את הבחירות שהתקיימו אתמול (יום ג') אפיין שיעור הצבעה נמוך מהמערכות הקודמות, שהסתכם ב-67.2%, הכי נמוך שנרשם מאז הבחירות ב-2013 שהסתיימו עם שיעור הצבעה של 66.6%, וירידה של 4.3% לעומת הבחירות הקודמות שהתקיימו במרץ 2020. חלק מהירידה בשיעור ההצבעה מקורו בהחלטתם של אזרחים שונים לא להצביע.
בשיחה עם ynet הסבירו שלמה, דיאא, עבד, איתן, עמית, מרים, סלאמה ותומר את ההחלטה. אליהם הצטרף אריאל, תושב הדרום, שבחר לא להצביע - והביע חרטה יממה אחרי כן.
שלמה דהן, בן 56, קיבוץ גבעת חיים מאוחד
"לשנות את השיטה"
"אני כל השנים הצבעתי כולל במערכות הבחירות האחרונות. כל פעם למישהו אחר, אין כאן עניין של צד. יש פה עניין שאני לא מאמין יותר לשיטה הזו ולפוליטיקאים האלה. לא מאמין יותר לאף מילה שלהם. אין אידיאולוגיות יותר, כולם מסדרים לעצמם פנסיות לכל החיים אחרי שתי קדנציות קצרות", הסביר שלמה את החלטתו. "אנשים שכחו שפוליטיקאים עובדים אצלנו".
לדבריו, "צריך לשנות את השיטה. תתחילו לבחור אנשים לפי מחוזות, ואני אבחר אדם שאני יכול להזדהות איתו באמת, שאני מכיר אותו ואת העשייה שלו. כשאתה נכנס למערכת רקובה מהיסוד אתה לא באמת יכול לשנות, אבל המערכת יכולה מאוד לשנות אותך וזה מה שקורה לכל פוליטיקאי קטן בכנסת. אף אחד לא מצליח להביא לשינוי לטובת האזרחים. מוסד הכנסת רקוב ועקום וצריך ליישר אותו. אני לא עובד אצלם ואני לא צריך ללכת כל שלושה חודשים להצביע להם".
דיאא תאיה, בן 25, קלנסוואה
"המדינה עומדת מאחורי הסכסוכים האלימים במגזר הערבי"
"כל חיי סבלתי מהגזענות של הממשלות בישראל. מתייחסים אלינו כאויבים, ומנסים כל הזמן להמשיך לכבוש מה שנשאר במגזר הערבי", מסביר דיאא את ההחלטה. "עושים הכול כדי לחנוק את העם הערבי והחיים הופכים לבלתי נסבלים. הורסים לנו בתים ולא נותנים לנו לבנות, מעבירים נשק לעבריינים. חלק גדול מהסכסוכים במגזר עומדת מאחוריהם הרשות המבצעת במדינה".
לדבריו, "הרשויות לא מטפלות בסכסוכים ולא מנסות לאסוף את הנשק. הממשלה והמדינה עושות הכל לעשות לנו חיים קשים. חברי פרלמנט ערבים הם החלאות שמנסים לייפות את דמותו של המשטר הגזעני המושחת במדינת הכיבוש. אני לא אצביע גם בבחירות הבאות".
עבד עודה, 47, קלנסווה
"המדינה לא דמוקרטית, מתייחסים אלינו כאויבים"
"אנחנו כפלסטינים במדינה הזאת ראינו שאין לנו מה לעשות בכנסת. ניסינו 70 שנה וזה לא עושה לנו כלום", אומר עבד. "אנחנו לא מרגישים את הדמוקרטיה בכלל. אין דמוקרטיה במיוחד לערבים, אז אנחנו נהיה בחוץ. הם יעשו מה שהם רוצים. אנחנו יותר חזקים בחוץ".
לדבריו, באום אל פחם הייתה הוכחה לכך. אחרי שיצאנו להפגין בכביש באום אל פחם זה הפסיק את האלימות בעיר. המפלגות הערביות דואגות רק לאינטרסים שלהן ולא דואגות לאינטרסים של העם, מעניין אותן רק הכסף. המדינה לא דמוקרטית ומתייחסת אלינו כאויבים ולא כאזרחים. מ-2006 לא הצבעתי ואני אמשיך לא להצביע ולקרוא לכולם לא להצביע".
איתן ברונשטיין-אפריסיו, בן 61, עבר לבריסל לפני שנה וחצי
"לא נותן הכשר למוסד מרכזי של האפרטהייד"
"מ-2013 אני מחרים את הבחירות כי הכנסת היא מוסד מרכזי של ישראל, המדינה היהודית. כלא ציוני, אני רואה בהשתתפות בבחירות מתן לגיטימציה לכנסת, שמחוקקת חוקים גזעניים, כמו חוק הלאום", הוא אומר.
