לפני קצת יותר משבוע ערך ג'ו ביידן, המועמד הדמוקרטי לנשיאות, את אחד הביקורים הראשונים שלו בפלורידה בקמפיין הנוכחי. במשך מספר חודשים נראה כי אף שהוא טובע בכסף מתרומות, הקמפיין של ביידן החליט שלא להשקיע במדינת השמש, אף שהיא מעניקה פרס אדיר של 29 אלקטורים וניצחון בה בדרך כלל מבטיח ניצחון בבחירות.
טראמפ התבדח: "אם אפסיד, אולי אעזוב את ארה"ב"
10 צפייה בגלריה
פנסיונרים תומכי ביידן בתהלוכת עגלות גולף ב-Villages בפלורידה. "אי אפשר לחיות עם השקרים"
(צילום: AFP)
10 צפייה בגלריה
פער של 17% אצלי זקני פלורידה ב-2016, עכשיו זה קשה יותר. תומכי ביידן ב-Villages
(צילום: AFP)
על פניו, הסיבות היו רציונליות לגמרי: נכון ל-1 באוקטובר, 43% מהמצביעים בפלורידה היו רפובליקנים, 37% דמוקרטים והיתר עצמאיים. למרות תדמיתה כמדינה מתנדנדת, ואף שהמרוץ בה תמיד צמוד (לא במקרה היא זכתה לכינוי הפוליטי "מדינת ה-1%"), פלורידה בדרך כלל מסיימת את ליל הבחירות בצד הרפובליקני. חוץ מברק אובמה, כבר 20 שנה היא נוהגת לשבור את הלב למועמדים דמוקרטים, וגם אחרי שני עשורים, אל גור עדיין לא התאושש מטראומת ההפסד לג'ורג' בוש שם, שגזל ממנו את הניצחון במערכת הבחירות כולה.
הניצחון של דונלד טראמפ ב-2016 לא היה שונה. 1.2% הפרידו בינו לבין הילרי קלינטון, והעניקו לו 29 אלקטורים שבדיעבד הוא אפילו לא היה צריך. את הניצחון הדחוק הזה נתנה לו אותה דמוגרפיה שמחזיקה את המפלגה הרפובליקנית מאז ומתמיד: מצביעים לבנים מעל גיל 65. בקרב שכבת האוכלוסייה הזו בפלורידה, טראמפ ניצח את קלינטון בהפרש של 17%.
מצביעים מבוגרים הם נתח עצום מציבור הבוחרים: כמעט אחד מכל ארבעה בעלי זכות בחירה השנה צפוי להיות מעל גיל 65, וזהו גוש המצביעים המסור ביותר, זה שמצביע באחוזים הגבוהים ביותר. בשום מקום בארה"ב הפלח הזה לא משמעותי כמו במדינה שכולם חולמים לצאת להעביר בה את ימי הפנסיה – פלורידה. רבע מ-14 מיליון המצביעים שם השנה הם אזרחים ותיקים.
לנוכח הנתונים האלה, הקמפיין של ביידן עשה את החישובים והחליט שיש מקומות שבהם כדאי יותר להשקיע מאשר בפלורידה, אבל הכול השתנה בשבועות האחרונים. בהתחלה צצו סקרים שהראו כי ביידן מפגר רק במעט אחרי טראמפ בקרב האזרחים הוותיקים, ולפעמים אפילו מוביל עליו בקרבם, ואז בא מה ששינה את המשחק באמת.
קוראים לזה The Villages – אזור שליו ופורח בפלורידה, שבו יושבת קהילת הפנסיונרים הגדולה ביותר בארה"ב: יותר מ-125 אלף איש שממוצע הגיל שלהם הוא 66 ושגרים באזור שנמצא כשעה מצפון לאורלנדו. מגורים ב-Villages הם מימוש החלום האמריקני של פרישה מאושרת, כזו שהדאגות היחידות בה הן כמה שעות גולף לשחק בכל יום ולאיזה סמינר ללכת אחר הצהריים, כשבין לבין תוהים הגמלאים אם הם לא צעירים מדי בשביל ערב בינגו.
פוליטית, זהו מעוז רפובליקני אדוק כל כך עד שדמוקרטים אפילו לא מנסים להתמודד על הקול של תושביו. אלא שבחודשים האחרונים משהו משתנה שם. אזור ה-Villages אמנם מגדיר עצמו כ"עיר המגורים הידידותית ביותר בפלורידה", והחיים בו מתנהלים בקצב שלהם, אבל כעת הסניורים מלאי אנרגיה ונראים כמו יצאו מ"הסיפור המופלא של בנג'מין באטן": הם מתקוטטים, מילולית כמובן, על פוליטיקה במהלך משחקי שש-בש בכיכר המרכזית, ומתחרים בתהלוכות תמיכה קולניות על גבי עגלות גולף. זקני הכפר באמת ובתמים לא זוכרים מתי היה המקום מפולג כל כך לפני בחירות לנשיאות. וכשהקמפיין של ג'ו ביידן קלט את זה, הוא נכנס למשחק.
מפגן כוח בקלנועית
"בגלל דונלד טראמפ אתם לא יכולים לראות את הנכדים שלכם", אמר ביידן לגמלאים שאיתם נפגש בשבוע שעבר במרכז קהילתי ב-Villages. "אתם לא חשובים, אתם נשכחים, אפשר לוותר עליכם. ככה הוא רואה אתכם. לא אכפת לו מאף אחד מלבד עצמו, וודאי שלא אכפת לו מכם".
