כמעט אלף ישראלים מתו (991 נכון לשישי בצהריים) לאחר שנדבקו בנגיף הקורונה, והמספרים ממשיכים לעלות. איברהים עראקי סיפר בטלפון לבתו שהוא מרגיש טוב - ומת שעתיים אחר כך. חזקיה דמרי חי חיים בריאים ופעילים – עד שנדבק לפתע ומת. נכדו אומר כי "אם היינו נזהרים יותר, אולי סבא עוד היה בחיים". גיורא פונה לבית החולים ונפטר מבלי שהודיעו למשפחה. הסיפורים של חלק מתוך אלף מתי הקורונה בישראל.
איברהים נג'יב עראקי, בן 84 מטירה, חינך במהלך השנים תלמידים רבים בחברה הערבית. "הוא התחיל ללמד בגיל 20 בדליית אל כרמל, ואחר כך בג'סר א-זרקא ובטירה, הוא חינך מאות אם לא אלפי תלמידים. הוא היה בין המורים הראשונים בתיכון שלימדו גם בעברית וגם בערבית", סיפר בנו סאמח עראקי, סגן ראש העיר טירה.
"הוא היה איש חינוך שתרם רבות למערכת וגם אחרי שיצא לפנסיה הוא לא עבר למועדון פנסיונרים, אלא הסתובב בבית ספר ולימד", הוסיף. "הוא היה איש שלימד אותנו על הנתינה והשייכות לעיר. אדם מקסים שרבים שאלו עליו גם שנים אחרי שלמדו אצלו".
סאמח עראקי מדבר על מות אביו מקורונה
(צילום: עידו ארז)
בימים האחרונים הוא חש חולשה והועבר לבית החולים, שם אושפז יחד עם אשתו ושניהם אובחנו כחולי קורונה. "אתמול הוא הרים טלפון אל אחותי וסיפר שהוא מרגיש טוב, והולך ומחלים. שעתיים-שלוש אחר כך בישרו לנו מהמחלקה שהוא נפטר".
אם המשפחה עדיין מאושפזת ולא יודעת על מות בעלה. "היא נאבקת על חיה, ואנחנו מחזיקים לה אצבעות ומקווים שתגלה חוזק ותעבור את זה בשלום. העדפנו בשלב זה לא לבשר לה את הבשורה הרעה הזאת. אמרנו לה שהוא הועבר למחלקת טיפול נמרץ כדי שתחזיק מעמד ותמשיך להיאבק".
"כשאתה נאלץ להיפרד מאבא בלי שאתה יכול לגעת בו או לראות אותו זה לא פשוט", שיתף הבן. "בשבוע האחרון ביליתי במחלקת קורונה ליד אבא ואמא וראיתי איך אנשים נפרדים מיקיריהם. אם יש מי שחושב שזה רק עוד משהו קטן וזניח – זה דבר מהותי שיכול לסכן את כולנו, צעירים, זקנים וקשישים".
הוא פנה גם אל חבריו במגזר הערבי: "כולנו אשמים, כולנו אחראים, אנחנו מאבדים את יקירינו בגלל אי האחריות שלנו. אני מתחנן, אנחנו חייבים לקחת את העניינים לידיים – להפסיק את כל ההתקהלויות במשך חודש וככה נפסיק את שרשרת ההדבקות. לא מאחל לאף אחד לחוות את הכאב שאנחנו חווים".
"הוא מת לבד, ואף אחד לא טרח להודיע"
גיורא ז"ל נולד בתל אביב לפני 84 שנים, בן יחיד להורים שעלו לישראל מתחושת ציונות כדי "לבנות ולהיבנות בה". בשירותו הצבאי היה לוחם, אך עיקר גאוותו הייתה שזכה באליפות צה"ל בשחמט. לאחר השחרור למד באוניברסיטה והיה ד"ר להיסטוריה. השחמט ליווה אותו לאורך השנים, יחד עם אלפי הספרים שהחזיק בספרייה הביתית.
לפני כשלוש שנים הוא עבר להתגורר בבית אבות. "זכיתי ללוות אותו בשנים האלה, ברגעים טובים יותר וטובים פחות", סיפרה אחייניתו רקפת. "היינו נוסעים הרבה לחנות הספרים 'פורת' ברמת גן, שם שמחו לקראתו והוא היה מאושר לנבור, למצוא ולקנות עשרות רבות של ספרים, רובם ככולם ספרי היסטוריה".
בשנים האחרונות סבל גיורא מדמנציה ובני המשפחה הקפידו לבלות עמו, כדי שיחוש בטוב ולא יהיה לבד. "כמעט הצלחנו, אבל רק כמעט, והלב שלי נקרע כי את ימיו האחרונים הוא בילה לבד ואנחנו לא יכולנו להיות שם בשבילו – לחבק, ללטף ולנחם".
