמדת הפרקליטות הצבאית והתחקירים הפיקודיים במצ"ח, שקבעו שלא נפל דופי בהתנהלותו של פרנקן. כמה ימים אחר כך, קיבל פרנקן הודעה רשמית שהוא מודח מתפקידו, וכי ביחידה שלו התקיימה "אווירה שאיפשרה לתקלה כה חמורה לצמוח".
פרנקן הדף את הטענה ואמר כי ביחידה שלו פעלו על פי ההנחיות וכי היא הייתה יחידה מצטיינת. באופן יוצא דופן, הוא עתר בערכאה אזרחית נגד החלטת ראש אכ"א והרמטכ"ל להדיחו מהתפקיד. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ארנה לוי, קיבלה את העתירה והחזירה את פרנקן לצבא. הייתה זו התערבות חסרת תקדים של בית המשפט בהחלטות פיקודיות שקיבל הצבא בכלל, והרמטכ"ל בפרט. "צערה, כאבה וכעסה של המשפחה על אובדנה הגדול והחלל שנותר עקב מות המנוח הוא עצום ומובן", כתבה לוי בפסק הדין. "עם זאת, בשיטתנו המשפטית מצוי העיקרון לפיו אין מתקנים עוול בעוול ויש להישמר פן יופר עיקרון זה". הרמטכ"ל ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. פרנקן מוסיף לשרת בימים אלה בתפקיד פיקודי במצ"ח, לקראת קידומו לדרגת סא"ל.
ההורים
המלחמה המתמשכת מול המערכת המשפטית הצבאית, נותנת את אותותיה אצל ההורים השכולים, מיכל וערן. החקירה הפרטית שניהלו והחומרים החדשים ששלפו גרמו לשינוי מסוים, אבל עדיין לא מספיק, בעמדת הפרקליטות.
בתשובתה הראשונית לעתירת ההורים קובעת הפרקליטות הצבאית כי "לא ניתן לבסס, ברף הנדרש במשפט פלילי, קשר סיבתי-עובדתי בין התנהלות רכזי המודיעין לבין מותו של ניב". על פי עמדה זו, בלתי אפשרי להוכיח בבית המשפט כי התאבדותו של ניב, יממה בלבד לאחר פגישתו הראשונה עם ט', קשורה בניסיון לגייסו כמקור.
אלא שזמן קצר אחר כך, השתנתה עמדת הפרקליטות. בתגובה המעודכנת לעתירה, בעקבות החומרים שהעביר ערן, נסוגה התביעה לפתע וקבעה כי כן "קיים קשר סיבתי-עובדתי בין הפגישה במצ"ח לבין המצוקה הנפשית של ניב ז"ל, שהובילה למעשה האובדני". ואולם כמעט באותה נשימה, מוסיפה הפרקליטות כי למרות זאת, לא ניתן להוכיח קשר "עובדתי-משפטי" בין שני המקרים. או כפי שמנוסח בתשובה לבית המשפט: שני הרכזים לא "יכולים היו לצפות, כי בהמשך לפגישה האמורה ייטול ניב ז"ל את חייו, או שהיו צריכים לצפות את האירוע הטרגי". לכן, גורסת הפרקליטות הצבאית, אין כל טעם להעמידם לדין בגין גרימת מותו של ניב.
במרפסת במגידו, בין ארגזי החומרים הצה"ליים והררי החומרים, יושבים ההורים. הדיסקית של ניב תלויה על צווארה של מיכל. "מאז האסון של ניב עברנו גם אנחנו אסון לאומי וערכי שהושתק", היא אומרת, "מאז מותו לא חדלנו לחקור, להיפגש, לעמת ולאמת מפקדים עם העובדות. דבר אחד ברור כשמש: את ניב הרגו, עם מודעות והבנה בזדון, או ברשלנות. עשו זאת בבריונות, בזלזול, בשקר, ביוהרה ובחוסר המקצועיות והרגישות לה נדרשו כבני אדם. ההפך מכל מה שניב היה. בחיפושים אחרי ניב המשיכו שני רכזי המודיעין להסתיר ולשקר. הם קידשו את ערך הטיוח.
"בשנתיים וחצי מאז לכתו של ניב טולטלנו, הושפלנו, הורחקנו מבית המשפט המחוזי שערעור שהגיש גלעד פרנקן, שהרי 'אנחנו לא צד בעניין'. הותשנו. דיממנו, נפלנו, וקמנו. התפקחנו. איבדנו את האמון, את שמחת החיים ואת התמימות".
תגובת צה"ל: "החלטות ענייניות ושקולות"
מדובר צה"ל נמסר: "צה"ל רואה במותו הטרגי של הלוחם, רב"ט ניב לובטון ז"ל, אירוע חריג וקשה ביותר שטופל במלוא החומרה. גם הרמטכ"ל קבע כי מדובר באירוע חמור ומצער מאין כמוהו ואמר: 'עלינו לעשות הכל כדי שלא יחזור על עצמו. מצ"ח נדרשת להפיק לקחים ולהטמיעם באופן מיידי'.
"בעקבות האירוע נערכו בצה"ל תהליכי למידה והפקת לקחים שכללו מינוי צוות מומחים חיצוני, בדיקה פיקודית וחקירה מקיפה של היחידה לחקירות פנים - יחידה מקצועית ועצמאית, שאינה כפופה למצ"ח. נגד שני רכזי המודיעין הוגשו כתבי אישום לבית הדין הצבאי, ובנוסף ננקטה שורה של צעדים פיקודיים ובהם הדחת מפקד בסיס מצ"ח בדרגת רס"ן ועיכוב קידומו למשך שש שנים. בנוסף, שרשרת הפיקוד בביסל"ח בעת האירוע, מפקד החטיבה, מפקד הגדוד ומפקד הפלוגה ננזפו פיקודית בשל תפקוד לא מספק בשלב החיפושים, לאחר היוודע דבר היעדרותו של ניב ז"ל.
"כמו כן, הרמטכ"ל הורה על נקיטת שורה של צעדים מערכתיים שכבר מומשו בפועל, שתכליתם חיזוק מערך המודיעין של מצ"ח ועדכון נוהלי העבודה של המערך.
"ההחלטה על הגשת כתבי האישום בתיק נעשתה בכובד ראש והתקבלה על ידי הדרגים הבכירים בפרקליטות הצבאית לאחר בחינת הבסיס הראייתי המלא, כפי שנאסף בחקירה ובשים לב להלכות המשפטיות הרלוונטיות.
"נערכו מספר פגישות עם המשפחה, שבהן נשמעו בהרחבה עמדתם ותחושותיהם, והוסבר להם אופן קבלת ההחלטות בתיק. אנחנו מצירים אם המשפחה נפגעה במהלך השיח עימה, אך נדגיש, כלל ההחלטות התבססו על אדנים משפטיים ומקצועיים בלבד. כל ניסיון להטיל דופי במניעי מקבלי ההחלטות אינו במקומו ואין לו כל בסיס.
"צה"ל רואה חשיבות עליונה בשמירה על חיי חייליו וממשיך לפעול כל העת על מנת למגר הישנותם של אירועים מסוג זה. אנחנו מבינים את כאבה העמוק של המשפחה השכולה ואת אובדנה העצום. צה"ל משתתף בצערה העמוק של משפחת לובטון וימשיך ללוותה".
