"ספרות גדולה אינה אלא חדשות שנשארות רלוונטיות לפרק זמן ארוך", כתב המשורר ומבקר הספרות המודרניסטי עזרא פאונד. קשה שלא להסכים: ספר טוב נשאר אקטואלי גם כעבור עשור, מאה או אף אלפי שנים. הרי מה פתאום שנקרא את התנ"ך, את הומרוס, את דנטה או טולסטוי בשנת 2021? הסיבה פשוטה: ספרות טובה משרטטת בעצם את הסיפורים שמלווים את האנושות מאז המצאת הכתב ואולי מאז ציורי מערות פרהיסטוריים. סיפורים על אלוהות, מלחמה, אהבה, בגידה, חברות ומוות. כל זמן שבליבנו פועם לב אנושי וצ'יפ אלקטרוני טרם החליף את מוחנו, נישאר יצורים חלשים שרבים על מקום, נוקמים על עלבון ומקוננים על אי-צדק.
לא ברור מה קודם למה: האם הספרות משפיעה על צורת מחשבתו של האדם, או שמא אנו משכתבים כל פעם מחדש את אותם הסיפורים כי הם מבטאים את טבע האדם?
סופר מיומן יכול להפוך את סיפור חייו של בנימין נתניהו לסאגה רבת עוצמה על מגבלות האדם ומאווי נפשו. גאון פוליטי, כלכלן מבריק, מנהיג בעל חושים חדים, וגם אדם חלש שלא מכיר במגבלות הכוח והזמן. מה לא היה בחייו? מוות ומלחמות, אהבות ובגידות, חברות וקנאה, כוח אדיר וחולשות לאין סוף. כאדם אוהב ספר, נתניהו אמור לדעת מה קורה בסוף - כך עוברת תהילת העולם. קשה להאמין שאדם אינטליגנטי כמוהו יעלה על הדעת שסיפור חייו יחרוג מכללי הז'אנר.
זה יותר משלושה עשורים מלווה נתניהו את סיפורה של מדינת ישראל בתפקידים שונים, כשחקן משנה וראשי, כעורך ותסריטאי, כמצביא ונביא, כמשחית וגואל. יעבור זמן עד שנדע מה הציון הכללי שיקבל, אבל ברור שאפילו הוא לא יוכל להתעלות על החוק הפיזיקלי הבסיסי של עייפות החומר.
נתניהו משוכנע שלא סר חנו בעיני הציבור וכל טריק יתקבל ללא סייג; שנועדנו להאמין כי כל דבר מכיוונו נשען על טובת המדינה ואין לו דבר וחצי דבר עם האמת הפשוטה שהוא בסך הכל רוצה להישאר צעיר ויפה בעינינו
כולנו עדים לשברים הקטנים שמתחילים להופיע בחומר יצוק כתוצאה מפעולת מאמץ מחזורי לאורך הזמן. וכל פעם השבר מתרחש במאמצים נמוכים בהרבה ממאמץ הכניעה הקודם. עם הזמן התופעה מחריפה והולכת. כל תעלול פוליטי שפעם היה עבור נתניהו משחק ילדים, הופך קשה ומורכב יותר. והשברים הולכים מתרבים עד שלא ניתנים לאיחוי.
ברומן "תמונתו של דוריאן גריי" מגולל אוסקר ויילד את סיפור חייו של צעיר יפה תואר שבשלב מסוים מוכר את נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים. צייר מוכשר, באזיל הלווארד, הרואה בגיבור מקור השראה לאומנותו, מצייר פורטרט שלו, ודוריאן מבקש שתמיד ימשיך להיראות צעיר ויפה בחיים, בעוד שדמותו בציור תזדקן ותתכער במקומו. אין משל טוב יותר בכדי לתאר את מצבו של נתניהו.
מיכאל פליוורטאמן התחבולות הפוליטיות משוכנע שלא סר חנו בעיני הציבור וכל טריק חדש-ישן יתקבל ללא סייג; שלנצח נועדנו להאמין כי כל דבר מכיוונו נשען על טובת המדינה ואין לו דבר וחצי דבר עם האמת הכואבת והפשוטה שהוא בסך הכל רוצה להישאר צעיר ויפה בעינינו.
אבל תביטו בפורטרטים של נתניהו המוקרנים עלינו מאין ספור כיוונים - הם מזדקנים והולכים. הסוף של הסיפור ידוע: דוריאן מסיים את חייו כאיש מכוער עם פורטרט יפה.
- מיכאל פליוורט הוא פרשן פוליטי בערוץ 9
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
