הרגעים הראשונים אחרי האסון במירון
אחד מ-45 ההרוגים באסון הקשה במירון הלילה (בין חמישי לשישי) הוא גבר בן 33, שהותיר אחריו אלמנה ותשעה יתומים - ואת ההודעה על מותו קיבלה אחותו בקבוצת וואטסאפ. יותר ממאה בני אדם נוספים שהשתתפו בהילולה נפצעו באסון, בהם 23 במצב קשה. משפחות רבות במגזר החרדי עדיין לא יודעות מה עלה בגורל יקיריהן שהיו על ההר.
אחותו של הגבר בן ה-33 שנהרג בהילולה במירון גילתה כאמור על מותו בקבוצת וואטסאפ, שם הועברו פרטיו לחברי הקבוצה. האחות המופתעת ענתה שם בכעס: "אני אחותו, ותודה שככה אתם מעדכנים".
גם ישראל, שאחיו בן ה-23 שמחה בונים דיסקינד נהרג באסון בהילולה, גילה על כך בקבוצות וואטסאפ. "כשראיתי את הסרטונים הקשים ממירון חששתי לכמה מהמשפחה שלי. חלקם יצרו קשר בשעה 05:00, אבל הוא לא יצר קשר עד עכשיו. בשלב מסוים שמעתי את ההודעה על מותו באחת מקבוצות הנייעס (קבוצות חדשות בוואסטאפ – נ"פ) שאני נמצא בה וביקשתי מיד שימחקו את זה".
"ההורים עד עכשיו יושבים ואומרים תהילים ומחכים שהאח הגדול שהלך לזהות אותו יצא מאבו כביר", סיפר. "אמא שלי כל הלילה בכתה ואמרה תהילים ואני הרגעתי אותה ואמרתי שיש הרבה אנשים שם ואין מה לדאוג. אבל בדקה הראשונה אני כבר הבנתי שזה הוא, הרמתי טלפון לגיסי ואמרתי לו שאני מרגיש שזה קרה. אשתו והילדים עדיין לא יודעים, מטפטפים להם את זה לאט לאט, אמרו להם שהוא נעדר, ועכשיו שהוא פצוע".
7 צפייה בגלריה
המשפחות מגיעות לאבו כביר. "ההורים קוראים תהילים ומחכים שהאח הגדול יזהה אותו"
(צילום: דנה קופל)
דיסקינד, בן 23, משתייך לחסידות גור, נשוי ואב לשניים. הוא גדל בקהילת גור בחיפה, אך לאחר חתונתו עבר לבית שמש. "שלושה אחים מעליו, כולל אני, התגייסנו לצבא, והוא היה עילוי ונשאר ללמוד בישיבה. הוא היה מקורב לבן של האדמו"ר מגור, לממשיך שלו ומקרוב לאדמו"ר מהפלג השני של גור".
"הפעם האחרונה שדיברתי איתו הייתה לפני שבועיים", סיפר ישראל. "בפורים הוא התקשר אליי ואמר שהוא אוהב אותי. אחרי פורים התקשרתי אליו וצחקתי איתו על זה שרק כשהוא שתוי הוא אומר לי שהוא אוהב אותי. הוא היה בן אדם מאוד שמח, ורוב התמונות שלו הוא מחייך".
לישראל יש מילים קשות לומר על היערכות הגורמים השונים לקראת ההילולה: "מאז קום המדינה היו צריכים לתקן את הציון. זה בנוי טלאי על טלאי ואין שם גישה נורמלית, בנוי כמו בימי המאה ה-17. כמו שהסדירו את הגישה לכותל והוא לא נראה כמו במלחמת ששת הימים, כך צריך היה להסדיר את הגישה לקבר הרשב"י".
