עד שהממשלה לא תושבע, האירוע הפוליטי הגדול, אולי אפילו ההיסטורי, שלפנינו, לא באמת נגמר. בקואליציה שבה כל קול יכול למוטט את הכול, ברור מדוע כולם שומרים על שתיקה, ממתינים בדריכות ובמתח רב לרגעים שאחרי.
ברגע שזה יקרה, לא רק השלטון בישראל יתחלף. ממשלת ישראל ה-36 תצא לדרכה ותציג מודל שאנחנו פשוט לא רגילים לראות. ממשלת חמשת הקטבים.
1 צפייה בגלריה
ראשי המפלגות בקואליציה המיועדת
(צילום: יואב דודקביץ', קובי קואנקס, שרון צור, הדר יואביאן, AFP)
עד עכשיו התנהלה בישראל ממשלה מסוג מסוים, כמעט מופע של איש אחד. ראש הממשלה בנימין נתניהו היה האיש החזק בזירה. בתוך מפלגתו ומחוצה לה, איש לא חשב לערער על מנהיגותו לאורך רוב שנות כהונתו. זה אפשר לו, רוב השנים, לארגן גם את הזירה לפי אותו מודל.
משרד החוץ רוקן מתוכן באופן הדרגתי אך עקבי - שר החוץ אמנם עבד במשרה מלאה, אצל הצל של נתניהו כשר העל תמיד היה שם. גם בתחום הביטחון לאורך השנים נהג נתניהו לקיים קשרים הדוקים, לעיתים מעל ראשו של השר.
מר ביטחון לא באמת נתן למישהו להפריע באירוע (עד שהגיע גנץ, שעליו החליפה נראית טבעית). תרמו לכך גם היחסים האישיים הקרובים, יש שיאמרו קרובים מדי, של נתניהו עם ראש המל"ל מאיר בן שבת.
גם שירות המדינה ויתר הגופים מסביב עברו התאמות מסוימות לאורך השנים ושינו פנים מקצה לקצה. שרי הממשלה עבדו, כל אחד בתחום שלו, אבל נתניהו תמיד היה שם, ניצח על המקהלה.
נתניהו, השבוע
(צילום: ערוץ כנסת)
הממשלה המתהווה כעת תהיה מסוג שלא ראינו. הקוטב הראשון בה הוא יו"ר יש עתיד יאיר לפיד. מבחינת חשיבות התיקים, החוץ יוקרתי אבל בעל חשיבות נמוכה יחסית ליתר המשרדים שמעצבים את המדיניות. עם זאת, לפיד עומד בראש הסיעה הגדולה ביותר בקואליציה ואוחז גם במוקד כוח בלתי מבוטל - לשכת יו"ר הכנסת שבה ישב ח"כ מיקי לוי ממפלגתו. שני אלה כשלעצמם נותנים ללפיד עוצמה גדולה באירוע הפוליטי שלפנינו.
הקוטב השני הוא זה של יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. ליברמן אוחז במשרד האוצר ובוועדת הכספים של הכנסת, מה שהופך אותו למעשה לראש הממשלה הכלכלי של ישראל. בלעדיו קשה להוציא לפועל יוזמות מורכבות. בלי אישור שלו, הפעם יותר מתמיד, קשה יהיה להתקדם.
הקוטב השלישי הוא יו"ר כחול לבן בני גנץ. משרד הביטחון שבחזקתו מעניק לו כוח מובנה בהרכב הממשלה, אבל במקרה זה יש גם מכפיל כוח: גנץ הוא שר ביטחון עם ניסיון ורקע צבאי מול ראש ממשלה חדש ללא ניסיון.
במערכת היחסים בינו לבין בנט - וגם בתוך הקבינט שכולל נציגים חדשים וחדשים-ישנים - גנץ הוא בעל היתרון הגדול ביותר, ובשל כך גם תהיה לו השפעה מכרעת על עניינים צבאיים. בנוסף, תחת משרדו סוגיות ליבה של הימין, דוגמת בנייה והתיישבות, ובלי יישור קו איתו, פשוט אי אפשר.
שר המשפטים גדעון סער נמצא בקוטב הרביעי. הוא מהוותיקים והמנוסים ביותר בממשלת השינוי ויחד עם המשרד שברשותו גם הוא נחשב לציר מרכזי. לא רק מינויי שופטים דרמטיים בעליון, אלא גם פרקליט מדינה ובהמשך יועץ משפטי לממשלה, מינויים שמעוררים תסיסה ונפיצות בכל פעם שעולים לסדר היום.
בנוסף, סער מרכז בידיו את כל החקיקה בכנסת כמי שעומד בראש ועדת השרים לחקיקה. הוא למעשה הגורם המווסת את ענייני הממשלה. ברצותו, דברים יקודמו, ברצותו ייתקעו.
הקוטב האחרון הוא זה של ראש הממשלה המיועד נפתלי בנט. תפקידו הרשמי מעניק לו אוטומטית כוח גדול ויוקרה נלווית, כמו גם יחסים פריטטיים בתוך הממשלה. בנט הוא האיש שצריך לנצח על ארבעת הקטבים האחרים, וכדי לשרוד בהצלחה משימה כל כך מורכבת, הוא חייב לבסס את האסטרטגיה שלו בתוך הממשלה על מערכות יחסים טובות.
ראשי גוש השינוי מודים שהדרך שמחכה להם לא פשוטה. בליכוד ובציונות הדתית יאתגרו אותם באופן תדיר, יומיומי. השאלה היא אם חמשת הקטבים יצליחו לחבר את הקווים ולהישאר מאוחדים.
