רק בסוף השבוע האחרון נפטרו בישראל 75 חולי קורונה - ומספר הנפטרים בארץ מאז פרוץ המגפה הגיע כבר ל-4,768. מתחילת החודש נפטרו 1,440 בני אדם. כך לפי נתוני משרד הבריאות. הנה סיפורם של חמישה חולים שאיבדו את חייהם לנגיף.
"נפטר 30 שעות אחרי שהורדם" | אבנר שחר, בן 79 במותו
אבנר שחר מירושלים נולד בטוניס, שם שרד עם משפחתו את הכיבוש הנאצי. בסיום המלחמה הם החלו במסעם ארצה, ובהמשך ילדותו הוא חי בקיבוץ חולתה. כשהתחתן עבר עם אשתו לגור בירושלים, העיר שבה הוא נשאר וגידל את ילדיו.
טל, בנו של אבנר שמתנדב במד"א, סיפר כי אביו היה אדם עצמאי ושמח, אף שהתמודד בשנים האחרונות עם בעיות בריאותיות. בני המשפחה מעריכים שהוא נדבק בקורונה בחג החנוכה. "גם אבא וגם אמא נבדקו לנגיף, אני בדקתי אותם אחרי שאמא שלי פיתחה תסמינים", הוא שיתף, "בהתחלה לא היו לו בכלל תסמינים, אבל אחרי יומיים הוא הרגיש קוצר נשימה. בהמשך הוא החמיר ונאלצנו לפנות אותו באמבולנס לבית החולים - שם קיבל תמיכה נשימתית עד שהרדימו אותו. 30 שעות לאחר מכן הוא מסר את נשמתו לבורא. הוא שמר על חוש הומור ואופטימיות עד לרגע האחרון".
במשך עשרות שנים הייתה בבעלותו של אבנר חנות, עד שהוא החליט לפתוח דוכן פיס ברחוב יפו. ב-2001 הוא עבר חוויה שטלטלה את חיי המשפחה כולה - הפיגוע בסבארו. "זה היה 50 מטר מהדוכן של אבא שלי", סיפר הבן, "הוא שמע את הפיצוץ ורץ לעזור, אחת הפצועות שחילץ קראה 'שמע ישראל' כשהוא הגיע אליה אז הוא קרא יחד איתה ואז היא נדמה לנצח".
וזה לא הפיגוע היחיד שאבנר שרד. בהמשך אותה שנה מחבל ירה לכל עבר ב-M16 שאחז, מאות מטרים ממקום עבודתו. "הוא ברח לכיוון החניון שמאחורי בניין העמודים", סיפר טל, "הוא ראה בדרך אישה שפשוט קפאה, ואת המחבל שמתקדם אליהם, אז הוא תפס אותה וגרר אותה איתו לחניון. המחבל היה קרוב אליהם וירה כמה יריות לכיוון, כשבאותו זמן הגיעו למקום שוטרים ואזרחים והיורה נהרג. אבא שלי והאישה שרדו". אבנר הותיר אחריו אישה, שישה ילדים ו-29 נכדים.
"צעירה לנצח שכולם אהבו"| רונית וולף, בת 80 במותה
רונית וולף בת ה-80 מפתח תקווה, שרק בתחילת החודש חגגה את יום הולדתה, הוגדרה על ידי כל מי שמכיר אותה כאישה שמחה וקופצנית, כזו שהגיל מעולם לא היה מכשול עבורה. במשך שנים ארוכות היא עבדה בעיריית פתח תקווה כמזכירת בית ספר, ומשם יצאה לפנסיה. "הילדים מתו עליה, היא הייתה צעירה לנצח, שטותניקית שאהבה תמיד לתת ולפנק", סיפר בנה אורן.
רונית ובעלה עזרא אף הספיקו לקבל את מנת החיסון הראשונה, כאשר כמה ימים לאחר מכן הוא התחיל לסבול מתסמינים. "אחרי כמה ימים שאבא לא הרגיש טוב, הם נבדקו שניהם ונמצאו חיוביים", שיתף הבן, "בהתחלה הם נשארו בבית ואמא טיפלה באבא. היא הייתה בסדר גמור והרגישה טוב, רק אחרי כמה ימים גם היא התחילה להרגיש לא טוב. ממצב שהיא מטפלת בו, הכול החמיר. עלה לה מאוד החום והבנו שהיא לא יכולה להישאר עוד בבית".
רונית פונתה לבית החולים בילינסון בעיר ואושפזה במחלקת קורונה ב', שם שהתה כשבועיים. "היא התמודדה עם סרטן בדם וקיבלה טיפולים, אבא שלי בכה במשך שלושה ימים אחרי שהיא אושפזה, הוא אמר 'זהו, בגלל מחלת הרקע שלה היא לא תחזיק מעמד'. רוב הזמן במחלקה אמרו לנו שהמצב שלה קשה אך יציב", המשיך הבן אורן, "בכל פעם שביקרנו היא שידרה חיוביות, הייתה מתכתבת וצוחקת עם החברות שלה ואיתנו. לא האמנו בשום מצב שזהו, חשבנו שהיא תצא מזה".
