"החזון העצמי שלו, כמגן הראשי של העם היהודי מפני כל אסון, אפשר לו להצדיק כמעט כל דבר שיכול היה להשאירו בשלטון". במילים חריפות אלו מתאר נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה את ראש הממשלה בנימין נתניהו, בספר ביוגרפי חדש שבו הוא שופך אור על היחסים העכורים בין שני המנהיגים.
הספר החדש של אובמה, A Promised Land, הוא אחד משני ספרי זיכרונות שכתב, והוא ייצא לאור ביום שלישי הקרוב. כמה קטעים ממנו, העוסקים ביחסים עם נתניהו, נחשפו אתמול (ו') על ידי המגזין היהודי-אמריקני Jewish Insider.
בספרו מתאר אובמה את נתניהו כמנהיג "חכם, ערמומי וקשוח", וכמי שיש לו יכולות תקשורתיות יוצאות דופן. לדבריו, נתניהו יכול להיות "מקסים" – אם הוא סבור שהדבר ישרת אותו. הנשיא לשעבר נזכר בפגישתו הראשונה עם נתניהו בנמל תעופה בשיקגו ב-2005, זמן קצר לאחר שנבחר לסנאט. נתניהו, כותב אובמה, שיבח אותו אז על חוק פרו-ישראלי שקידם. מאז נראה שהיחסים ביניהם הידרדרו במהירות – ועוד לפני שאובמה בכלל נבחר למנהיג המעצמה החזקה בעולם.
אובמה מתלונן בספר על "קמפיין השמצה" שנוהל נגדו בשל התנגדותו לבנייה בהתנחלויות ודרישתו לפשרות מצד ישראל במשא ומתן מול הפלסטינים. לדבריו, הוא הוצג עוד במהלך הקמפיין שלו לנשיאות ב-2008 "כמי שלא תומך מספיק בישראל, או אפילו עוין אותה".
בספרו הוסיף כי למרות שבבחירות ההן זכה לקולותיהם של כ-70% מהיהודים האמריקנים, גורמים מסוימים בקהילה היהודית, בין היתר חברי שדולת איפא"ק, המשיכו "לחשוד" בו. "נותרתי חשוד, אדם עם נאמנויות מפוצלות. מישהו שתמיכתו בישראל, כפי שאחד מחבריו של דייוויד אקסלרוד תיאר זאת בציוריות, 'לא הורגשה בקישקע'".
אובמה מציין כי בן רודס, יועצו הקרוב ששימש בממשלו כסגן היועץ לביטחון לאומי, אמר לו שהמתקפות נגדו נבעו מהעובדה שהוא, אובמה, "גבר שחור עם שם מוסלמי, שחי באותה שכונה שבה התגורר לואיס פרחאן והלך לכנסייה של הכומר ג'רמייה רייט".
הנשיא לשעבר מזכיר בספרו את עמדתו הידועה שלפיה ישראל, כ"צד החזק" בסכסוך עם הפלסטינים, היא זו שצריכה לקחת את "הצעד הגדול הראשון" בדרך לשלום. גם בספר החדש טורח אובמה להדגיש את תמיכתו העזה בעם היהודי, ובזכותו למדינה משלו.
הוא כותב, בין היתר, כי עוד בימיו כסטודנט התפלא מההשפעה הרבה שהייתה לפילוסופים יהודים על תנועת זכויות האזרח. היהודים, לדבריו, "נוטים להיות פרוגרסיביים" יותר מכל קבוצה אתנית אחרת. עם זאת, הוא מוסיף שאותם ערכים שמעוררים בו תחושת הזדהות עמוקה עם העם היהודי – כמו "סיפור משותף של גלות וסבל" – מונעים ממנו "להתעלם מהתנאים שבהם נאלצים לחיות הפלסטינים בשטחים הכבושים".
4 צפייה בגלריה
הטלפונים בבית הלבן צלצלו בלי הפסקה. נתניהו ואובמה בנתב"ג, 2013
(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
אובמה מתאר כיצד עוד לפני שנכנס לבית הלבן הזהיר אותו ראש הסגל הראשון שלו, רם עמנואל, שהוא יתקשה להשיג התקדמות משמעותית בדרך לשלום - כל עוד הנשיא שיושב בבית הלבן וראש הממשלה שיושב בירושלים מגיעים מרקעים פוליטיים מנוגדים. לדבריו, הוא התחיל להבין את האזהרה הזו כאשר נפגש עם נתניהו ועם הנשיא הפלסטיני אבו מאזן. אובמה תוהה בספרו אם "הדברים היו מתפתחים אחרת" במקרה שבו זהותו שלו ושל נתניהו היו שונות, או אם אבו מאזן היה צעיר יותר.