"הצבעה לרשימה המשותפת היא האפשרות היחידה למי שאינו ציוני. גם אם היא נאבקת למען שוויון ודמוקרטיה, עצם ההצבעה עבורה מעניקה הכשר לאחד המוסדות המרכזיים של משטר האפרטהייד הישראלי".
עמית, כפר סבא:
"לא מעוניין שיכפו עליי דעה של אף אחד"
"כשעושים בחירות דמוקרטיות בעצם כופים על המיעוט את דעת הרוב. אני לא מעוניין לכפות על אף אחד את דעותיי ולא מעוניין שיכפו עלי את הדעה של אף אחד אחר", אומר עמית. "זה לא משנה אם יש מועמד שמתאים לעמדותיי או לא. כל השתתפות במערכת הזו היא הבעת תמיכה בהמשך קיומה והמשך הכפייה. אני מתנגד לכפייה בכל צורה שהיא והצבעה בבחירות היא מתן לגיטימציה לכפייה. מה שגרם לי להחליט סופית שלא לצאת לבחור זה קריאה בספרים שעוסקים בנושא. אי-עשייה של דבר מסוים לא עוזרת בפני עצמה, אבל היא עדיפה על פני עשייה של דבר שפוגע".
מרים איתנה מכמל, בת 66, ירושלים:
"הבירוקרטיה גרמה לי לא להאמין לממשל"
"כל מי שישב בממשלה ובכנסת בשנה הזאת, נתן לדיקטטורה אפשרות להתבסס. כל אלה היו אמורים לפרק אותה מבפנים על ידי התפטרות. במקום זה, למרות שביבי היחיד שקובע הכול, והם צופים פאסיביים, הם קיבלו שכר ענק במקום למלא את המחויבות שלהם אלינו. ה'חברתיים' עסקו בעידוד ההפגנות, שלחו אותנו לעבוד במקומם, והגענו שוב לבחירות", היא אומרת.
"אני אשתו של הלום קרב שמת בבית אבות במקום בשיקום משרד הביטחון. הבירוקרטיה גרמה לי לא להאמין לממשל. המחאה והבחירות השקריות לא עובדות. אם מי ששולח משטרה וקנסות ואלימות במקום לתת תרופה מתכוון להשתלט על המדינה ולא לפתור מגפה שלא קיימת".
סלאמה אבוחרמה, בן 46, רהט
"לא מאמין לא לביבי, לא לטיבי ולא לעבאס"
"יש לנו מצוקה בדיור ואף אחד לא עוזר לנו. המגזר הערבי במצוקה ואף אחד לא עוזר לו. בכל שנה המדינה הורסת אלפי בתים במגזר הבדואי והמפלגות הערביות והיהודיות לא עוזרות", מסביר סלאמה את החלטתו לא להצביע. "ברהט כבר שלוש שנים יש לנו מצוקת ירי יום ולילה. דיברנו עם כולם ואף אחד לא עושה כלום כדי לאסוף את הנשק הלא חוקי. לא מאמין למנסור עבאס. הם כבר שנים בכנסת ולא תרמו לאוכלוסייה בנגב".
לדבריו, "הם באים רק לקחת את הקול ושוכחים מאיתנו. לא מאמין לא לביבי ולא לטיבי ולא לעבאס. אני שנה מושבת בעסק, אנחנו בחובות ואף אחד לא בא לעזור משום צד. אנחנו נגד כל מי שבא לחבק אותנו יומיים לפני בחירות, לא נצביע עד שהם יביאו תוצאות".
תומר, בן 32, תל אביב
"השיח לא רציני"
"השיח בין המפלגות לא רציני ולא מדברים על הדברים החשובים", אומר תומר. "אף מפלגה לא באמת דיברה על הבעיות של ישראל ולא נתנה פתרונות אמיתיים אלא משהו מאוד שטחי. לפני כמה שנים הייתי מאלו שלוחצים על אנשים ללכת להצביע כדי להראות אמון במשטר וכמה שנים קדימה הדעה שלי השתנה לגמרי. אני רוצה להאמין שמשהו ישתנה בעתיד".
אריאל, תושב הדרום
"מתבייש ומצטער שלא הצבעתי"
"נסעתי לקיבוץ שבו אני רשום וגרתי כל חיי עד שעברתי לרמת גן רק כדי להצביע וכל הדרך שמעתי רדיו. כשהגעתי הבנתי שאשכרה אין שום טעם שאבחר. כל בחירה שלי בסופו של דבר תתלכלך על ידי הפוליטיקה שאחרי. בחיים לא פספסתי הצבעה, אבל כל ההצבעות האחרונות שלי התבררו כחסרות משמעות - גם אם בסופו של דבר נבחר מי שבחרתי בו", אומר אריאל. "הפוליטיקה והדילים הורסים כל חלקה טובה של הדמוקרטיה".
עם זאת, הוא מסביר כי התחרט על ההחלטה בהמשך. "אני מתבייש ומצטער שלא הצבעתי. זו הייתה סוג של כניעה לכל הרעש הבלתי נסבל מסביב. לא יקרה שוב שלא אצביע".
