האירוע המכונן אמש (יום ד') של חתימת ההסכם להקמת ממשלה, והתמונות המלוות אותו, מטלטלים ומערערים את נפשם של רבים בחברה הישראלית. אני, כמי ששייכת לאגף הימני, הדתי, הציוני וה"מתנחלי", חושבת שמדובר במהלך מציל חיים: מציל את חייה של החברה הישראלית.
לאחר שנתיים שכללו ארבע מערכות בחירות וקרבות מילוליים גסים ואלימים, שקרים בוטים בלתי פוסקים והרבה שנאה ברשתות וברחובות, הגיע הזמן לעצור את הריסוק המתמשך של המערכת הפוליטית ולהחזיר משילות וביטחון לאזרחים.
אילו בנימין נתניהו – אדם עתיר זכויות ומגדולי המנהיגים שהיו לישראל - היה מפנה את מקומו או לפחות עומד במילתו ובהבטחות שנתן לבני גנץ כשקרא לו בקול דרמטי בתחילת מגפת הקורונה לבוא לשאת עמו את האלונקה, אולי היינו במקום אחר. אבל הוא לא עשה כך. וכיום, הקמת הממשלה הזאת היא לא רק מהלך קיומי הכרחי, אלא גם ביטוי עמוק למה שרבים בימין לא מוכנים להזדהות עמו בגלוי אבל תומכים בו "בסתר".
אנשי ימינה הם בשר מבשרו של המחנה הלאומי שדואגים וחרדים לישראל ולזהותה היהודית. זעקות השבר והדמוניזציה כלפיהם הן בעיניי ביטוי לקיבעון ופחד מאיבוד כוח ושלטון, בלי הצגת אלטרנטיבה
רבים בציונות הדתית ובימין ובכלל מבינים שהעת הזו מחייבת לצאת מן המקום האידיאולוגי "הטהור", אם יש כזה בכלל, ולתת סיכוי לממשלה מתפקדת ויציבה; ממשלה שתהיה חייבת לשים בצד כעשרים אחוז מהסוגיות שבליבו של שסע הימין–שמאל, ולנהל – באחריות, במקצועיות ותוך שיתוף פעולה אמיתי - את שמונים האחוז של הנושאים הבוערים.
טורים נוספים בנושא:
ממשלה שהיא מקום לדאגה / ישראל גנץ
נפתלי בנט, ישראל מחכה למפקד חדש / ד"ר חיותה דויטש
חזרה גנרלית לממשלה כושלת / אריה ארליך
בשבועות האחרונים חווינו סדרת אירועים קשים - מהאסון במירון דרך המלחמה בדרום ועד הפרעות ברחבי המדינה. אחד הדברים המטרידים והמפחידים שליוו אותם הייתה ההבנה שאין דין ואין דיין במישור החברתי והאזרחי. איש לא לוקח אחריות על האסון במירון והמשטרה לא מגיעה לשטח בזמן, לא בלוד ולא בבת ים. לזה צריך לשים סוף.
אני תומכת בלב חרד בממשלה הנוכחית, ועדיין רואה אור קטן בקצה המנהרה בהצטרפותם של אזרחי ישראל הערבים לממשלה. אין טעם להתכחש למורכבות הרגשית והמעשית, בעיקר ברקע אירועי השבועות האחרונים, אבל גם אין היגיון בהסתרת ניצני האחווה, גם אם היא אחוות אינטרסים.
עכשיו מצופה שכל חברי הקואליציה החדשה יפעלו מתוך אחריות והסתפקות במועט בכל הקשור להגשמת החלומות האידיאולוגיים שלהם. יכול להתחולל כאן נס של חיבור בין בעלי דעות שונות ואף מנוגדות, שימצאו את המשותף ויפעלו יחד למען חוסנה וקיומה של החברה הישראלית ומדינת ישראל.
יפה גיסרנפתלי בנט, איילת שקד וחבריהם בימינה אינם שמאלנים (זו לא קללה, אגב) ולא בוגדים. הם גם לא עוכרי ישראל. הם מנהיגים שפועלים בסיטואציה פוליטית קשה ובהכרעתכם האמיצה מנסים לעשות את הטוב והנכון ביותר. כמוני וכמו רבים אחרים, הם בשר מבשרו של המחנה הלאומי שדואגים וחרדים לישראל ולזהותה היהודית. זעקות השבר והדמוניזציה כלפיהם במחנה הציונות הדתית הן בעיניי ביטוי לקיבעון ופחד מאיבוד כוח ושלטון, בלי הצגת אלטרנטיבה.
לא נלך לבחירות חמישיות. הדבר הנדרש כעת הוא שיקום הממשל והמשילות במדינה ובכך לכל אחד מאיתנו אחריות. את תרבות השלטון והפוליטיקה של השנים האחרונות יש לאתחל מחדש. עלינו להוכיח שאנו יכולים לנהל חיים של אחריות סולידרית ולהנהיג את המדינה יחד. מחקרים מעלים שלחברה הישראלית יש רמה גבוהה של חוסן. המבחנים שעברה לאורך השנים שונים מאלה שעברה כל חברה דמוקרטית אחרת בעולם. אנחנו נעמוד גם באתגר הקיומי הזה.
- ד"ר יפה גיסר היא מרצה, חברת הוועד המנהל של "פנימה", ותושבת עפרה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