לאחר שבוע וחצי במחלקת הקורונה מצבה של רונית הידרדר. ביום שישי האחרון, אחרי יומיים שבהם הייתה מורדמת ומונשמת, רונית נפטרה. "אמא תמיד דאגה לאבא וטיפלה בו, עכשיו הוא שבור לרסיסים. אנחנו מפחדים להשאיר אותו לבד בבית ואני עדיין לא מאמין שאמא לא כאן", סיפר אורן בבכי. רונית הותירה אחריה בעל, שני ילדים ושלושה נכדים.
"הודיעו בסגר שאבא מאושפז" | אשר אלישיוב, בן 88 במותו
אשר אלישיוב מתל אביב נולד ב-1932 באוזבקיסטן ועלה לארץ עם משפחתו כשהיה בן שלוש. הוא גדל בשכונת שפירא בתל אביב, ובגיל 14 התחיל לעבוד כצורף - עבודה שבה המשיך לעסוק עד גיל 75. היה לו בית מלאכה בדרום העיר, שם יצר חפצי יודאיקה במשך עשרות שנים. אשר חי ב-40 השנים האחרונות בפתח תקווה. בחודש נובמבר האחרון הוא עבר להתגורר בבית אבות, שם ככל הנראה נדבק בקורונה.
"הוא היה אבא דומיננטי ומשמעותי מאוד, אהב לבשל ולהכין מאכלים מיוחדים, לייצר חמוצים שתמיד היה מחלק למשפחה ובכל שנה", סיפרו ילדיו, "לצד החגים הרגילים, היינו עושים סעודת ט"ו בשבט גדולה שהוא אהב לארגן. הוא תמיד דאג לילדים ולנכדים, לכל מה שהם היו צריכים. עם כמה מהם הוא היה ממש בחברות והם היו מדברים באופן קבוע.
"היה קושי גדול לראות אותו בתקופת הקורונה", שיתפו בני המשפחה, "ראינו אותו בפעם האחרונה לפני הסגר, ובמהלך הסגר הודיעו לנו שהוא אושפז בבית החולים אחרי שנדבק בקורונה. יום לפני שהוא נפטר הייתה הטבה במצבו - ויום למחרת הוא נפטר. חשוב לנו להגיד שמגפת הקורונה היא לא קונספירציה, לא דבר שצריך להקל בו ראש. זו מחלה אמיתית שאנשים מתים ממנה, לא משנה אם הם צעירים או מבוגרים. אסור לזלזל בזה".
"אבא שלי גיבור נלחם על חייו" | אביחיל אחרק
אביחיל אחרק שמר על עצמו מפני הנגיף, אך בכל זאת נדבק ובסופו של דבר איבד את חייו. בתו הילה סיפרה כי הוא היה אדם בריא וחזק שלא סבל ממחלת רקע כלשהי. כמה ימים לאחר שאובחן, הוא סבל מחום ומקשיי נשימה. "הוא נאלץ להתפנות לבית החולים, בשבוע הראשון לאשפוז הוא נעזר במכונת חמצן", שיתפה הבת, "כשהחל קושי נשימתי חמור הוא נאלץ להסכים שירדימו וינשימו אותו. במשך שבועיים נוספים הוא נלחם על חייו. אחרי שמערכות הגוף קרסו, הוא נפטר".
עברו כמעט שלושה חודשים מאז שאביה הלך לעולמו, והילה מספרת כי עדיין לא מצליחה להתחיל ולעכל את האובדן. "אבא שלי היה אדם ישר, צנוע, כנה ופעלתן. אומרים שהזמן מרפא אבל בכל יום החלל שנפער בפתאומיות רק מתעצם והופך את הגעגוע לקשה מנשוא", היא אמרה בכאב, "הרי לא הגיוני שאבא שלי, הגיבור שלי, ייכנע לקורונה הארורה. בלתי נתפס שהנגיף המקולל לקח דווקא את החבר הכי טוב שלי, שלף אותו מחיי בכזאת ברוטליות תוך שלושה שבועות.
"אבי האהוב חסר לי בכל נשימה ובכל חוויה, בכל פעם שאני נכנסת למכונית אני רוצה להתקשר אליו ולדבר, סתם שיחת חולין קלילה וכיפית כמו שתמיד היה. המציאות מכה בי ואני מתעשתת, הדבר הפשוט הזה כבר לא יקרה. לו יכולתי, הייתי עושה הכל בשביל עוד חיבוק אחד, רגע אחד נוסף כדי להיפרד ממנו ולומר לו מה הוא בשבילי. עולם שלם", הוסיפה הילה - וביקשה להעביר מסר. "זה יכול לדפוק בדלת של כל אחד. אדם בריא, עם או בלי מחלות רקע, כל אחד. אם יש ספק - אין ספק. כשלא חשים בטוב בתקופה הזאת צריך מיד להיבדק, למענכם ולמען משפחותיכם". אחרק השאיר אחריו שלושה ילדים ושישה אחים.
