בעוד צוות המומחים שמינה מפקד חיל האוויר אלוף עמיקם נורקין ממשיך לחקור את התרסקות מטוס ה"סנונית" שגבתה את חייהם של פרח הטיס רב-טוראי ליהוא בן-בסה (19) ז"ל והמדריך רב-סרן במיל' איתי זיידן (42) ז"ל, מתרבים סימני השאלה בנוגע לנסיבות האסון הכבד. "יש פה משהו חריג בהחלט", מצהיר תת-אלוף במיל' צבי טסלר - לשעבר טייס מסוקים וראש מטה פיקוד העורף.
בזירה סמוך לקיבוץ משמר הנגב המשיכו אנשי חיל האוויר לסרוק את שטח ההתרסקות על מנת למצוא כל פרט שיכול להסביר מה גרם לאיבוד השליטה על כלי הטיס שהדגם שלו משמש את חניכי הקורס ומדריכיהם ב-18 השנים האחרונות. "כל שביב שימצאו יכול להביא לפתרון התעלומה", הסביר אלוף-משנה במיל' קובי רגב - לשעבר מפקד שתי טייסות קרב.
הלווייתו של רב"ט ליהוא בן-בסה ז"ל
(צילום: שמוליק דודפור, רועי רובינשטיין)
קורס הטיס נמשך שלוש שנים, הוא מתקיים בבית הספר לטיסה בבסיס חצרים סמוך לבאר שבע, ומורכב מחמישה שלבים: ארבעה שלבי הכשרה למשך חצי שנה, ושנה אחת של לימודים אקדמיים.
ליהוא בן-בסה, שהתגייס רק לפני שלושה חודשים לצה"ל בתום לימודיו בתיכון מקיף ג' בראשון לציון, היה בשלב "מכין 4" בחלק הראשון של הקורס, שבו החניכים מבצעים 15 טיסות מיון במשך חודש על מטוסי "סנונית" לצורך היכרות ראשונית עם יכולות הטיס שלהם ותכונותיהם. שלב זה מכונה "צ'ק סנונית" או "צ'ק 15".
מאחר שלא נשמע דיווח מקדים מצד המדריך זיידן או פרח הטיס בן-בסה על תקלה או כניסה למצב בעייתי טרם ההתרסקות, ייאלץ צוות החקירה של חיל האוויר לחפש בקדחתנות מה גרם להתרסקות. לפי ההערכות, משהו פתאומי הוביל לחבטה הקשה של כלי הטיס בקרקע. בנוסף, מדובר בשלב ראשוני של קורס הטיס שבמהלכו המדריך צמוד לחניך ובעל שליטה מלאה במקרה של סכנה בטיחותית. לכן, בחיל מתקשים להבין מדוע טיסה שמוגדרת באופן יחסי פשוטה ובטוחה הסתיימה עם תוצאה כל כך קשה.
זו הייתה טיסה מספר 9 בסך הכול של בן-בסה, כחלק מאותן 15 טיסות שמיועדות לבדוק את יכולת החניכים והחניכות לשלוט בעצמם בטיסות בעתיד. "טיסה מספר 9 זו טיסה שהחניך מתפעל את רובה. הוא ממריא, הוא נוחת, מסתובב באזור ועושה את רוב הפעולות. המדריך נמצא שם מבחינה בטיחותית ומתערב בכל נקודה שהוא לא מרגיש בשליטה מלאה", הסביר רגב.
"החניכים מתרגלים בשלב הזה בלת"מ"
רגב ציין כי בשלב הזה של הטיסות החניכים עורכים תרגילים אוויריים בסיסיים שבהם נבחנות היכולות של החניך. "המדריך עסוק בהקדמות וצריך למיין את החניכים - להעריך לאור הביצועים שלהם אם הם מתאימים להיות טייסי קרב, מסוקים או לא להיות טייסים כלל", אמר רגב והסביר כי החניכים גם נבחנים בתפעול פעולות בלתי מתוכננות. "בטיסה מספר 9 החניכים צריכים לתרגל איזשהו בלת"מ, המדריך מציב בפני החניך אתגר ורואה איך הוא מתמודד איתו. אני לא יודע מה היה הבלת"מ כאן ואם זה מה שגרם להתרסקות, זה גם נמצא בחקירה".
