לפי פרופ' חואן קול מאוניברסיטת מישיגן, פיגועי התופת בארה"ב בוצעו בגלל ההתקפה של ישראל נגד הטרור שיצא מג'נין. זה מה שנכתב, הוסיף קול, בדוח הרשמי של הוועדה שמינה הקונגרס. אלא שיש בעיה. הקרב בג'נין היה ב-2002, ופיגועי התופת היו ב-2001. ובדוח הרשמי, כמובן, אין מילה על ג'נין. קול הוא לא עוד פרופסור שולי. הוא כיהן כנשיא ארגון המרצים ללימודי המזרח התיכון בארה"ב, וגם עורך כתב העת האקדמי החשוב ביותר ללימודי המזרח התיכון.
פרופסור ישראלי, אילן פפה, כתב כל כך הרבה שקרים, שאחד מעמיתיו, פרופ' בני מוריס, הקדיש לו מאמר תחת הכותרת "השקרן כגיבור". פפה, ייאמר לזכותו, הודה שאין לו עניין באמת. הבעיה היא שפרסומיו הפכו לנלמדים ביותר בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. פרופסור מאוניברסיטת קולומביה היוקרתית כתב שתל אביב היא העיר היחידה במערב שאין בה מוסלמים. המצעד נמשך ונמשך. למעשה, כבר עשרות שנים שאנשי אקדמיה מפרסמים שקרים ועוד שקרים. שקרים ללא הפסקה.
חוקרים, עיתונאים וגופים כמו CAMERA ו-Honest Reporting מתריעים כבר שנים על השקרים, שמופיעים גם בעיתונים הנחשבים ביותר. פה ושם עיתונים רציניים מפרסמים תיקונים. בתחום האקדמי המצב גרוע הרבה יותר. כל ניסיון לתקן נשבר מול העיקרון המקודש של "חופש אקדמי" ושמירה על הקביעות האקדמית. בפקולטות מסוימות השקרים אינם חריגה - הם הנורמה. הרי האקדמיה, היא עצמה, טיפחה את אגדת ה"נרטיבים", שהופכת כל שקר בוטה להיגד לגיטימי.
אם השקר הפך לזכות חוקתית, אז איך זה שדווקא טראמפ הושתק? היכן כל חסידי השקרים? הרי הנזק הבלתי הפיך למוחם של המוני סטודנטים לאחר שנים של שטיפת מוח גדול יותר מהנזק שנובע מציוציו
באחד מציוציו ב-2016 כתב דונלד טראמפ: "זה לא 'חופש העיתונות' כאשר לעיתונים יש רשות לומר ולכתוב כל מה שהם רוצים, למרות שמדובר בשקר גמור". על מה אתה מדבר, ענו לו המגיבים, שהוסיפו שלל נימוקים, ברובם לקוחים מתוך פסקי דין המסבירים מדוע גם שקרים מוגנים על ידי חופש הביטוי. "הייתי מודאג אם הממשל יהיה רשאי למנוע שקרים", טען פרשן משפטי במגזין המכובד "אטלנטיק". וכאשר החוק באוהיו אסר על פרסום שקרים נגד מועמד בקמפיין בחירות, הזכיר המגזין, בית משפט פדרלי פסל את החוק.
זוהי ארה"ב. מבצר חופש הביטוי, שמעוגן בתיקון הראשון לחוקה. בית המשפט העליון בארה"ב פסק, שוב ושוב, ששקרים בוטים בתחום הפוליטי, גם כשהם מנוגדים לחוקים מפורשים – זכאים להגנה מטעמי חופש הביטוי. ובכלל, אחת ההצדקות העיקריות לחופש הביטוי היא ש"בשוק חופשי של דעות – האמת תנצח". אז זהו, שבשוק הפרוע של השקרים – אנחנו בכשל שוק.
אבל עכשיו הם התעוררו. סהדי במרומים שעל רקע תמונות החוליגנים שפשטו על הקפיטול אין לי מילה אחת של סנגוריה על טראמפ. העניין הוא שטראמפ לא התחיל שום דבר, היו לו מורים טובים שם בארה"ב. בתחום לימודי המזרח התיכון קשה לכמת את אחוז החוקרים הרציניים לעומת השקרנים והשרלטנים, אבל כבר לא ברור שהאחרונים במיעוט. חופש הביטוי האקדמי הוא בהחלט נכס חשוב, אבל כאשר הוא מנוצל לצורך תעמולת הסתה מותר להציב סימני שאלה.
אם השקר הפך לזכות חוקתית, אז איך זה שדווקא טראמפ הושתק? היכן הם כל חסידי השקרים? מדוע הם השתתקו? הרי הנזק הבלתי הפיך למוחם של המוני סטודנטים לאחר שנים של שטיפת מוח גדול יותר מהנזק שנובע מציוציו השקריים והמביכים של טראמפ.
ובעצם, הם לא השתתקו. כבר ב-2016 הוחלט בפייסבוק להעביר את מנגנון בדיקת העובדות לגופים חיצוניים. אחד מהם, כדאי לשים לב, הוא International Fact-Checking Network. הבעיה היא שהגוף הזה ממומן, בין השאר, על ידי ג'ורג' סורוס. לגופים של סורוס יש אג'נדה - הם קרובים יותר ליוצרי השקרים מאשר לאלה שמפריכים אותם.
אין ספק שטראמפ הוא יצרן של פייק-ניוז. אבל הוא רק תלמיד של קודמיו, באקדמיה ובעיתונות. אנחנו בנקודת שפל היסטורית, משום שההפסד כפול: גם סתימת פיות בקנה מידה חסר תקדים, ולא רק של טראמפ, וגם ניצחון של יצרני השקרים הוותיקים, שנותרים על מכונם. הם קדושים. ועלי חמינאי? הוא יוכל להפיץ בטוויטר רעל שקורא להשמדת ישראל וגם לעודד את הכחשת השואה, ואיש לא יחסום אותו. גם הוא, מסתבר, שייך למחלקת הקדושים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
