קצב גידול האוכלוסין בישראל, תשתיות התחבורה הרעועות שנבנו לפני שנים רבות עבור הרכב הפרטי וגם מחסור בתכנון עירוני והזנחה של התחבורה הציבורית דחפו את הישראלים לנסוע במכוניות פרטיות. אבל אם פקוק בישראל עכשיו, מסתבר שזו רק ההתחלה. מחקר חדש של ארגון "צפוף" חוזה שבשנת 2050, כל עוד לא יחול שינוי דרמטי בתכנון התחבורה בישראל – יהיה פה פקוק כמו במומבאי.
כבר בימים אלה, הצפיפות התחבורתית בישראל שמחושבת לפי מספר כלי הרכב לכל קילומטר כביש גבוהה פי שלושה וחצי מהממוצע במדינות ה-OECD. מחברי הדו"ח אמרו כי הצפיפות נובעת מהצמיחה בתנועה בישראל מאז שנות ה-70, אל מול היצע תשתיות נמוך.
פקקים בנתיבי איילון. "נדרשת תוכנית חירום"
(צילום: ליהי קרופניק)
"עד שנת 2000 ישראל השקיעה יחסית מעט בפיתוח היצע התחבורה הציבורית ובבניית תשתית מסילתית בינעירונית. ההשקעות בתשתיות תחבורה הופנו בעיקר לפתרונות מבוססי רכב", נכתב בדו"ח. המחברים ציינו כי הפער בפיתוח תשתיות התחבורה בין ישראל למדינות המפותחות לא נסגר גם במילניום הנוכחי. "תכנון עירוני של שכונות חדשות ואזורי תעסוקה מוטה רכב פרטי, מנותק מרשת התחבורה הציבורית, אינו מאפשר התניידות יעילה ומקיימת", הסבירו המחברים.
הדו"ח התבסס על תחזית צפיפות האוכלוסין בדרג בינוני שחיברה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ולפיה אוכלוסיית ישראל תמנה ב-2050 כ-15.3 מיליון תושבים. הם התחשבו בתוכניות תשתיות התחבורה בישראל, שלדבריהם לא צפויות להתרחב משמעותית מאחר שהמטרופולינים בישראל לא יכולים להכיל עוד מתיחת כבישים והרחבת נתיבים, גם בהתחשב בכך שתוספת נתיבים לא מפחיתה עומסים. בתרחיש נמוך יותר של הלמ"ס יתווספו לאוכלוסיית ישראל עוד ארבעה מיליון איש.
"בשל שטחה הקטן של ישראל, המשמעות היא עלייה תלולה בצפיפות", נכתב במחקר, שאותו ערכו יערה צעירי מהטכניון ופרופ' אלון טל מאוניברסיטת תל אביב. את החלק התחבורתי כתבו פרופ' אראל אבינרי ממכללת אפקה וניר לב ארי.
התחזית של החוקרים, שמתבססת על התרחיש הבינוני של הלמ"ס, מעלה כי מספר כלי הרכב צפוי לגדול ב-2050 ב-178%, ויעמוד על כ-10 מיליון. בתרחיש הנמוך יותר, יעמוד הגידול על 136%. "למרות שישראל 2050 דומה מבחינת השטח, האוכלוסייה ומספר הרכבים להולנד של 2020, הרי שהצפיפות התחבורתית בה צפויה להיות פי שמונה מהולנד כיום", כתבו החוקרים.
"לשם השוואה נוספת, בעיר מומבאי בהודו, שנחשבת לבעלת הצפיפות התחבורתית השנייה בחומרתה בעולם, מספר הרכבים לק"מ כביש עומד על 510 בממוצע – כמו בישראל 2050. הצפיפות התחבורתית של ישראל היא מדד לאומי המסתמך על שטחים פתוחים מחוץ לערים ועל אזורים מיושבים בדלילות, והצפיפות התחבורתית בתוך המטרופולינים צפויה להיות גדולה יותר".
הפתרון: לעקוף את הולנד בשנים בודדות
מחברי המחקר טוענים שאת הגידול הצפוי בביקוש לנסיעות ניתן היה "להמיר" לשימוש בתחבורה ציבורית ובפרט למערכות הרכבת הקלה בירושלים ובתל אביב, וגם למטרו המתוכנן במטרופולין ת"א (שעל פי תחזיות גורמים ממשלתיים אמור לפעול בעוד כעשור), אולם לדבריהם, "גם מערכות אלו לא יכולות לספוג את הגידול הצפוי בביקוש".
אגרות גודש, נתיבים מהירים, תחבורה שיתופית ורכבים אוטונומיים הם כולם רעיונות שהועלו כפתרונות להפחתת החשיפה לפקקים, אך אף שחלק מהפתרונות יוכלו באמת לעזור, הם לא יספיקו. חלקם, כמו רכבים אוטונומיים, עלולים גם להחריף את הבעיה.
החוקרים מציעים להוסיף אוטובוסים, נתיבי העדפה ונהגים, ולשפר את התדירות והשירות של תחבורת האוטובוסים בישראל. הם ממליצים גם על "מדיניות מעצבת ומרסנת" לגידול האוכלוסין, ועל הקמת מערכות תחבורה מתאימות. לצד תוכניות הענק לבניית מטרו ומערכות רכבות קלות, ממליצים החוקרים לשפר גם את תכנון שכונות המגורים ואזורי התעסוקה על בסיס תחבורה מקיימת: אופניים, הליכה רגלית ושימוש בתחבורה ציבורית.
"עקב משכי הזמן הארוכים הנדרשים לתהליכי תכנון, הקמה ורגולציה בהקשרים אלה – נדרשת תוכנית חירום בטווח הזמן המיידי לקידום הפתרון הכולל , ללא שיהוי ודיחוי", נכתב.
בכנס ארגון "צפוף", שהתקיים היום באוניברסיטת תל אביב, אמר פרופ' אראל אבינרי ממכללת אפקה, מכותבי הדו"ח, כי "חלון הזמן מאוד קטן לפעול ממש עכשיו במיידי, בבהול. יש לנו הזדמנות לחשוב מחדש על מדיניות הטיפול שלנו בתכנון תשתיות תחבורתיות ותכנון עירוני. זה צריך להיות עכשיו. ישראל 2050 תוכל להיות דומה להולנד ונצטרך לעשות מהר מאוד מה שהם עשו בעשרות שנים".
לדברי אבינרי, "זה אתגר עצום, ולצערי אם אנחנו לא נתעורר ואם לא תהיה היערכות משמעותית - נגיע למשבר תחבורתי שאין לו תקדימים בעולם המערבי. זו אחריות כבדה המוטלת על קברניטי התחבורה - אם נהיה מומבאי או הולנד".
