באיחור אופנתי של 155 שנה בלבד לאחר ההכרזה על סיום העבדות בארה"ב הועלתה שם החודש הצעה לחקיקה שאמורה לשים סוף לעבדות מודרנית שבה אנשים, רובם לבנים, מרוויחים מאות מיליוני דולרים בשנה מעבדים, רובם שחורים, שמקבלים עבור עבודתם מלגה מלאה ללימודי תואר ראשון. מדובר בתנאי עבדות ששררו בכל אמריקה, ששודרו בשידור חי בטלוויזיה, שמיליונים באו לחזות בהם, ניצול מזוויע של הון אנושי חסר ברירה כמעט. ועכשיו מתחיל הסוף של החרפה הזו.
מדובר בחקיקה שהגיש הסנטור הדמוקרטי מניו ג'רזי קורי בוקר, שבין שאר פעליו היה גם שחקן פוטבול באוניברסיטת סטנפורד. יותר מחקיקה מדובר למעשה במגילת זכויות עבור אתלטים באוניברסיטאות שבאה להסדיר עוול של עשרות שנים.
ההצעה מבקשת לדון ולהסדיר תשלומים עבור הספורטאים-סטודנטים (מושג שנולד במוחם הקודח של ראשי האוניברסיטאות כדי למנוע מעמד של עובדים-מעבידים), חלוקת רווחים, אפשרות מעבר מאוניברסיטה לאוניברסיטה ללא עונש, ביטוח בריאות, וכן את אורכה של מלגת הלימודים. בנוסף לכך, האוניברסיטה תהיה מחויבת בשקיפות מלאה לגבי מקורות ההכנסות שלה. מדובר ברעידת אדמה ספורטיבית, אקדמית, מעמדית וכלכלית.
כיום המצב הוא שאוניברסיטאות יכולות להכניס אפילו יותר מ-200 מיליון דולר בשנה ממקצועות הספורט (בעיקר פוטבול וכדורסל גברים, מקצועות שמממנים את שאר הענפים לבנים ולבנות). בתמורה מקבלים השחקנים מלגה לארבע שנים. הם יכולים לעבור אוניברסיטה פעם אחת (אבל נענשים בשנת הקפאה), אין להם ביטוח בריאות מפני פציעות ואסור להם להרוויח כסף.
יש לשים לב לתגובת ליגת המכללות, שכנראה לא תיאבק בחקיקה הזו מלבד תנאי אחד: שיוטל וטו על כל ניסיון לתביעה רטרואקטיבית. יש שם יותר מדי קופסאות שחורות שהיא לא רוצה לפתוח
זאת אומרת: האוניברסיטה יכולה למכור את הפרצוף של הקוורטרבק שלה לסוחר מכוניות כדי שישתמש בו לפרסומת, וזה יכול לתת לאוניברסיטה צי של רכבים בתמורה. אם הקוורטרבק יקבל מהסוחר אחת לשימושו, הוא ייענש בחומרה.
הצעת החוק רוצה לשים לזה סוף. שחקנים אמורים להרוויח כסף מהשם ומהפרצוף שלהם. אוניברסיטאות יהיו חייבות לחלק חלק מהדיבידנד לעובדים, ספורטאים יוכלו לעבור כמה שירצו בלי עונשים (כמו כל סטודנט אחר), ביטוח הבריאות אמור לכסות את הפציעות שלהם, והם יוכלו להישאר על מלגה עד שיסיימו את התואר.
הדרישה האחרונה באה לחשוף את אחד השקרים המכוערים של תעשיית הספורט בקולג'ים, שנועדה להכשיר את השרץ הזה: לאף אחד לא אכפת מה התלמיד יודע, העיקר שהוא קולע היטב לסל. ישנם מקרים של סטודנטים שסיימו תואר בלי לדעת קרוא וכתוב. אוניברסיטאות היו מחזיקות מחלקות שלמות של סטודנטים שרימו עבור אתלטים.
תהליך המימוש של ספורטאים באמריקה הוא תהליך מגושם גם ככה. ילד בן 13 שהוא גאון מחשבים יכול מחר להתקבל לעבודה בפייסבוק או גוגל. זו לא אפשרות שפתוחה בפני ילד בן 13 שרוצה לעסוק בספורט. ההבדל העיקרי הוא צבע העור של כל אחד מהמועמדים. התאחדות הספורט של המכללות שמה במשך שנים מכשולים בפני נערים שחורים וניצלה את הרקע שלהם ואת הרצון שלהם להשתחרר מעברם. הצעת החוק הזו היא תחילת הדרך לשים קץ לשוק העבדים הזה.
מי שחושב שמדובר בתיאור חזק מדי, שישים לב לתגובת ליגת המכללות, אשר כנראה לא הולכת להיאבק בחקיקה הזו מלבד תנאי אחד: שיוטל וטו על כל ניסיון לתביעה רטרואקטיבית. יש שם יותר מדי קופסאות שחורות שהיא לא רוצה לפתוח.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
