עד לפני כמה חודשים שדרת החנויות המפורסמת ברחוב בלפור בבת ים הייתה שוקקת חיים והומה אדם. היום, הרחוב כמעט שומם, בקושי יש קונים, אבל יש חנייה ותחושה מדבקת של דאגה באוויר. כתבה רביעית בסדרת "ביקור רחוב".
עוד בסדרת "ביקור רחוב":
שעת צהריים ברחוב בלפור בבת ים, משבר הקורונה מכה בכוח בשדרת החנויות. הליכה קצרה לאורך הרחוב הראשי של העיר מגלה תמונה קשה של מיתון כלכלי ועצירה כמעט מוחלטת של המסחר. חנויות רבות סגורות עם שלטי השכרה, אחרות עם סחורה בחלון ראווה – אבל עם דלת נעולה, ובאלה שפתוחות המוכרים יושבים מחוץ לחנות כי אין קונים.
על המדרכה הריקה צועד גיל דרמון, מעצב שיער ממספרת אורגינל. הוא מאוד כועס ומוטרד, לטענתו, אין לקוחות במספרה ולכן הוא יוצא לסיבוב ברחוב באמצע שעות העבודה. "בחודשיים האחרונים אין עבודה בכלל, תראה אותי מטייל ברחוב בשעת צהריים. בחיים לא היה לי דבר כזה, אלו תמיד השעות הכי עמוסות במספרה".
"פה יש חנות בגדים שנסגרה, כאן יש מספרה שנסגרה, שם חנות לכלי בית, ויש חנויות שעדיין לא נסגרו אבל הן בכלל לא עובדות", הוא מצביע לכל עבר. "פעם החנויות ברחוב בלפור היו אש, עכשיו הכל חנויות להשכרה. אני תמכתי בנתניהו, אני אוהב את ביבי, סומך עליו, אבל הוא צריך לרדת לעם ולראות את המצב".
גם מעצב השיער יקיר מלול מודאג מהמצב שנוצר בעקבות המגפה. "יצאה שמועה על בת ים שהיא אזור מסוכן ומוקד קורונה – אז אנשים נרתעים. יש לנו הרבה לקוחות מחוץ לעיר והם נמנעים מלהגיע לבת ים".
בתוך המספרה נמצאים כמה לקוחות וסביבם צוות העובדים, כולם עם מסכות על הפנים ונושא השיחה המרכזי הוא החשש מהתקרבות הפקחים. "הפחד הגדול שלי זה שאם בא אליי לקוח שנדבק, ישר סוגרים לי את העסק ל-14 יום פק"ל, מה עושים?", שאל מלול.
באחת החנויות הקטנות ברחוב יש ריח חזק של דבק מגע. הסנדלר הוותיק אברהם יהושע יושב על כיסא קטן, מוקף בעורות צבועים וחלקי נעליים, ומדביק סוליה לסנדל משומש. "אין עבודה ואין פה אנשים. אתה לא רואה אנשים ברחוב", אמר בפנים מודאגות.
"פעם היו פה מלא אנשים, הייתה פרנסה לכולם, ועכשיו קשה לשלם שכירות וארנונה", הוסיף. "אני במשא ומתן עם בעל הבית. אם הוא יוריד לי את השכירות אני נשאר, אם לא – אני לא יכול לשלם. אני לא אדם מלומד, לא קיבלתי מענקים הממשלה. לאן שאני לא הולך אומרים לי 'אדון נחמד, לך לא מגיע', אז יושבים, שותקים וסובלים בשקט".
אחד מבעלי העסקים המיואשים ברחוב טען שהסיבה לריקנות הרחוב היא כי "האוכלוסייה המבוגרת של בת ים, שנהגה להסתובב ברחוב בלפור, מאוד חוששת מהקורונה ומסתגרת בבית. הוא הצביע לעבר סניף סגור של קופיקס. "בימי שגרה זה היה מועדון לקשישים. היום לא תראה אנשים מבוגרים ברחוב שלנו, והצעירים הולכים לקניון".
בהמשך הרחוב יושב מתווך הנדל"ן משה בוזגלו במשרדו ומחכה לטלפונים. "בלפור תמיד היה רחוק שוקק ומלא אדם, ואתה רואה שהרחוב דומם. אין תנועה של אנשים, ורואים את זה גם בכוח הקנייה של האנשים. אנחנו מדברים עם בעלי העסקים וכוח הקנייה של האנשים קטן עד נמחק".
בוזגלו טען שעדיין אין ירידה במחירי השכירות ברחוב הראשי של בת ים, אך מתווכים אחרים, שהעדיפו לדבר בעילום שם, טענו שהרחוב נמצא לפני התרסקות ומחירי השכירות יורדים מכיוון שאנשים מפנים חנויות ואין מי שייכנס במקומם.
אחד החיוכים היחידים ברחוב הוא של שאנל אסולין ממסעדת הדגים הקטנה "פיש&צ'יפס קלוד". אסולין מטגנת את הדגים בשמן עמוק, מכינה משלוחים, ממלצרת ומתרוצצת לבדה מהמטבח לקופה וחוזר חלילה.
"רחוב בלפור לא נראה כמו שאנחנו רגילים לראות אותו, הוא היה סואן והייתה פרנסה, נקווה שיהיה טוב. אני מודאגת ומנסה לא להיכנס לזה יותר מדי", אמרה. "האמת, כל העניין של עבודה עם מסכה על הפנים מאוד קשה לי, אני עובדת פה עם חום וטיגון וזה לא נוח. אני כל היום בחרדות כי הפקחים עוברים פה".
אחת הלקוחות שעומדת עם ילדיה בחנות, וממתינה לקבל את ההזמנה שלה, מתפרצת לשיחה. "יש קונספירציה על הקורונה של התקשורת והממשלה, מנפחים את הסיפור בלי אחריות. אני מאמינה שהקורונה קיימת, אבל לא חושבת שזו מגפה. אמרו שימותו אלפי אנשים – וזה לא קרה, אמרו שבתי החולים יקרסו – וזה לא קרה. אני לא מודאגת מהמגפה, אלא מהמשבר הכלכלי".
מעיריית בת ים נמסר בתגובה: "כפי שקורה בכל הערים הגדולות סביבנו, גם בבת ים בעלי העסקים נפגעים מהקורונה. הנהלת העיר פועלת ללא הפסקה כדי להביא להקלות נוספות עבור בעלי העסקים, ובין היתר דחתה תשלומים והעניקה פטורים מאגרות שילוט, שולחנות וכיסאות".
"בת ים נחשבת לאחת הערים שמתמודדת בצורה טובה עם הקורונה, ורוב התקופה נחשבה לעיר ירוקה עם תחלואה נמוכה. עם זאת, אנחנו יודעים שכל עוד הקורונה נמשכת, בעלי חנויות הרחוב בכל הארץ ייפגעו והענף כולו סופג הספדים, ולכן נמשיך לעשות כל מה שניתן כדי להמשיך לסייע לבעלי עסקים ולגרום לממשלה להביא פיצוי מתאים עבורם".