הרכב האוכלוסייה בישראל כיום משקף איזון כמעט מלא בין חילונים לדתיים. לפני נתוני הלמ"ס, כמחצית מן היהודים מגדירים עצמם חילונים והיתר כמסורתיים ודתיים, כשהחרדים - כמיליון במספר - מהווים כ-12.6% מן האוכלוסייה. היהודים מהווים כ-75%, והשאר מוסלמים (18%), דרוזים, נוצרים ואחרים. הרכב האוכלוסייה משתנה על פני זמן ומושפע באופן ישיר משיעור הפריון הממוצע לאישה, הגבוה במעט בסקטור היהודי (כ-3.1 ילדים) לעומת הסקטור הערבי (כ-2.98).
עם זאת, ישנם פערים ניכרים בקצב הגידול של חלקי האוכלוסייה השונים: הפריון הממוצע של אישה באוכלוסייה החרדית, המהווה את הציבור העני ביותר בקרב היהודים, עומד על כ-6.6 ילדים, לעומת 2.1 ילדים בלבד בציבור החילוני וכארבעה ילדים בקרב דתיים-לאומיים. בקרב המוסלמים הפריון של בדואים גבוה משמעותית משאר חלקי האוכלוסייה הערבית, ועומד על 5.5 ילדים בממוצע.
שיעורי גידול האוכלוסייה יובילו את ישראל בעוד כ-20 שנה לשינוי דמוגרפי עמוק עם דומיננטיות ניכרת לחלקי האוכלוסייה העניים, ולירידה ניכרת בחלקן של האוכלוסיות החילוניות והדתיות-לאומיות המבוססות. שינוי כזה, אם אכן יקרה, ישפיע באופן דרמטי על הכלכלה, ומן הסתם יתבטא בפערים עצומים בחלוקת ההכנסות, ולכן גם יוביל לערעור יציבותו של המרקם החברתי הישראלי.
ראוי להדגיש את הקשר הישיר בין מספר הילדים לבין עוני ונגישות מופחתת להשכלה. כשמספר הילדים במשפחה גדל, בהתאם יורדות רמת החיים וזמינות המשאבים לטיפול בילדים
יובהר למען הסר ספק: לכל אדם ישנם החופש והזכות להחליט כיצד לנהל ולכלכל את משפחתו. עם זאת, מן הראוי להדגיש את הקשר הישיר שמתקיים בין מספר הילדים הממוצע למשק בית לבין עוני ונגישות מופחתת להשכלה; ניתן לקבוע שכאשר מספר הילדים הממוצע למשפחה גדל, ההכנסה הממוצעת לנפש במשק הבית פוחתת, ובהתאם יורדות רמת החיים, זמינות המשאבים לטיפול בילדים וההשקעה האפשרית ברווחתם ובאיכות השכלתם.
בואו ניקח את שנת 2019 כדוגמה. במהלכה נולדו בישראל כ-177 אלף תינוקות ומתו כ-45 אלף איש. כלומר, ללא הגירה עמד הגידול באוכלוסייה נטו על 132 אלף. בהתאם לפריון באוכלוסייה החרדית, הרי שהגידול השנתי שלה נאמד על ידינו בכ-33 אלף בני אדם.
במקביל, ב-2019 הגיעו לישראל כ-37 אלף עולים חדשים, ברובם ממזרח אירופה, אוכלוסייה המאופיינת במספר נפשות נמוך למשק בית. עלייה זאת ממתנת במידה מסוימת את הגידול בחלקן של המשפחות מרובות הילדים בסך האוכלוסייה, ובהתאם ממתנת גם את שיעורי העוני.
מה עושים? ראשית רצוי כמובן להשקיע בעלייה. הגדלת המשאבים המיועדים לנושא שתגדיל את מספר העולים לכ-77 אלף בשנה, ישמור על היחסיות בהרכב האוכלוסיה.
ובנוסף, ניתן לפעול לצמצום הילודה על ידי שינוי התמריץ הכלכלי, וזאת מבלי להחריף את העוני במשפחות גדולות. כלומר, אין צורך לקצץ בסך הכולל של קצבאות הילדים שמעניקה המדינה, אלא רק לשנות את המפתח לחלוקתן.
פרופ' נסים בן דודדוד מויאל, צילום קצת אחראנו מציעים לחלק את הקצבאות באופן רגרסיבי כך שלא יפגע בהכנסתן של המשפחות הגדולות הקיימות כיום, אבל יקטין את התמריץ הכלכלי שלהן להביא לעולם יותר מארבעה ילדים. איך עושים את זה? יש להגדיל באופן ניכר את הקצבה שתוענק עד לילד הרביעי, ובמקביל לבטל את הקצבה לילד החמישי והלאה. באופן זה משפחות גדולות יקבלו קצבה הדומה לזו שלה הן זוכות כיום, אבל לא יתקיים תמריץ כלכלי להוליד יותר מארבעה ילדים.
נדגים את ההצעה בהתבסס על סכומי קצבאות הילדים המופיעים באתר הביטוח הלאומי שיחולו בסוף חודש מאי הקרוב. לפי הנתונים הקצבה לילד הראשון עומדת על 159 שקל, לשני ולשלישי 192 שקל, לרביעי 340 שקל ולחמישי ואילך 359 שקל. מכאן שמשפחה עם 6.6 ילדים תזכה על פי נתוני הביטוח הלאומי לקצבה של 1,816 שקל.
אם לחליפין הביטוח הלאומי יעניק קצבה בסך 454 שקל החל מן הילד מהראשון ועד הרביעי, ולא יעניק קצבה על הילד החמישי ואילך, הרי שמשפחה בת 6.6 נפשות עדיין תקבל 1,816 שקל (454 שקל כפול 4), ומאחר שלא יהיה תגמול על ילדים נוספים - יפחת התמריץ הכלכלי להגדיל את המשפחה.
צבי וינר אקדמית גליל מערבישוב נדגיש: שינוי כזה במדיניות חלוקת הקצבאות לא יפגע בהכנסה הכוללת של משפחות גדולות. וביחד עם המגמה הקיימת בשנים האחרונות, של ירידה מסוימת בפריון בקרב החרדים, תמריץ כזה עשוי לסייע להקטנת את מספר הילדים למשפחה לחמישה.
כפי שהזכרנו בפתיחה, שמירה על הרכב האוכלוסייה הישראלית תמנע החרפה בעוני, בפערים ובאי-השקט החברתי בישראל.
- נסים בן דוד הוא פרופסור לכלכלה ונשיא האקדמית גליל מערבי. ד"ר צביקה וינר הוא מרצה בכיר לכלכלה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