טסלר אמר בהתייחסו לשלב שבו אירע האסון כי השליטה של המדריך היא אבסולוטית. לדבריו, "כל המערכות הן כפולות, הוא יכול לשלוט במטוס בכל ההיגוי מא' עד ת'. אני לא זוכר תאונות בשלבים האלה, זה מאוד מוקדם והטיסות עדיין בליבת המערכת הן טיסות פשוטות מאוד שבעיקר מאפשרות את המיונים של החניכים, זה נחשב שלב מאוד בטוח".
שלב "המכין" כולל את הטירונות של פרחי הטיס שנמשכת כשמונה שבועות. במסגרת הטירונות עוברים חניכי וחניכות הקורס אימוני חי"ר קשים, יוצאים למסעות ולתרגילי אש ולומדים להכיר את יכולותיהם במצבי לחץ.
רגב, שמעורה בפרטי החקירה, אמר כי כרגע אין כיוון לפענוח נסיבות התאונה. "בוחנים את המנוע ומסתכלים על ההיסטוריה שלו ויש דברים שמושכים את תשומת הלב כמו זה שהייתה תקלה במנוע לפני חודשיים ויש כל מיני גורמים שנבדקים". לדבריו, בחיל האוויר מתמקדים באיתור מערכת ההקלטה הדיגיטלית של המטוס.
רגב אמר עוד: "מקצוע טיסה הוא מקצוע מסוכן, לצערנו גם במטוסים כל כך בטוחים, וגם איתי זיידן הוא טייס כה מיומן ומדריך ותיק ומכיר את ה'סנונית' מכל הכיוונים, אז זה יכול לקרות. זה מקצוע שאנחנו למודי סבל ממנו, לפני 30 שנה בתקופה שאני התחלתי לטוס חיל האוויר היה מאבד מתאונות אימונים טייסת בשנה, כ-20 מטוסים בשנה. לאורך השנים למדו לעשות תחקירים וללמוד מהם וגם כאן יבינו באיזשהו שלב מה בדיוק קרה".
הסריקות בזירת התרסקות המטוס
(צילום: רועי עידן )
טסלר אמר כי מנתוני החקירה כעת עולים בעיקר סימני שאלה. "בגלל שלא היה דיווח באמצעי הקשר, סביר להניח שהיה משהו קיצוני ולא משהו שמאפשר התראה על בעיה. זה אירוע מאוד חריג, זה אירוע טרגי אבל פה יש חריגות נוספות". הוא הוסיף: "הרבה פעמים אפשר לדעת אחרי היום הראשון כיוונים בחקירה, אבל פה יש משהו חריג בהחלט".
מפקד בית הספר לטיסה, אלוף-משנה יובל הראל, ספד לרב"ט בן-בסה בהלוויה שנערכה בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. "זו משימה עם סיכון - אך משימה ראויה", אמר המפקד. "בשירות הזה יש גם סיכונים ואנו נאלצים לשלם לעיתים מחירים. המשפחה שלך שילמה מחיר בלתי נסבל. זו הייתה אחריותי להחזיר את ליהוא, ואני מצטער". על חקירת האירוע אמר הראל: "אנחנו מנסים להבין מה קרה שם. יש לנו יותר סימני שאלה מתשובות, אבל אני מבטיח לך שנדע".
לאחר מכן נשא דברים רב-סרן ר', מפקד טייסת "מכין": "הטיסה הייתה חלומו של ליהוא. טרם הגיוס התאמן מול המחשב ובשבועות האחרונים למד בקפדנות לכל טיסה. מפקדיו ומפקד הטיסה שלו מתארים אדם ערכי, משפחתי ובעל שלוות נפש שאיננה ניתנת לערעור. אין שעה קשה מזו. האחריות עדיין על כתפינו. אימצו זה את זה, חבקו את המשפחה וזכרו שתפקידנו לא תם".
