אחרי שנה במקלט לנשים נפגעות אלימות במשפחה יצאה שרית (31), אמא לשני ילדים בני שלוש ושבע, במטרה אחת ברורה: ליצור מציאות טובה יותר עבור ילדיה. היא שכרה דירה, רשמה אותם למסגרות חינוך ומצאה עבודה. מספר חודשים לאחר מכן החל משבר הקורונה ועירער את כל שהחלה לבנות.
"התחתנתי עם איש שחשבתי אז שהוא בן אדם טוב", היא מספרת לנו. "קצת אחרי החתונה התחלתי לזהות סימנים מחשידים, התנהגות שתלטנית ואלימה. כשהבן השני שלי נולד הוא התחיל להיות אלים ממש. ראיתי אותו מטלטל את הילד שלנו , ובדיעבד גיליתי שהוא היה חונק אותו כשהוא היה מנסה להרדים אותו. עם האלימות כלפיי עוד הצלחתי להתמודד, אבל ברגע שגיליתי שהוא פוגע בילד שלנו קמתי ועזבתי".
שרית פנתה לרווחה והיא הופנתה יחד עם שני ילדיה למקלט לנשים נפגעות במשפחה. "השנה במקלט הייתה לא פשוטה, אבל היא סייעה לי וחיזקה אותי מאוד", היא משחזרת. "לפני המקלט עבדתי כגננת, אבל אחרי שיצאתי לא היה לי מספיק כוחות נפש כדי לעבוד בעבודה שלי והתחלתי לעבוד בניקיון. ברגע שהקורונה התחילה מצאתי את עצמי בלי עבודה, בלי דמי אבטלה ועם שני ילדים קטנים בבית".
המציאות אותה מתארת שרית היא תופעה מדאיגה. לפי הנתונים של עמותת "בת מלך", 65% מהנשים שיצאו ממקלטים לנשים מוכות ועבדו הוצאו לחל"ת עקב משבר הקורונה, כמחציתן אינן זכאיות לדמי אבטלה. הסיבה העיקרית לכך היא שבעקבות פרק הזמן אותו העבירו במקלט הן לא עבדו במשך שנה רצופה טרום המשבר.
"המשמעויות הכלכליות קשות", מסבירה שרית. "להתפלל כל פעם שאוכל לשלם בסופר, שאוכל לשלם שכירות, לא פשוט. זה לא קל שאין לי ביטחון שאני אוכל לקנות דברים בסיסיים. הגיע חורף, הייתי צריכה לקנות בגדים חמים לילדים, צריך כל כך הרבה דברים, ולכל דבר כזה צריך כסף. למזלי אנשים טובים עזרו לנו".
"המציאות בה אישה מצליחה באומץ רב לצאת ממעגל האלימות, מהתופת ומהפחד היומיומי, ולהגיע למקלט אינה פשוטה כלל", מסבירה עו"ד צילית יעקבסון, יו"ר עמותת בת מלך. "נשים אלו שיקמו את חייהן, וניסו לבנות חיים חדשים ועצמאיים להן ולילדיהן, עם כל הקושי והמורכבות שבדבר. לצערי הרב רבות מהן, בחסות הקורונה, הגיעו למצב כלכלי קשה עד מאוד בין אם זה בגלל פיטורין, הוצאה לחל"ת, אי יכולת לעבוד בשל הימצאות הילדים הקטנים בבית. ישנו חשש גדול כי המצב הכלכלי הקשה יוביל חלק מהנשים הללו חזרה אל מעגל האלימות, ועל כן אנו עושים ככל יכולתנו להוציאן משם, לסייע כלכלית במידת הצורך ובעיקר לעזור במציאת העבודה".
איילת (27), אמא לשלושה ילדים קטנים גם היא משלמת מחיר יקר על השלכות המשבר. "הגעתי למקלט בעקבות אלימות, היא הייתה מופנת כלפי אבל האווירה בבית הייתה אלימה באופן כללי. לקח לי הרבה זמן להבין מה אני עוברת, וההחלטה לפנות לרווחה לא הייתה פשוטה עבורי, היא הצריכה ממני להכיר במצב שלי.
הפגנה נגד אלימות כלפי נשים מול בניין העירייה בהרצליה, החודש
(צילום: ליהי קרופניק)
"לפני המקלט עבדתי בעיקר כסייעת, ולקח לי הרבה זמן עד שהצלחתי להשתלב בשוק העבודה אחריו. הייתי צריכה לבנות לנו בית, למצוא לילדים מסגרות חינוך. בסופו של דבר מצאתי עבודה כסייעת בית ספר, וכמה חודשים לאחר מכן התחיל משבר הקורונה.
"החוזה שלי שעתי, ובעצם בגלל זה כל פעם שמסגרות החינוך מפסיקות לעבוד אני לא מקבלת שכר. המשמעויות הכלכליות קשות. אני שוכרת דירה ב-3,500 שקל כדי שתהיה לנו קורת גג, אני לא מקבלת מזונות כי בן הזוג שלי נעלם מהאופק. בסופו של דבר הגעתי למצב שאף פעם לא הגעתי אליו ונאלצתי לקחת הלוואה. אני חוששת מאוד, אני כל הזמן בחישובים ובחשבונות".
למרות התקופה הקשה שהן עוברות, האתגרים והפחד, לשרית ולאיילת יש מסר לכל הנשים שמתמודדות עם מציאות אלימה - "לא משנה כמה המצב הכלכלי קשה, תקומו ותעזבו. אם יש אלימות, החיים אחרי זה הם תמיד הרבה יותר טובים".
קו סיוע לייעוץ והכוונה רגשי ומשפטי לנשים נפגעות אלימות: 1-800-292-333