"איש ציבור, אב ובעל למופת" | אמיר אורן, בן 67 במותו
אמיר אורן נפטר ממחלת הקורונה בבית החולים העמק בעפולה. הוא היה איש ציבור, עבד במשרד הביטחון ובמשרד ראש הממשלה, וכן בעיריית נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר) במשך שנים ארוכות, בין היתר כחבר מועצה, סגן ראש העיר ומנכ"ל העירייה בתקופת ראש העיר הקודם. בשנתיים האחרונות הוא כיהן כיו"ר מוזיאון העמק. הוא גם התנדב במשטרה לאורך השנים.
בנו גל סיפר כי כשאמם יעל חלתה בסרטן, הוא עזב את כל עיסוקיו וטיפל בה במשך שנתיים עד לפטירתה. לימים הוא נישא בשנית ואף הביא לעולם ילד נוסף, כיום בן שמונה. "הוא היה אב ובעל למופת, בדיוק כמו שהיה איש ציבור. הוא הנחיל לנו עקרונות של עשייה, לא משנה מה - תמיד לעשות ולפעול למען הזולת, למען עצמך", שיתף הבן.
"אבא לקח את נושא השמירה על הכללים בצורה מאוד מחמירה. בכל שלושת הסגרים הוא הקפיד על כל הכללים, ולא ידע איך בכל זאת הוא נדבק", סיפר גל, "הוא היה בין המתחסנים הראשונים, בסוף דצמבר. תסמיני המחלה התגלו כמה ימים אחר כך, אבל רופא המשפחה עוד חשב שמדובר בהשפעה של החיסון. רק שבוע לאחר מכן הוא הגיע למיון בבית החולים העמק, שם אובחן מיד ואושפז במחלקת קורונה ב'".
לדברי הבן, האב סיפר כי הצוותים במחלקה לא עומדים בעומס ומתקשים לטפל בחולים. בשלב מסוים שקלו בני המשפחה להעבירו לבית חולים אחר, אך זה לא יצא לפועל. "הייתי מאוד מוטרד כי אין שם מכשיר אקמו", המשיך הבן, "יש שם אנשים מדהימים ורופאים שעושים הכול. הם אמרו לי שבמידת הצורך יעבירו אותו לבית חולים שיש בו אקמו, אבל בתחילת ינואר, כשהמצב שלו הידרדר, הגל הענק כבר היה בעיצומו ולא היה לאן להעביר אותו". שבוע וחצי לאחר שאושפז אורן הועבר לטיפול נמרץ.
"הזעקה הזאת, שאין מספיק מכשירי אקמו, צריכה להישמע למרחקים", אמר הבן, "עוד כשהיה באשפוז במחלקות הרגילות הוא ידע שהם קורסים. הצוותים בטיפול נמרץ מטפלים בפי 5 או 6 מקרים יותר מאשר הם מסוגלים לטפל. בוקר אחד במחלקת קורונה א' (טיפול נמרץ) בבית החולים העמק נפטרו ארבעה אנשים, וזה רק בזמן שאני הייתי שם.
"זו מחלה איומה, ואי אפשר להבין עד כמה. אי אפשר גם לדעת מי ישרוד אותה ומי לא. חשוב להבליט את הדבר הזה, פשוט תישמרו לנפשותיכם. אתם לא מבינים כמה מהר זה קורה, ועד כמה מהר המצב מחמיר. אבא היה בריא לגמרי, צעיר בגיל וצעיר בנפש".
ראש העיר נוף הגליל רונן פלוט ספד לו: "צעדנו יחד כברת דרך ארוכה בפעילותנו הציבורית, בשנים שבהן העיר הייתה קטנה וכולם הכירו אחד את השני. הערכתי את האיש על טוב ליבו, חוכמתו ויכולתו הבלתי רגילה להתחבב על אנשים. אמיר היה ג'נטלמן במלוא מובן המילה, איש חם ונעים הליכות. אמיר היה איש חזק ועל אף ששמר על הנחיות הבריאות והתחסן בחיסון הראשון - הוא נדבק בקורונה. המגפה הארורה הזאת גובה מאיתנו מחיר כבד מנשוא".
סיפוריהם של נפטרים נוספים אוגדו באתר "רקמה אנושית", יוזמה של תנועת דרור ישראל ובית התוכנה "דרורסופט". יוזמי האתר מזמינים בני משפחה וחברים לשתף בסיפורים על הנפטרים.
