חיים לא פשוטים יש למירנתה דיבבה, שחגגה לאחרונה את יום הולדתה החמישי. היא נולדה בישראל עם הפרעה כרומוזומלית מורכבת וקשה ביותר, שמתבטאת בריבוי תסמונות - ולמרות זאת, רוצה רשות האוכלוסין לגרש אותה ואת משפחתה מישראל.
בין היתר, מירנתה סובלת מאי ספיקה נשימתית וממום בלב, שבגללו עברה ניתוח לב עוד לפני גיל שנתיים וחצי. הפגיעה היא רב-מערכתית ומתבטאת בפגיעה בהתפתחות המוח, בקשיי נשימה קשים והפסקות נשימה בשינה שמחייבים מכשיר הנשמה צמוד, במתח שריר נמוך כתוצאה מפגיעה במערכת העצבים, במום לבבי, בלקות שמיעה בינונית-חמורה, בלחץ עורקי-ריאתי מוגבר ובחוסר שקט פיזיולוגי.
2 צפייה בגלריה
בית הדין הורה לרשות לקיים ועדה הומניטרית - אך גם זה לא עזר. מירנתה דיבבה והוריה
(צילום: יריב כץ)
בנוסף, מירנתה סובלת גם מלקות קוגניטיבית קשה ומעיכוב התפתחותי בכל התחומים, אינה מדברת ואינה מבינה הוראות. היא מתניידת על כיסא גלגלים ועם מכונת חמצן. במהלך היום שוהה מירנתה במעון שיקומי של משרד הרווחה ומטופלת על-ידי מרפאה רב-צוותית. היא מתאשפזת בבתי חולים לעיתים תכופות, לפי צרכים נקודתיים. למרות כל אלה, המשפחה נאלצת להתמודד בימים אלה גם עם קושי נוסף - כוונה לגרשה מישראל.
אביה של מירנתה, יידנקאצ'ו, הוא מבקש מקלט מאתיופיה - ואמה היווט היא חסרת אזרחות. לזוג יש עוד שני ילדים קטנים מלבד מירנתה, ובימים אלה האם בהיריון נוסף. "באנו לפה כי איפה שגרנו היה מסוכן, רצינו חיים יותר טובים", מספרת היווט. "לילדה שלי יש הרבה בעיות. אנחנו כל הזמן בבתי חולים. אני לא נחה, כל פעם יש משהו חדש. היא צמודה למכשיר חמצן, שאם לא יהיה לה אותו לא יהיה לה חמצן והיא תמות. לכן יש עליה מעקב כל הזמן".
"אנחנו כל הזמן מגלים עוד בעיות", הוסיפה האם. "אני לא ישנה מדאגה. אני כל הזמן איתה, בודקת שהיא נושמת ושהיא בסדר. היא עכשיו חיה בזכות הרבה טיפולים, הרבה רופאים והרבה תרופות. איך אני יכולה לקחת אותה למדינה שלא יהיה לה בה מענה רפואי? איך אוכל לקחת אותה למקום שבו לא יוכלו לטפל בה? יש לה הרבה מאוד בעיות מסכנות חיים. היא תמות לי בידיים שם.
"אין לי מילים לתאר את ההרגשה, זה פשוט כואב שרוצים לגרש אותנו ככה", אמרה. "איזו אמא אני שאתן לילדה שלי למות כשאני יודעת שפה אפשר להציל אותה? אנחנו מאוד פגועים שהמדינה לא רואה אותנו ואת הילדה. אם זו הייתה הילדה שלהם?"
חרף מצבה הקשה של מירנתה, רשות האוכלוסין דרשה את גירוש המשפחה מישראל. ערר שהוגש נגד עמדת הרשות התקבל, ובפברואר 2020 פסק בית הדין שהרשות שגתה כשדחתה את הבקשה על הסף ולא שקלה את כל ההיבטים הרפואיים. בית הדין הורה לה להעלות את המקרה לוועדה הומניטרית בין-משרדית.
למרות זאת, ולמרות המסמכים הרפואיים שהוצגו בוועדה בראשות מנכ"ל רשות האוכלוסין פרופ' מור יוסף, נקבע כי לא מדובר במצב קיצוני או חמור במיוחד - ושלא הוכח שמירנתה לא תוכל לקבל טיפול דומה באתיופיה. אתמול הוגש ערר נוסף לביטול הגירוש לבית הדין לעררים.
"כמי שעוסקים רבות בתיקים הומניטריים, אפילו אנחנו נדהמנו מחוסר הרגישות והזלזול בחייה של ילדה בת חמש", אומר לנו עו"ד תומר ורשה, בעל משרד בתחום ההגירה והמעמד בישראל. "המצב הרפואי של מירנתה הוא מהקשים שראינו, הטיפול הרפואי הנדרש לה הוא רב-מערכתי ומורכב. על זה הרשות אומרת שלא מדובר במקרה קיצוני, ושהיא יכולה לקבל טיפול דומה באתיופיה?"
"הדעת אינה סובלת שילדה בת חמש תושלך אל מותה הוודאי על-ידי הרשויות בארץ, בחוסר אכפתיות מקומם", הוסיף. "הפעם הוועדה 'ההומניטרית' חצתה גבול של חוסר סבירות מובהק. מבט הומניטרי וחומל מחייב שמקומה של הילדה יהיה בישראל, כאן היא נולדה והיא לא אשמה בדבר".
עו"ד תומר ורשהצילום: אנטון מיסלאבסקימרשות האוכלוסין וההגירה נמסר: "מבדיקת המקרה עולה כי מדובר בזוג הורים אתיופים אשר הסתננו לישראל, במועדים שונים, ושוהים בישראל תקופה ארוכה לאחר שהגישו בקשה למקלט. האם שוהה בישראל בחמש השנים האחרונות ללא אשרה מוסדרת, ואילו האב הגיש בקשה למקלט וזו נבחנה ונדחתה. בשנת 2018 הגישו השניים, יחד עם ילדה אחת (מתוך שלושה בזמנו), בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים. בקשתם נדחתה בדרגים השונים, ואולם לבסוף הוחלט להעבירם לדיון בוועדה הבין-משרדית.
"הבקשה נדונה בוועדה הבין-משרדית, שבה חברים נציגי המשרדים השונים לרבות נציגת משרד הבריאות. כן נבחנה חוות דעת משרד הבריאות, שבה לא הוכח כי לא ניתן לקבל טיפול הולם גם במדינת המוצא. המדינה אף הציעה לצייד את המשפחה במלאי התרופות הנדרש במהלך השתלבות המשפחה בחזרה במולדתם. לאור האמור ולאור ההיבטים הרפואיים שנבחנו על-ידי אנשי מקצוע רפואיים, הוחלט כי על המשפחה להעתיק את התא המשפחתי כולו למדינת מוצאם".
