שנה בלי אבישלום רוזיליו
(צילום: חגי דקל | עריכה: רותם שבתאי)
מבין יותר מ-5,000 סיפוריהם של הישראלים שמתו בשנה החולפת ממגפת הקורונה, אחד הנוגעים ללב היה של אבישלום רוזיליו (33) ממגדל העמק, שרק לפני כמה שנים החלים מסרטן, נישא, הפך לאב – ואז נפטר מסיבוכי הקורונה ימים ספורים לפני יום ההולדת הראשון של בנו.
אבישלום וליהי רוזיליו הכירו בטיול לרודוס של מחלימים מסרטן. היא הייתה בת 18, כשנה אחרי הטיפולים שלה, והוא היה מבוגר ממנה בעשר שנים והתנדב בטיול. הם התחתנו והביאו לעולם את רפאל, אלא שמצבו הבריאותי של אבישלום לא היה יציב. כשהיה צעיר יותר הוא החלים מלוקמיה אחרי שעבר השתלת מח עצם מאחותו, אך אחרי שמונה שנים דחה גופו את השתל ופגע בתפקוד הריאות שלו.
כבר במרץ שעבר, כשהקורונה עוד הייתה רק נגיף מסתורי מסין, ליהי חששה מההשלכות שלו על אבישלום ועלייה. "היה לילה שממש בכיתי במיטה ואמרתי לו שזה מפחיד אותי כי אמרו שהקורונה פוגעת בריאות, ובדיוק התחיל כל הבלגן עם הריאות שלו", היא מספרת. "אמרתי לו 'אם זה פוגע בנו, זה יפגע עד הסוף'".
באותו החודש התקיים אירוע החינה של בן דודו של אבישלום, ולמרות החששות – הוא לחץ על כל בני המשפחה להגיע לחגוג יחד. "הוא הטיל וטו", אומרת ליהי. "הוא אמר: 'אם אני מגיע - כולם מגיעים. זה בן דוד שלי וחשוב לי שכולם יהיו באירוע'". ימים ספורים לאחר מכן התברר שהיו חולי קורונה באירוע, ואחרי בדיקה נמצאו ליהי, רפאל, אבישלום, הוריו ואחיו חיוביים לקורונה.
לליהי היה ברור שבעלה נמצא בסיכון: "התקשרתי לרופאה האונקולוגית שלו ולרופאת ריאות הנוכחית, ושאלתי מה עושים. הן אמרו: מיד לבית חולים, כנראה שהוא יגיע להנשמה".
במשך חודשיים היה אבישלום מאושפז במחלקת הקורונה במרכז הרפואי שיבא. הרופאים הרדימו אותו וניסו להעיר אותו כמה פעמים כי חשבו שגופו מתחזק, אך הוא נחלש והריאות שלו לא עמדו מול הנגיף.
"התקשר הפסיכולוג שליווה אותנו ואמר 'המצב אנוש', הרופאים שואלים אם אתם רוצים להגיע", סיפרה ליהי. "כשהגעתי לשם חיכו לי שישה אנשי צוות. הם ניסו להושיב אותי ואמרו 'ליהי, אנחנו לא אנשי בשורות'. עוד לא עיכלתי מה הוא רוצה ואמרתי לו: 'מה כל כך דחוף לך להגיד לי עכשיו? בעלי מחכה לי'. רציתי שיכניס אותי פנימה להיפרד ברגעים האחרונים שלו ואז הוא אמר לי: 'ליהי, אני מצטער, הוא נפטר'.
"לפני שהרדימו אותו בפעם השנייה הוא אמר לי 'אני חוזר הביתה, אני עוד רגע חוזר, אל תפחדי', וזה נתן לנו תחושה של תקווה ואופטימיות. היו לנו תוכניות להרחיב את המשפחה. תמיד אמרנו שכשרפאל יהיה בן שנה נחזור לעשות טיפולי פוריות ונביא עוד ילדים. שנייה לפני שהרדימו אותו שוב הוא אמר לי 'אנחנו נפגשים עוד מעט ונעשה עוד כמו רפאל מהילדים שמחכים לנו במקפיא'.
"זה היה שבוע לפני היום הולדת של רפאל. חשבתי לעצמי 'לא יכולת לחכות עוד קצת שנחגוג לו שנה?'. הבנתי שהבן שלי יחיה בלי אבא".
בקרוב תחגוג ליהי את יום הולדתה ה-24. "אני עוד צעירה", היא אומרת. "אני מבינה שיש עוד חיים שלמים לפניי ושאני אתחתן שוב, אבל לא יהיה לו תחליף".
סיפורם של אבישלום וליהי נגע בישראלים רבים ואל הלוויה שלו הגיעו כ-1,000 איש מכל הארץ. "הוא נגע בכל כך הרבה אנשים, עוד לפני שהוא נפטר, לימד אותם על אמונה על מחשבה, על אופטימיות, אז את שלו הוא עשה. פנו אלינו אנשים שאנחנו לא מכירים. זה ריגש אותם. הסיפור של אבשלום נוגע ללב בצורה שאתה אומר אחר כך: יש אנשים טובים בארץ. יותר טובים ממה שאנחנו מתארים לעצמנו".