ההספד המלא של האב
במהלך הלווייתו של רב"ט בן-בסה ריגש את הנוכחים אביו שלמה בדברי ההספד שנשא בדמעות. אלה הדברים שאמר האב על קבר בנו
"בן יקר שלי, ליהוא, אני כותב לך את המילים האלו,הבלתי הגיוניות. מילים הלקוחות מהשאול. בחדרך הקטן, על מיטתך המסודרת, אחרי שהסנפתי את ריח הכרית שלך באפי. מולי על הכוננית, מטוסים מיניאטוריים של חברות תעופה שביקשת בילדותך שאביא לך בכל נסיעה שלי לחו"ל ומטוסים שאהבת כל כך להרכיב בסבלנות אין קץ.
"בני, בעל החיוך המבויש והמקסים. נולדת פג, יחד עם אחיך, מאי. יצאת שני לעולם, מעניק לאחיך כמו ג'נטלמן אמיתי את זכות הבכור. אני זוכר שלקחתי אותך פעם ראשונה בזרועותיי, חבילה קטנה של שני קילו. אימך לא יכלה להניק אותך עדיין בשל חולשתה אחרי הניתוח הקיסרי. התחלתי להניק אותך מבקבוק, לא הצלחת עדיין לפתח את רפלקס היניקה, ואני התעקשתי, עוד ועוד, עד שתוך יום-יומיים הבנת את הפרינציפ והתחלת לינוק בשקיקה. נהגת להשמיע קולות מציצה רמים, ואני לא יכולתי להתאפק מלצחוק.
"הגורל הטוב תמיד היה לצדך, בני המתוק, האהוב. כשהיית בן כמה חודשים התחלת להיחנק ממזון שנתקע בגרונך ביום אחד, פניך הכחילו. הזמן הלך ואזל. הטיפול הנמרץ התמהמה בדרכו אליך. סבתא רינה רבת התושייה הפכה אותך על הבטן באוויר, טפחה נמרצות על גבך, והצילה את חייך, כך אני מאמין. בערך באותו הזמן נפלת לי על הרצפה משידת החתלה גבוהה, וגם אז יצאת ללא פגע, יפה שלי.
"בזמן אחר, בגיל 5-6, שברת את הרגל. לקחת את זה כאילו כלום. אני זוכר את החיוך שלך בזמן שאתה חוצה את הסלון בצעדים מהירים, אפילו יותר מן הרגיל. כאילו אין לך אף מגבלה. כבר אז לימדת אותי שיעור חשוב, שילדים מתגברים על הקשיים במהירות ולא עושים מזה עניין. זכרתי את התנהגותך העליזה והקלילה באותו מעמד, ושימשת לי דוגמה ברגעים הקשים שלי בחיים.
"אבל בפעם הזאת, ביום שלישי כי פעמיים טוב, גורלך היתל בך. על מה חשבת בשניות האחרונות של חייך, מחמד נפשי? האם סבלת? הכול היה מהיר, אבחת סכין מדויקת של השטן שקרע אותך לגזרים. סלח לי, בני, אתה נמצא עכשיו בכל דמעה שלי, ותמשיך לחיות בכל תא בגופי. סלח לי, בני, עשיתי כמיטב יכולתי כאבא. אני מצטער ומכה על חטא שלא עשיתי יותר, שלא צלצלתי אליך כל יום, מאז שעזבתי את הבית. שלא פגשתי אותך כל יום.
"היית בחור שקט, ממעט לשתף על קורות חייך, מחשבותיך, צערך, שמחתך, כעסך, תשוקותיך, רצונותיך. לפעמים הייתי מדמיין אותך בדרך לבית הספר, והייתי שואל את עצמי מה מעסיק אותך ברגעים האלה. בכברת הדרך הזאת, שהיא עכשיו חלק ממסלול ההליכה היומיומית שלי, כדי לחלץ את העצמות. מאז שהתגייסת עשיתי לעצמי מנהג, לחשוב עליך כמה דקות ביום, לדמיין את מעשיך, את מחשבותיך. עכשיו תהיה נוכח בכל שניה בחיי, נכנסת לתוך ליבי לעד. ואני נושא אותך איתי כל הזמן, עד הדופק האחרון. תנוח על משכבך בשלום, בני. אתה לא לבד אף פעם, אף פעם לא תהיה, אני מבטיח".
פורסם לראשונה: 23:17, 25.11.20