"בשבת, אחרי שעות של ניסיונות ליצור איתו קשר, ואחרי שהפכנו עולמות, בישרו לנו שהוא הועבר עם חום גבוה ביום שישי לבית החולים", סיפרה בכאב רקפת. "הרופאה סיפרה שהוא הגיע במצב אנוש כמעט ללא רוח חיים, עבר החייאה שלא צלחה, וחצי שעה אחרי שהגיע נקבע מותו. הוא מת לבד, ואף אחד לא טרח להודיע".
"אם היינו נזהרים יותר – אולי סבא היה בחיים"
חזקיה דמרי ז"ל עלה לארץ לבדו מתוניס והקים יחד עם בניו את חברת הבנייה המובילה "י.ח. דמרי". בחודש שעבר הוא נפטר בגיל 89, לאחר שנדבק בקורונה.
גם בימיו האחרונים הוא חי חיים פעילים ומלאים. "הרופא שלו אמר שסבא מת ללא מחלות רקע מקורונה. הוא היה אדם בריא ופעיל קודם לכן. הוא קם בבוקר בחמש בבוקר להתפלל, אכל ארוחת בוקר טבעית מהדברים שגידל בחצר, עשה ספורט ועסק בהמון חסדים", סיפר נכדו הקרוב אברהם נגר. "הוא היה אדם מאוד פעיל וצעיר ברוח שלו. הוא עזר לזוגות שאין להם, לקבל כל מה שאפשר – והכול בחינם".
"בעבר פרצו לו לבית כדי לשדוד אותו, כפתו אותו, הרביצו לו והוא אושפז", סיפר הנכד. "חודש לאחר שהתוקפים נעצרו הוא עשה את כל המאמצים כדי לשחרר אותם מהמעצר. הוא האמין שלמרות שמישהו עושה לך רע, אל תעשה לו רע בחזרה".
בשנתיים האחרונות הוא התגורר יחד עם בתו, וכשהתחילה הקורונה הוא נשמר מאוד, אבל לפי הנכד, לא מספיק. "הוא עדיין הלך לכל מיני מקומות, כי הרגיש שהוא חייב לעשות דברים – אם זה לבית הכנסת, לשוק או לבריכה עם הנכדים. היה לו קשה להיות בבית, אם היה נשאר בבית הוא היה מת מבדידות".
ב-15 ביולי הגיע אליו המטפל שלו, ולמרות ששמרו על ריחוק ומסכות הוא אכל תאנה שהביא המטפל. למחרת נודע למטפל שהוא צריך להיכנס לבידוד וכמה ימים אחר כך הוא התגלה חיובי. התסמינים אצל חזקיה הופיעו עוד לפני שנודע על ההידבקות.
"חשבו שיש לו ברונכיט אבל בבדיקת קורונה הוא יצא חיובי לנגיף ולקח את זה בטוב ובקלות. שבוע שלם הוא היה בבית וחשבנו שהוא עובר את זה, היינו בטוחים שהוא מחלים", סיפר הנכד אברהם.
9 צפייה בגלריה
חזקיה דמרי עם הנכד והנינים בתמונה מיולי. "אם היינו נזהרים יותר, אולי סבא עוד היה בחיים"
(צילום: משה דמרי)
בערב תשעה באב חלה הידרדרות במצבו של דמרי, והוא פונה לבית החולים. "הריאות שלו היו גמורות והרדימו אותו. התפללנו שהוא יצא מזה, אבל ביום שני הוא כבר הלך לעולמו. אנחנו עדיין המומים כי הוא היה מאוד פעיל ובריא בגוף ובנפש. סבא בלי הקורונה יכול היה לחיות עוד הרבה שנים".
"זה כואב לי, כי אם לא היינו שומעים טענות על זה שהקורונה זה פייק אולי היינו שומרים על סבא באקווריום", סיכם הנכד בצער. "אם היינו נזהרים יותר אולי סבא עוד היה בחיים".
"לא נפרדתי מאבא כמו שצריך"
מאיר ידעי ז"ל הלך לעולמו בגיל 66 לאחר מאבק בנגיף הקורונה. "הוא היה איש של נתינה, כל הזמן עזר לאנשים, אדם אכפתי, משכמו ומעלה. קשה לי לדבר עליו בלשון עבר", אמר הבן עדי ידעי. אמו סגולה סיפרה: "כל יום וכל דקה היה מתייחס אלי באהבה, כמו ביום הראשון שבו נפגשנו והתאהבנו. הייתי נותנת הכל כדי לשמוע אותו שר שוב".
במהלך תקופת הקורונה מאיר ואשתו נזהרו מאוד. "הם היו בבידוד ולא התראו איתנו, רק דרך המרפסת, אבל דיברנו יום יום בטלפון". בסביבות מאי הוא נכנס לניתוח ברגל בעקבות מחלת הסכרת שהייתה חלק מחייו. לאחר הניתוח הוא הועבר לשיקום בנאות המושבה, שם במהלך בדיקות שגרתיות לגילוי קורונה הוא התגלה חיובי.