"אני לא יודע למצוא מילים בזמן כזה. זה לא זמן להצביע על אשמים, אבל כולם יודעים מי האשמים – השוטרים שחסמו את המעבר", הוסיף. "זו לא משוואה עם נעלם, רואים בדיוק מי האשמים. אבל שוב, זה לא זמן שאנחנו מחפשים אשמים, אלא מחפשים נחמה. חבל שבממשלה מתעוררים רק בזמנים של אסון".
יעקב בריאיון באולפן ynet: "מחכים לבשורות טובות"
משפחות רבות עדיין לא יודעות מה עלה בגורל יקיריהן שהשתתפו בהילולה. יעקב, גיסו של חיים סלר, סיפר על המאמצים לאיתור הגיס בריאיון לאולפן yent: "בשעה 00:10 הוא דיבר עם אחיו בטלפון וסיפר שהוא אומר תהילים בציון של הרשב"י, בדרכו לאחר מכן להכנסת אורחים... שמה בדיוק היה האירוע. במעבר הצר הזה, המדרגות הצרות הללו, שם הם עוברים להכנסת האורחים, זה בדיוק המקום שבו הוא היה אמור להיות".
מהשעה 00:45 חיים לא ענה לשיחות המשפחה, וכעת הטלפון הנייד שלו כבוי. "כל הלילה אשתו, האחים שלו, וכל המשפחה התקשרו אליו והוא לא ענה. בינתיים גם לא מודיעים כלום למשפחות. כמה שאנחנו מתקשרים לבתי החולים הם לא מכירים פצוע כזה, באבו כביר לא נותנים מידע. אנחנו מעריכים שהוא הגיע לשם בלי החפצים האישיים שלו, כלומר שאין עליו איזשהו זיהוי".
חיים יצא אל ההילולה במירון והשאיר בבית בירושלים את אשתו יחד עם ילדתם הראשונה בת השבועיים. "הוא לא סיפור שיכול להיעלם", אמר גיסו. "הוא השאיר אישה אחרי לידה בבית, הוא גם בדרך כלל יוצר קשר כל כמה דקות, לכן זה מאוד מאוד מדאיג אותנו. אז מי שיודע, ראה אותו או שמע את השם, אם בבתי החולים שומעים אותנו רופאים, אנשים באבו-כביר, אנשים שיודעים מידע, המשפחה רוצה לדעת לפחות. אם מישהו ראה אותו אחרי 1:00 בלילה שייצור קשר עם המשפחה, המשפחה כמובן תשמח לשמוע בשורה טובה, מחכים לבשורה טובה".
יעקב, גיסו של חיים, היה גם הוא הלילה בהילולה, ואף עבר בסמוך למעבר הצר מספר דקות לפני האסון: "זה היה מאוד צפוי. כלומר, ראינו את הברזלים על ברזלים, מרפסות שבנו אותן על הציון ועוד מרפסת ועוד מרפסת, והכל עומד על ברזלים שבדרך כלל יכולים להחזיק עשרה אנשים ושמו עליהם מאות ואלפי אנשים. הכתובת הייתה על הקיר, הלוואי שזה היה קיר - זה לא קיר, זה פיגומים. הכתובת הייתה על הפיגומים. כמובן שבכזה מקום באמת יכול לקרות אסון כזה, וצריך להפיק לקחים".
הילולת הרשב"י בהר מירון היא האירוע ההמוני הגדול ביותר בישראל מתחילת תקופת הקורונה, שהפך לבסוף לאחד האסונות הכבדים בתולדות מדינת ישראל.
מחקירה ראשונית של המשטרה עולה כי כמה מהשוהים במקום החליקו במדרגות ביציאה ממתחם ההדלקה של חסידות "תולדות אהרן" בהר, ויצרו "מפולת אנושית" שתחתיה נמחצו השוהים.
מותם של 38 מההרוגים נקבע בשטח, ובבית החולים זיו שבצפת נקבע מותם של שישה נוספים. יותר ממאה בני אדם שהשתתפו בהילולה נפצעו באסון, 23 מהם מאושפזים במצב קשה בבתי החולים בצפון ובעין כרם שבירושלים.
