לקראת בחירות 2009 התרוצצה שמועה במערכת הפוליטית שלפיה אורלי לוי-אבקסיס מנהלת משא ומתן להצטרפות למפלגת העבודה. שמועה אחרת באותם ימים עסקה בערוץ מסתורי שניהלה עם מרצ. האירוע הזה נגמר דווקא בהצטרפות לישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, היום אולי חלק מגוש רק-לא-ביבי, אבל אז מפלגה שבנתה עצמה בקמפיין ימין אגרסיבי והייתה להפתעת הבחירות שבסיומן העניקה לבנימין נתניהו את השלטון על חשבון ציפי לבני.
אצל לוי-אבקסיס אידאולוגיה היא דבר גמיש. היא הוכיחה את זה כשהשתבצה עם ליברמן ברשימת הליכוד-ביתנו, כשלקחה חלק בקמפיין "חנין לג'נין", כשהקימה סיעת יחיד, כשניהלה מו"מ עם בני גנץ, כשהצטרפה לעמיר פרץ, כשהתמזגה לרשימה אחת עם מרצ וכשהשלימה סיבוב של 360 מעלות בחזרה לגוש הליכוד אחרי שקיבלה את המקום שלה בכנסת ממצביעי שמאל.
לאן פניה בליכוד? על כך אפשר ללמוד ממופע החנופה המתבקש אך עדיין מעורר מבוכה שהקדישה לרעיית ראש הממשלה בישיבה בכנסת ביום המאבק באלימות נגד נשים. בבחינת, אני יודעת למי אני צריכה להתחנף כאן כדי להתקדם.
אורלי לוי-אבקסיס כבר יודעת את מי צריך לרצות בליכוד:
נכון, מפלגה היא רק פלטפורמה לקידום רעיונות. אף אחד לא צריך להישבע אמונים למפלגה, אלא רק לעצמו ולציבור שבחר בו, אבל קשה שלא להתרשם שאת לוי-אבקסיס לא מעניינת המפלגה, לא הציבור שבחר בה ולא השותפים שלה לדרך. את אורלי לוי-אבקסיס מעניינת רק אורלי לוי-אבקסיס.
נזכיר: מדובר במי שסקרי הטלוויזיה נתנו למפלגה בראשותה בערך 0.1%. זה קורה כשפעם אחר פעם יורקים בפניהם של מצביעים ושותפים. אין חובה להתמקד דווקא בדיבה שהוציאה בשבוע שעבר בכנסת על מרב מיכאלי. לא חסרו מקרים בקדנציה הנוכחית שבהם עמדה על הדוכן, השמיצה וזרקה בוץ על מי שהשתמשה בקולותיהם על מנת להגיע לכנסת.
בשבוע עמד גדעון סער אל מול הציבור והכריז שהוא לא רואה עוד בליכוד את ביתו ולפיכך הוא מחזיר את המנדט. הוא הבין שהמנדט שייך למי שהצביע לליכוד ומאמין בה. לוי-אבקסיס לא רק שמרה לעצמה את המנדט, אלא משתמשת בו כדי להכפיש את מי שנתנו לה אותו.
הבושה הזאת היא של כנסת ישראל כולה. לא מדובר כאן בעניין של מחנה השמאל או הימין. לוי-אבקסיס היא עניינם של כל הפוליטיקאים וכל מי שחשוב לו האמון במשחק הפוליטי והדמוקרטי בישראל. בהתנהגותה היא יורקת עליו. יותר מאי פעם, "פוליטיקאי" היא כיום מילת גנאי. הציבור מאבד יותר ויותר אמון במנגנון הדמוקרטי שהופך להיות משחק משעשע של כתבים וחובבי הז'אנר. מדובר בסכנה אמיתית לדמוקרטיה.
ח"כ מרב מיכאלי עונה לאורלי לוי אבקסיס
(צילום: ערוץ כנסת)
לוי-אבקסיס מן הסתם לא המציאה דבר, אבל התנהגותה והפער בין המציאות לבין הדימוי התקשורתי שהיא כל כך מנסה לעצב לעצמה מזקקים היטב את כל מה שהציבור סולד ממנו.
על רקע התוצאות הסקרים החלה לוי-אבקסיס לדאוג למקום הבא. מפלגתה בראשותה אינה אופציה, ולכן כאמור עולה מפלס החנופה לראש הממשלה ולליכוד. גורמים פוליטיים מדווחים שאולי היא אפילו תנסה להשיג עוד מקום לנציג מפלגתה. הניסיון להישאר על הגלגל בחיים בפוליטיים לא מפתיע, בטח כשמדובר בה, אבל הפעם אסור לתת לה לעשות את זה.
אולי התרגלנו לפוליטיקה של משחקי כיסאות, ולכך שמישהי כמו לוי-אבוקסיס יכולה לדלג מצד לצד, אבל אם לפוליטיקאים – מהליכוד הפעם – נשאר מעט כבוד, הם צריכים להשאיר אותה להתקרר פעם אחת בחוץ. בלי שותפים או בוחרים שלמחרת תוכל לנעוץ סכין בגבם.
- אלעד וולף הוא יועץ תקשורת, לשעבר דובר מרצ
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