בהתחלה מצבו היה קל, אך בהמשך חלה הידרדרות והוא הועבר לבית החולים איכילוב. לפתע מצבו הידרדר במהירות ובתוך כמה ימים הוא נפטר. "זה היה כל כך מהר, היינו בטוחים שהוא יוצא מזה". שניים מילדיו, נופר ועדי, באו לבקר אותו יום לפני שנפטר. "האמנו שהוא יצא מזה אבל הוא נפרד מאתנו. היה לו כבר קשה, הוא פשוט הסתכל לנו בעיניים וויתר".
הבן רן עדיין מתקשה להשלים עם האובדן: "יש לי חור בלב שאף אחד לא יכול לסגור אותו. החיים לעולם לא יחזרו להיות כמו שהיו, אין משהו שיכול לגרום לכאב הזה לדעוך".
"אבא שלי היה בשבילי עולם ומלואו, הוא היה עמוד התווך של המשפחה", סיפרה הבת שירה עוזרי. "האובדן שלו לא היה בסיטואציה רגילה. לא נפרדתי מאבא שלי כמו שצריך, זו פרידה שאני לא מאחלת אפילו לשונאים שלי".
"ההידרדרות הייתה מהירה"
בשנה האחרונה יעקב ימיני ז"ל, בן 82, היה חלש אבל די עצמאי. "הוא כל הזמן היה בבית ורק בגל השני הוא יצא למנייני חצרות, אולי זו הסיבה שבגללה הוא נדבק", אמרה בתו מיכל. "אנחנו לא יודעים ממי הוא נדבק. אם היינו יודעים אולי היינו יכולים למנוע את זה".
"ההידרדרות שלו הייתה מהירה", סיפרה. "כשהוא נכנס לבית החולים הוא היה מאוד חלש, וכשנכנס למחלקת קורונה יצרו איתנו קשר וניסינו להבין מה המצב הנפשי שלו וראינו שהוא הפסיק להניח תפילין, וזה היה אצלו משהו בסיסי".
"הוא היה עם סכרת וכשקם לשירותים הוא נפל וראו את זה במצלמות, אז שמו לו הגבהה למיטה ככה שהוא לא יכול היה לקום בכלל וכל הזמן בהה בתקרה", טענה הבת. "לא נתנו לנו להיכנס וגם לא רצו לפרט בטלפון על מצבו. אחרי כמה ימים שמו לו חמצן ושאלתי אותו איך הוא מרגיש, והמילים האחרונות שלו היו שהוא לא מרגיש טוב, קשה לי עם החמצן, להתראות".
יום לאחר מכן הוא הורדם. "הם טוענים שהוא חתם על טופס הרדמה. הם אמרו שהוא מבולבל, אז איך החתימו אותו? למה הצוות לא הציע לו להתקשר אלינו? זה הזוי. כמה ימים אחרי כבר התקשרו מבית החולים שנגיע, זה היה כבר אחרי שהוא נפטר".
"לא האמנתי שזה יגיע למצב כזה", סיכמה ימיני. "אם היינו חושבים שזה יגיע למצב כזה, לא היינו מכניסים אותו למחלקה הזו. חשוב שיכניסו בן משפחה לחולה, כי הם כל כך זקוקים לנו ברגעים האלה".
"אבא נפטר שישה ימים אחרי שהגיע למחלקה"
ניסים נינו חסון ז"ל, נפטר בשבוע שעבר בגיל 83, לאחר שנדבק בקורונה. "הייתה לו מחלת רקע, אבל הוא התמודד עם זה בעשר השנים האחרונות", סיפר הבן רונן חסון. "לפני שלושה שבועות היה לו חום ולא אשפזנו אותו בהתחלה. אחרי כמה ימים לקחנו אותו לבית חולים ועשו לו בדיקה – וקיבלנו תוצאה חיובית".
"ההידרדרות שלו הייתה מהירה", הוסיף. "זמן קצר אחרי שהגיע למחלקה חיברו אותו למכונה והוא היה מורדם ומונשם, שישה ימים אחרי שהגיע למחלקה הוא נפטר. לא הייתה לנו אפשרות להיפגש איתו, אבל הצליחו לסדר לנו אישור להגיע לבית החולים ולהלוויה למרות שהיינו בבידוד".
חסון עדיין לא יודע איך אביו נדבק בנגיף. "ממרץ ההורים שלי לא יצאו מהבית, ואנחנו באנו לבקר אותם רק מרחוק. כנראה אבא שלי נדבק ממישהו במחלקה בבית החולים. אין לנו מידע אחר, אי אפשר להאשים אף אחד".
"אני חושב שצריך לשמור על ההנחיות ולהתמקד בעטיית מסכה", אמר חסון. "הייתי לילה שלם עם אבא שלי כשאני עם מסכה בזמן שהיה חולה קורונה ולא נדבקתי. זה לא בסדר שאנשים לא שומרים על ההנחיות. עד שזה לא מגיע לקרוב משפחה אנשים די אדישים".
