4 צפייה בגלריה
"ביהמ"ש הוא גורם משלים במערך התמודדות שלם ובמאבק בתופעת האלימות נגד נשים". אסתר חיות, נשיאת העליון
(צילום: אתר בתי המשפט)
"כרמלה בוחבוט הייתה אישה מוכה. עשרים וארבע שנים התעלל בה בעלה. ביישוב הקטן שבו היא מתגוררת היה זה סוד גלוי. הורי בעלה, אחיו, אחיותיו והסביבה, כולם ידעו על כך ושתקו. היא הסתובבה כצל, נושאת על פניה ועל גופה סימני חבלה ואינה מעלה חיוך". במילים אלה פתחה השופטת בדימוס דליה דורנר את חוות דעתה בפסק הדין בפרשת כרמלה בוחבוט.
רבע מאה חלפה מאז, ולצערנו נשים רבות, רבות מדי, עדיין נאלצות להתמודד עם אלימות המופנית נגדן ומצלקת את גופן ואת נפשן. זוהי אלימות שפניה המכוערות לובשות ופושטות צורה: פיזית, מילולית, רגשית, כלכלית ומינית. היא הופכת את חייהן של אותן נשים לקשים מנשוא, חיים בצל טרור יומיומי המתרחש בתוך הבית פנימה ולמרבה הזוועה אף מסתיים לא אחת בנטילת החיים עצמם מן הנשים הללו.
כיצד ניתן להיאבק נגד תופעה קשה זו?
יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, שאותו אנו מציינים מחר, הוכרז ב-1999 על ידי ארגון האומות המאוחדות והוא מצוין מאז מדי שנה ברחבי העולם ב-25 בנובמבר. מדובר בתופעה כלל-עולמית, ומכאן החשיבות הרבה של שילוב הכוחות והמאמץ הבינלאומי המוקדש להעלאת תופעה זו בכל שנה מחדש למודעות הציבורית במטרה לקדם את הפעילות הנדרשת למיגורה.
יום במקלט לנשים מוכות
(כתבתה של הדר גיל-עד | צילום: ניצן דרור)
נקיטת הליכים משפטיים נגד מי שחוטאים באלימות כלפי נשים היא אחת הפעולות ההכרחיות במאבק נגד התופעה. בצומת הזה שמור לבתי המשפט תפקיד מרכזי. ואכן, בבתי המשפט בישראל מתנהלים מדי שנה אלפי הליכים שעניינם אלימות כלפי נשים. בקשות למתן צווי הגנה, הליכי מעצר וכן הליכים פליליים שבהם נדונים כתבי אישום המוגשים בגין מעשים אלה. בדונו במגוון ההליכים הללו מוטלת על בית המשפט חובה לפסוק על פי הראיות שבפניו ועל פי הוראות הדין, לרבות הוראות הדין הנוגעות לזכויות חשודים ונאשמים.
המדיניות השיפוטית שאותה מתווה בית המשפט העליון לאורך שנים בהחלטותיו ובפסקי דינו בכל הנוגע למעשי אלימות במשפחה היא ברורה. מי שמואשם בהתעללות או באלימות כלפי בני משפחתו, ויש ראיות לכאורה לאשמתו, ייעצר עד תום ההליכים נגדו, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המצדיקות החלטה אחרת. ובאשר למדיניות הענישה - נפסק פעם אחר פעם כי יש למצות את הדין במאסר ממושך מאחורי סורג ובריח עם מי שהורשע בכך שנהג בנשים באופן אלים ומשפיל.
מדיניות זו - חשוב לומר - מיושמת על ידי בתי משפט השלום והמחוזי דבר יום ביומו באלפי ההליכים המתנהלים בפניהם בעניינים אלה. בתי המשפט גוזרים על גברים אלימים עונשי מאסר משמעותיים וכן מוציאים נגדם צווי הגנה והרחקה וצווי מעצר עד תום ההליכים.
החלטות אלה, והן רבות מאוד, מונעות ייסורים מנשים רבות הסובלות מאלימות ואף מצילות את חייהן. חשוב לזכור זאת גם כאשר עולים לכותרות מקרים, אשר להבנתי אינם מעידים על הכלל, ובהם לא עלה בידו של בית המשפט להגן על אותן נשים.