לדבריו, כפי שציפה, נתניהו הגיב בצורה "שלילית ביותר" כאשר קרא להקפיא את הבנייה בהתנחלויות. הוא האשים את ראש הממשלה בקמפיין מכוון של הפעלת לחץ כלפי הבית הלבן מצד בעלי בריתה של ישראל בוושינגטון, קמפיין שמטרתו הייתה לכאורה לשים אותו במצב של מגננה תמידית. "הטלפונים בבית הלבן התחילו לצלצל בלי הפסקה", מתאר אובמה, וכותב כי מחוקקים, מנהיגים יהודים ועיתונאים "תהו מדוע אנחנו נטפלים לישראל".
בספרו מקדיש אובמה ביקורת גם לשדולה הפרו-ישראלית איפא"ק, וטוען כי מחוקקים דמוקרטים שייצגו מחוזות בעלי אוכלוסייה יהודית משמעותית חששו להביע תמיכה במדיניותו – מחשש שיאבדו את התמיכה מהשדולה הפרו-ישראלית, או את התרומות שלה.
אנקדוטה משעשעת מעט שבה נזכר אובמה אירעה באחת הפגישות שלו ושל נתניהו לפני עשור, ב-2010. במרץ אותה שנה דווח כי אובמה נטש פגישה מתוחה בין השניים בבית הלבן, וכי אובמה השאיר את ראש הממשלה ויועציו לבדם בחדר רוזוולט, עד אשר יגיעו לפריצת דרך במבוי הסתום שאליו נקלעו המגעים עם הפלסטינים.
אובמה טוען שהדיווחים הללו היו שגויים. לדבריו, הפגישה התארכה מעבר למתוכנן והייתה לו התחייבות אחרת. נתניהו, הוא כתב, הציע "להשהות" את הפגישה ו"שמח לחכות" לו. כשחזר, הוסיף אובמה, הפגישה התנהלה ב"לבביות". אולם יום לאחר מכן, הוא כותב, הוא נדהם לקרוא דיווחים על כך שהסתער אל מחוץ לחדר ושהשפיל את נתניהו. "זו הייתה הפעם הנדירה שבה קיללתי יותר מרם", כתב, בהתייחסות לראש הסגל שלו רם עמנואל.
ספרו של אובמה הוא אמנם ספר זיכרונות, אך הוא מתפרסם בשעה שבישראל נערכים לממשל חדש שבמידה רבה יהיה דומה לממשל שאותו הוא הוביל במשך שמונה שנים: הנשיא הנבחר ג'ו ביידן כיהן כסגנו של אובמה, ויישבע לתפקיד ב-20 בינואר. ביידן נחשב לאיש המחנה המתון במפלגה הדמוקרטית, ומתנגד נחרצות לקריאות במחנה הפרוגרסיבי להנהגת מדיניות לעומתית יותר כלפי ישראל, אך גם הוא הביע בעבר ביקורתיות כלפי ממשלתו של נתניהו.
זכורה במיוחד התקרית הדיפלומטית שפרצה בעקבות אישור בניית יחידות דיור במזרח ירושלים ב-2010, בזמן ביקורו של ביידן בישראל. ביידן עקץ אז את ההנהגה בישראל וטען שהמהלך פגע באמון בין הצדדים.
בכל אופן, ביידן הבטיח לבטל כמה וכמה מהחלטותיו של טראמפ, אך הבהיר שלא יחזיר את השגרירות האמריקנית מירושלים לתל אביב. הוא צפוי, עם זאת, להורות על פתיחתה מחדש של הקונסוליה במזרח ירושלים שהייתה אחראית על ניהול היחסים עם הפלסטינים, שאותה סגר טראמפ, וכן לחדש את הסיוע הכספי לרשות הפלסטינית, סיוע של מאות מיליוני דולרים שגם אותו קטע הנשיא היוצא.
פורסם לראשונה: 20:23, 13.11.20
