מדיניות החיסונים בישראל מתנהלת ברובה באופן מעורר השראה וגאווה. ראויה במיוחד לציון ההכרה בזכות של כולם לחיסון – קשישים מרותקי בית, פליטים, מבקשי מקלט ועובדים זרים. עם זאת, חיים לצידנו פלסטינים, בהם כמובן קשישים ואוכלוסייה בסיכון, שלא יזכו להתחסן.
מגפת הקורונה לא נעצרת בגבולות גיאוגרפיים או במחסומים. בקרב אוכלוסיית הרשות ישנן תחלואה ותמותה בממדים גבוהים, ועל פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, נכון ליום ראשון נספרו בשטחי יהודה ושומרון 120,125 מאומתים ו-1,302 מתים.
מערכת הבריאות הפלסטינית אינה מאורגנת וענייה במשאבים. לשם תפקודה היא נתמכת בסיוע בינלאומי ותלויה במחוות הומניטריות של ישראל או בתרומות. תושבי הרשות לא יכולים לממש את זכותם לחיסון אלא בסיוע חיצוני. במסגרת יוזמת Covax, מטעם ארגון הבריאות העולמי (בשיתוף ארגונים נוספים), עשויים הפלסטינים לזכות בחיסון שיספיק ל-20% מהאוכלוסייה, וכמובן שלא די בכך.
יש לזכור שישראל מגבילה את הרשות לרכישת החיסונים המאושרים ע"י משרד הבריאות בלבד. כך, מנועה הרשות הפלסטינית לרכוש חיסונים זולים החיסון הסיני או הרוסי
זהו המקום שבו על מדינת ישראל לקחת אחריות ולדאוג לחיסון. מעבר לעובדה הבסיסית שלפיה ישראל שולטת במעברים בין שטחי הרשות, ולפיכך יש לה השפעה מכרעת על יכולתה להתארגן לאספקת החיסונים (בתנאי הקירור הנדרשים), יש לזכור שהיא מגבילה את הרשות לרכישת החיסונים המאושרים על ידי משרד הבריאות הישראלי בלבד. כך, מנועה הרשות הפלסטינית מרכישת חיסונים זולים יותר (כמו החיסון הסיני או החיסון הרוסי), ומתקשה לממן את החיסונים היקרים של חברות כמו פייזר ומודרנה.
סולידריות ושוויון הם ערכים בסיסיים בתחום בריאות הציבור, ובכלל זה בתחום החיסונים. בריאות וחיסונים ראוי שיהיו מוצר ציבורי הניתן לכולם, ללא הבדלי מוצא או מקום מגורים. קשה לדמיין מראות קשים של פלסטינים הממשיכים לחלות ולמות מקורונה בעוד אזרחי מדינת ישראל זוכים לחיסון בכל שכבות הגיל, גם בקרב אוכלוסייה שהסיכון עבורה נמוך.
מדינת ישראל לא נוהגת להתחמק ממחויבותה לבריאות אוניברסלית. ראוי לציין לשבח את הסיוע שהעניקה לנפגעי רעידות אדמה בעולם כמו גם לפצועים הסורים בימי מלחמת האזרחים. אף שמדובר במדינת אויב, זכו הפצועים שהגיעו אל לישראל לטיפול שוויוני שכלל לא רק הצלת חיים אלא גם שיפור איכות החיים, כמו שיקום או טיפול במחלות כרוניות. אם אנו מקבלים על עצמנו את המחייבות לשמור על בריאותם של אזרחי מדינת אויב - קל וחומר עלינו לסייע לבריאותם של שכנינו הפלסטינים.
בצד ההיבט ההומניטרי, סיוע לפלסטינים לממש את זכותם לחיסון חיוני על מנת שנזכה להגיע ל"חסינות קהילה" (מונח הנראה מתאים יותר מ"חסינות עדר"). זו חיונית לשם הגנה על מתחסנים שלא יפתחו נוגדנים וכן לשם הגנה על ילדים ובעלי אלרגיה לאחד מרכיבי החיסון – שאינם יכולים בשלב זה להתחסן.
המעבר נסגר בגלל המגפה, אבל פועלים ממשיכים לחצות
(צילום: מבוא חורון)
נגיף הקורונה לא מבקש תעודת זהות לפני הדבקה ולא עוצר במחסום. פלסטינים מגיעים לעבוד בישראל ואזרחי ישראל יוצאים לקניות בשטחי הרשות. יחסי השכנות מייצרים מגעים והמשך הדבקה ולפיכך ניתן לומר כי גורלם האפידמיולוגי של אזרחי ישראל ושל תושבי הרשות הינו גורל משותף.
ד"ר עו"ד שלי קמין פרידמןראוי להפיק לקחים מהניסיון ב-2004 להפסיק לחסן את ילדי ישראל בחיסון חי מוחלש נגד פוליו, ולעבור לחיסון מומת בלבד, בדומה לשאר מדינות המערב. החלטה זו התקבלה על בסיס ההנחה כי נגיף הפוליו אינו מצוי עוד בשטחנו. עם זאת, ב-2013, כאשר נמצא נגיף הפוליו במדינות השכנות וברשות הפלסטינית, ניתן היה לאתרו גם במערכת טיהור השפכים בישראל.
סיוע לאוכלוסייה הפלסטינית לממש את זכותה לחיסון נדרש מישראל הן בהיבט הכספי והן בהיבט האספקה – הכולל שמירה על שרשרת הקירור, ציוד וכוח אדם רפואי.
- ד"ר עו"ד שלי קמין-פרידמן היא מומחית למשפט רפואי ומשפט בריאות הציבור, מחברת נייר מדיניות "הזכות לחיסון" מטעם מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם וארגון רופאים לזכויות אדם
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