ביידן נגע בעצב חשוף מאוד. בשנת 2016 חשבו רפובליקנים מבוגרים שההגירה היא הנושא הבוער ביותר שצריך לטפל בו, ואילו דמוקרטים מבוגרים טענו כי שירותי הבריאות חשובים בהרבה. מגפת הקורונה, שבארה"ב מתו בה כבר כ-220 אלף בני אדם, הפכה את הנושא הרפואי לחשוב באותה המידה עבור שני הצדדים.
טראמפ מנסה בשבוע האחרון לייצב את ספינת האזרחים הוותיקים, ואפילו הבטיח כי הטיפול הניסיוני נגד קורונה שהוא עצמו קיבל בבית החולים יינתן חינם למבוגרים. אבל המבוגרים האלה חיים את המציאות, לא את ההבטחות של טראמפ, שבמקרים רבים אין להן כיסוי: המציאות היא ש-93% מתוך למעלה מ-15 אלף מקרי המוות מהנגיף בפלורידה היו של בני 55 ומעלה. האנשים מבוהלים.
"כל נושא הנגיף פגע כאן חזק מאוד", אמרה שרה ברנסקום בת ה-60 לסוכנות הידיעות AP. "אנחנו לא יכולים ללכת לראות את המשפחות שלנו. אני לא רואה סוף לזה כי לטראמפ אין תוכנית, הוא לא מקשיב למומחים ולא אכפת לו. לביידן יש תוכנית. הוא עוטה מסכה. הוא נותן לנו תקווה".
לפני כמה שבועות נהגה ברנסקום באחת מ-500 עגלות גולף עם דגלי ביידן-האריס שהתאספו ליד מרכז הפנאי בעל השם המושלם Sea Breeze. מכל עגלה יצאו, לפי הסדר, פנסיונרים שזופים במכנסי גולף ומצחייה, והכניסו לתיבת דואר את טופס ההצבעה שלהם. כל מצביע קיבל מהחבר'ה מחיאות כפיים. 500 זה לא הרבה, אבל אי אפשר היה להתעלם מהוויז'ואל, בעיקר כי הוא חסר תקדים.
מלבד סקרים, אין דרך טובה יותר למדוד את הדופק הפוליטי של זקני פלורידה מאשר מסורת התהלוכות של עגלות גולף – הסמל האולטימטיבי לביטוי פוליטי בקהילות הפנסיה. ב-2016 היו המצעדים האלה אדומים לחלוטין, אבל בחודשים האחרונים רואים יותר ויותר מובלעות כחולות. 98% מתושבי ה-Villages הם לבנים, ולטראמפ עדיין יש שם יתרון ברור ומצביעים נאמנים מאוד, אבל הדמוקרטים בקהילה מרגישים התלהבות של אנדרדוג שאין לו מה להפסיד. אם מפגן הכוח הזה – עד כמה שתהלוכה איטית של עגלות גולף וקלנועיות יכולה להיות כזו – הוא אינדיקציה לשינוי אמיתי בשטח, הרי שמדובר ברגע משנה-משחק בקמפיין.
גם כאן יש פער מגדרי גדול מאוד, ואם משהו באמת זז ב-Villages ובפלורידה בכלל, זה בעיקר בקרב נשים. סוזן מקמנוס, פרופסור מאוניברסיטת דרום פלורידה, אמרה בשבוע שעבר כי "נשים זו הקבוצה שעוזבת את טראמפ. נשים מבוגרות הושפלו כל חייהן, נלחמו כל חייהן. הן לא מוכנות לקבל את זה יותר, והן חושבות על הילדים והנכדים".
האחוזים שבשוליים
עוד סיבה לכך שפלורידה משמעותית-במיוחד השנה היא העובדה שכל הקולות בה צפויים להיספר כבר בליל הבחירות, כולל הקולות מההצבעה המוקדמת, שהשנה שוברת שיאים. זאת בניגוד למדינות מתנדנדות רבות אחרות, שספירת הקולות בהן צפויה להימשך לפחות יום או יומיים, אם לא יותר, אחרי ליל הבחירות של 3 בנובמבר.
הדמוקרטים יודעים שאם ביידן יוכרז בליל הבחירות כמנצח בפלורידה, יהיה לטראמפ הרבה יותר קשה לממש את תרחיש האימים שבו הוא מסרב להכיר בהפסדו – ובמקום זאת לוקח את ההכרעה לבית המשפט העליון. מהלך כזה של טראמפ יגרום לדרמת בוש-נגד-גור משנת 2000 להיראות כמו סרט מצויר לילדים.
גם טראמפ יודע שהוא חייב לנצח בפלורידה, והוא יודע שבמדינה הזו, אפילו אובדן של אחוזים קטנים בשוליים יכול לעשות את ההבדל. בסוף השבוע האחרון הוא חזר לביקור במדינה, שעכשיו הוא רשמית תושב שלה, וניסה לתקן נזקים ולהביע אמפתיה כלפי הזקנים שאיבדו בחצי השנה האחרונה חברים, בני משפחה ואת היכולת לראות את הנכדים.
יכול להיות שהוא יצליח – עדיין מדובר בציבור לבן בעיקרו, כזה שלא מתלהב מהשינויים הדמוגרפיים באמריקה ומייחס חשיבות רבה מאוד למדד הדאו ג'ונס, כי שם נמצא הכסף שחסך כל החיים; אבל לקמפיין של טראמפ יש סיבה טובה להיות מודאג, אם יתברר שיש עוד הרבה אנשים כמו ג'ואן מוריל, רפובליקנית בת 76 שהצביעה לטראמפ לפני ארבע שנים והמגפה פשוט שברה אותה: "יש לי שבעה נכדים, ואני לא יכולה לראות אותם", היא אומרת. "אי אפשר לחיות ככה. טראמפ משקר לנו כל הזמן. אי אפשר לחיות ככה יותר".
