חמושים הסתערו אתמול על בית ספר בצפון ניגריה וחטפו 317 תלמידות. ב-01:00 הגיעו החמושים למעונות בבית ספר במדינת המחוז זמפרה, ולפי דיווחים לקחו את התלמידות ליער סמוך. עד ראייה סיפר שכמה חמושים תקפו בסיס צבאי בקרבת בית הספר, כדי למנוע מהחיילים לסייע לילדות שנחטפו. המשטרה והצבא פתחו במבצע חיפושים משותף.
"מאכזב שלמרות שלצבא יש נוכחות רבה ליד בית הספר, הוא לא הצליח להגן על הילדות", אמר אב לשתי בנות שנחטפו, בנות 10 ו-13. "כרגע אנחנו רק מקווים להתערבות אלוהית".
במדינת זמפרה, ובאזורים נוספים בצפון ניגריה, מנסים ארגונים חמושים לחטוף תלמידות ותלמידים כדי לדרוש כופר תמורת שחרורם וכך להתעשר. ניגריה סובלת בשנים האחרונות משורה של חטיפות המוניות. בחלק גדול מהמקרים העומדים מאחורי החטיפות הם פעילי טרור איסלאמיסטים, בעיקר מארגון בוקו חראם הג'יהאדיסטי - השלוחה של דאעש באזור.
המקרה הזכור ביותר בסדרת החטיפות ההמוניות היה בשנת 2014, וזעזע את העולם. מחבלים מבוקו חראם חטפו באותה שנה יותר מ-270 תלמידות בעיירה צ'יבוק. כ-100 מהן עדיין נעדרות. בדצמבר האחרון הסתערו חמושים על בית ספר במדינת המחוז קטסינה בצפון מערב ניגריה וחטפו 344 תלמידים. הם שוחררו אחרי שבוע. הרשויות הכחישו שניגריה שילמה כסף לחוטפים, אך מומחים ביטחוניים באזור הטילו ספק בהכחשה הזאת.
במקביל לחיפושים אחר התלמידות החטופות בזמפרה, שוחררו היום 27 תלמידים שנחטפו בשבוע שעבר בבית ספר במחוז קגארה בצפון המדינה. ב-17 בפברואר הסתערו חמושים על מעונות בית הספר ב-02:00. הם חטפו 27 תלמידים, שלושה עובדים ו-12 בני משפחה של העובדים. אחד התלמידים נהרג במהלך ההסתערות על בית הספר במחוז קגארה.
גורם בממשלה אמר שהתלמידים ששוחררו הם נערים בני 15 עד 18. עד ראייה סיפר לרויטרס שאחרי השחרור כוחות הביטחון ליוו אותם בכפר מקומי, וחלק מהנערים התקשו לעמוד וביקשו מים. גם עובדי בית הספר ושאר החטופים שוחררו מהשבי. פיטר הוקינס, נציג ארגון יוניצ"ף של האו"ם בניגריה, אמר: "בשעה שאנחנו מברכים על שחרור התלמידים החטופים בקגארה, אני קורא לממשלה לזרז את הפעולה לשחרור של התלמידות החטופות".
נשיא ניגריה מוחמדו בוהארי אמר בסוף השבוע שארצו "לא תיכנע לסחיטה של שודדים ופושעים שתוקפים תלמידי בית ספר חפים מפשע, ומצפים לקבל תשלומי כופר אדירים". הנשיא הניגרי הוסיף: "אסור שלשודדים, לחוטפים ולמחבלים יהיו אשליות שהם חזקים יותר מהממשלה. הם לא צריכים לפרש את האיפוק שלנו – שנובע ממטרות הומניטאריות להגן על חייהם של חפים מפשע – כחולשה, או כסימן לפחד או הססנות".