עוד חשוב לזכור, כי ברוב המקרים הצומת שבו פוגשים השופטת או השופט את החשוד או הנאשם המובא אל אולם בית המשפט הוא הצומת שלאחר קרות האירוע האלים. בצומת הזה, וככל שבית המשפט נכנס לתמונה לאחר מעשה, תפקידו הוא כגורם משלים במערך ההתמודדות והמאבק בתופעת האלימות נגד נשים, מערך המורכב מגורמי הרווחה, החינוך ואכיפת החוק, אשר להם תפקיד מרכזי במניעת הרע טרם אירע.
אכיפה וענישה לא יספיקו
להשקפתי, לא ניתן להיאבק בהצלחה באלימות נגד נשים באמצעות פעולות אכיפה או ענישה בלבד, מחמירות ככל שתהיינה. המאבק הזה מונח לפתחנו כחברה, והוא איננו נחלתן של נשים בלבד. עלינו להשקיע בחינוך, בהעצמת נשים, ובעיקר בחינוך הדור הצעיר - ילדים וילדות - לערכים של שוויון וכיבוד הזולת.
זהו מאבק חברתי-לאומי הדורש מאיתנו להתחייב כפרטים, כשכנים, כבני משפחה וכקהילה למנוע מופעים של אלימות מכל סוג כלפי נערות ונשים, וגם כלפי נערים וגברים, ולהבטיח כי כל אדם באשר הוא אדם יזכה לחיים בביטחון ולהגנה על זכויותיו.
אכן, אין לכחד כי במקרים מסוימים שבהם אמור בית המשפט למלא תפקיד במניעת הרע לא תמיד הוא מצליח בכך. כך עלול לקרות כאשר נסיבות האירוע והחומר המוצג על ידי המשטרה או התביעה אינם חד-משמעיים, וכך עלול לקרות כאשר השופטת או השופט שגו בהחלטתם. אך בשיטת המשפט הישראלית נתונה לשופטים עצמאות בהפעלת שיקול דעתם.
העצמאות ואי-התלות השיפוטית הן נשמת אפה של כל מדינה דמוקרטית, והדרך לתקן החלטות שיפוטיות שגויות היא באמצעות הגשת ערעור לערכאה הגבוהה יותר. זכות הערעור נתונה לכל אחד מהצדדים בהליך, וכן נתונה להם הזכות לעתור לעיכוב ביצוע ההחלטה השגויה, לגישתם, עד לבירור הערר או הערעור שהוגש.
זוהי "דרך המלך" במדינת חוק לתקן החלטות שגויות, ואני מאמינה כי איש מאיתנו לא ירצה לחיות במדינה שיש בה "מסלול עוקף" להליך הערעור הקבוע בדין המאפשר, חלילה, התערבות "מלמעלה" בהחלטות שאינן נושאות חן בעיני נשיא של בית המשפט או כל גורם אחר.
הנשים שחוו אלימות מדברות
(כתבתה של הדר גיל -עד, צילום: אורי דוידוביץ', בימוי תמר אברהם)
מאחורי כל נתון סטטיסטי הקשור באלימות נגד נשים ניצבת אישה בשר ודם המתמודדת לבד עם מוראות האלימות המופנית נגדה. לעתים, כל שנדרש מאיתנו הוא לשבור את קשר השתיקה והבדידות: להטות אוזן, להיישיר מבט, לשאול "מדוע פנייך רעים היום", ולהושיט יד לעזרה.
בעניין כרמלה בוחבוט שבו פתחתי הדגיש בית המשפט העליון את התפקיד השמור לכולנו כחברה במאבק הזה, וכך אמר: "אֵם כָּל חַטָּאת אינה תגובת הייאוש של קורבן ההתעללות, אלא שתיקת החברה, החל באלה היודעים על מסכת ההתעללויות ואינם מדווחים על כך, וכלה ברשויות שאינן מתערבות במידה הדרושה".
היום הבינלאומי למיגור האלימות נגד נשים הוא בראש ובראשונה תזכורת לכולנו להבהיר במילים ובמעשים לכל מי שמתמודדת עם תופעות של אלימות מכל סוג שהוא - את לא לבד!
