היה רגע שבו האמין יהודה תג'ר שחייו הסתיימו. זה קרה אחרי שנתפס על ידי השלטונות בעיראק, לשם נשלח בגיל 28 כמרגל מטעם המוסד. כחלק ממסכת העינויים הנוראה שעבר העלו אותו הסוהרים לגרדום כשחבל תלייה כרוך סביב צווארו. "עשינו הכל עבור מדינת ישראל. הבנתי שאני חלק ממשהו גדול".
תג'ר בן ה-97 הוא אחד מבין אלפי הגיבורים שפעלו בעכו, ירושלים, דמשק, קהיר, רוסיה, אתיופיה, איראן ומדינות נוספות, אסירי ציון והרוגי מלכות שמסרו את גופם ונפשם למען המדינה, לפני הקמתה ואחריה. היום (ד') מצוין יום ההוקרה עבורם, שבמהלכו יערוך משרד העלייה והקליטה טקס חגיגי בבנייני האומה בירושלים, לציון פועלם.
ב-1960, לאחר כ-10 שנות מאסר, שוחרר תג'ר בעקבות מגעים סודיים בין דוד בן גוריון לנשיא עיראק דאז, עבדול קארים קסאם. עם שובו לישראל הוא נישא לרחל, ולבנו קרא בשם הכה סמלי מבחינתו - דרור. הוא מתגורר היום עם אשתו בתל אביב, ולשניים יש שלושה נכדים ונין. "האמנתי שאביא הישגים לציונות, וזה מה שהוביל אותי", הוא אמר.
תג'ר עבד בשגרירות ישראל בלונדון, סיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים במדעי האיסלאם וספרות ערבית, ובהמשך גם השלים את לימודיו לתואר דוקטור. את סיפור חייו מעורר ההשראה פרסם בספר "בחזרה מהגרדום". "החבל כבר היה על צווארי, חשבתי שזה הסוף, אבל זה היה רק חלק מהעינוי שרצו להעביר אותי. אני למעשה הישראלי שנשלח למדינת אויב, נתפס וישב יותר מכל ישראלי אחר בכלא".
גם בני הזוג דג'ן (55) ואטקלט (50) מולה עברו עינויים קשים בכלא האתיופי, אחרי שסייעו לפעילי המוסד בג'יבוטי להעלות יהודים למדינה. "הכלא עדיין איתי", אמרה דג'ן. "כל תאונה שאני רואה, כל ניידת שעוברת, מחזירות אותי לטראומה. עד היום קשה לי לתאר את מה שעברנו שם, אבל אני יודעת שכאן, במדינת ישראל, אנחנו מוגנים".
במהלך מאסרם ילדה אטקלט את בתם הבכורה בתנאים בלתי אנושיים. ״עברנו את כל הסבל הזה רק כי אנחנו יהודים. אשתי הביאה את בתנו לעולם כשהיא קשורה באזיקים, בחדר חשוך ובלי מים״. גם לאחר השחרור מהכלא המשיך דג'ן בפעילות הציונית, עד העלייה לארץ. הוא ואשתו מתגוררים כיום בנתיבות והם הורים לארבעה ילדים.
לצד אלה שפעלו במדינות אויב היו גם אסירי המחתרות העבריות בישראל, כמו ברוך גוטמכר בן ה-93, שב-1938, כשהיה בן 11 בלבד, הצטרף לתנועת בית"ר. בגיל 14 כבר התגייס לאצ"ל, שם שימש כקשר של מחסנאי הנשק. באוגוסט 1944 נעצר גוטמכר ונלקח לחקירה בבית הסוהר בחיפה, ומשם הועבר למחנה המעצר בלטרון. באוקטובר באותה השנה הוגלה יחד עם קבוצה של 251 עצורים לאריתריאה ומשם לסודן, שוב לאריתריאה ולבסוף למחנה גילגיל שבקניה.
"אני זוכר את הכל כאילו זה היה אתמול, אבל למרות העינויים שעברנו היינו מוכנים לתת את החיים שלנו בשביל המדינה", אמר גוטמכר, שמקווה כי סיפורו יעבור הלאה לדורות הבאים. "בני הנוער צריכים לשמוע על ההקרבה שלנו ולהפנים את המסר של נאמנות ומסירות לישראל".
במרץ 1948 הושב גוטמכר לישראל ונלקח למחנה המעצר בעתלית למשך כמה שבועות. הוא שוחרר באפריל, ומיד אחר כך שב לפעילות באצ"ל. פעילויותיו הרבות זיכו אותו במהלך השנים ב-11 אותות שירות מטעם האצ"ל, צה"ל, משרד הביטחון ומשרד הקליטה.
שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה אמרה כי אסירי ציון פעלו בגבורה ובנחישות בכל רחבי תבל בשל אהבתם לישראל. "בזכותם ובזכות כ-3,400 אסירי ציון והרוגי מלכות שנפלו בשבי' ואף חוו עינויים קשים' נסללה הדרך ליהודים רבים לשוב הביתה למדינת ישראל".
