בת 88 ניצלה מקריסת הבניין: "השכן נשא אותי על הגב"
(צילום: WPLG)
האישה שרצה יחפה שש קומות של מדרגות כשברקע רעשי סדקים שנפערים, הקשישה שהשאירה מאחור את כל רכושה וגם את הציפורים שלה וששכן נשא על כתפיו למקום מבטחים – והאם שחשבה כי מדובר בכלל ברעידת אדמה וצעקה לילדיה לרוץ ולא להפסיק. באתר קריסת מגדל המגורים בעיירה סרפסייד שליד מיאמי נהרגו לפחות 16 בני אדם ועוד 147 בני אדם מוגדרים נעדרים, אך לא מעט דיירים הצליחו להימלט על נפשם. אלו הם סיפוריהם של כמה מהניצולים.
אחת מאלו שהצליחו להימלט היא איליאנה מונטגודו, בת 64 שעברה להתגורר בקומה השישית של המגדל הדרומי מבין שני "מגדלי שמפליין" רק בדצמבר אשתקד. בריאיון לערוץ הטלוויזיה המקומי WPLG סיפרה כי התעוררה מעט לפני הקריסה – שאירעה לפי הדיווחים בסביבות השעה 01:20 בלילה שבין רביעי לחמישי בשבוע שעבר – ושמעה רעשים מוזרים. "רצתי לסלון", שחזרה, ואמרה כי בהתחלה חשבה שאולי הרעשים הללו נגרמו מרוח שחדרה דרך דלתות הזכוכית במרפסת. אולם אז הבחינה בסדק בקיר בסלון, "מהתקרה, למטה". לאחר שהבחינה בסדק, אמרה, "משהו בתוכי אמר לי לרוץ, בגלל שהבניין יקרוס".
קריסת הבניין ליד מיאמי – עוד כותרות:
• מפקד המשלחת הישראלית: "זחלנו בין ההריסות"
• התקשרה לבעלה לפני הקריסה: "חור ענק נפער בבריכה"
• שריפות, מבול וחום כבד: המכשולים באתר הקריסה
• אילן נעדר עם בת זוגו: "כבר ישבנו שבעה, בלי גופה"
מונטגודו מספרת כי נמלטה על נפשה ורצה את כל שש הקומות בחדר המדרגות כשהיא יחפה, וכשבמקביל היא שומעת רעשים של סדקים נוספים שנפערים. "שמעתי קראק, קראק, קראק. התחלתי לצעוק, 'בבקשה אלוהים, אני רוצה לראות את הבן שלי, אני רוצה לראות את הנכד שלי. אל תיתן לי למות בצורה הזאת".
האישה הוסיפה כי בשלב מסוים, כשרצה בחדר המדרגות, שמעה רעש עצום שהזכיר לה סופת רעמים. כשהגיעה לקומת הקרקע שומר בבניין סייע לה לדבריה לחצות דרך כמה מכשולים שנוצרו, מקירות שכנראה כבר התמוטטו בשלב זה. "הוא עזר לה לברוח ולקפוץ מעל מכשולים, מעל חורים בקרקע", סיפר ל-WPLG בנה של מונטגודו, אנדריאה אלבארז.
השכן הבטיח לקשישה: "את תחגגי יום הולדת 89"
כשיצאה אל מחוץ למגדל המגורים, מונטגודו אומרת כי יכלה כבר לנשום לרווחה, והתקשרה מיד לבנה. "אמרתי לו שאני רוצה שידע שאני בסדר, אבל הבניין קרס". הבן אומר כי התקשה להאמין למשמע אוזניו. "פשוט לא יכולתי להאמין לזה. עכשיו, כל פעם שהיא תגיד לי משהו, אני הולך להאמין לה". לכתבת שראיינה אותה הדגישה מונטגודו כמה קרובה הייתה למות באסון: "שלוש שניות הפרידו ביני לבין המוות. שלוש שניות".
ב-WPLG ראיינו דיירת נוספת שהצליחה להימלט על נפשה באותם רגעים קריטיים באישון לילה. אסתר גורפינקל, בת 88, התגוררה בדירה בקומה החמישית של המגדל, וסיפרה כי הייתה במיטתה כאשר חשה שהבניין רועד. היא קמה מהמיטה, לבשה חלוק בית, נעלה כפכפים – ויצאה גם היא אל חדר המדרגות.
13 צפייה בגלריה
המחלצים זוחלים בין ההריסות, אבל מוצאים רק גופות. הבניין שקרס חלקית ליד מיאמי
(צילום: gettyimages)
היא אמרה כי ירדה עד לחניון, שם קבוצה של שכנים מהקומה ה-11 סייעו לה. לדבריה, אחד מהם אף נשא אותה על גבו: "היו הרבה הריסות וראינו חור מבחוץ". כשיצאו החוצה, היא סיפרה, "ראיתי את השמיים, וידעתי שאני בטוחה". אחד השכנים שסייעו לה הוא אלברט אגוארו, והוא אמר כי גורפינקל הייתה כנראה נסערת באותם רגעים, וסירבה תחילה להצעתו לעזרה. "היא אמרה 'חייתי חיים טובים, אני בסדר'. אמרתי לה, 'לא, לא. את הולכת לחגוג את יום ההולדת ה-89 שלך, אני מבטיח'. והוצאנו אותה החוצה".
ירדה להתלונן על "עבודות בנייה" – וראתה את החניון קורס
גם שרה ניר, אם לשישה מקהילת חב"ד המקומית, ניצלה באסון – יחד עם שניים מילדיה ששהו עמה באותו לילה בבניין שקרס. ניר סיפרה כי חזרה בסביבות השעה 00:30 לדירה, ממפגש דתי של הקהילה החסידית, המכונה "התוועדות". כשחזרה לדירה היא סיפרה כי שמעה גם היא רעשים "מוזרים", וחשבה כי מדובר בעבודות בנייה כלשהן. היא ירדה לקומת הקרקע כדי להתלונן בפני השומר – אך אז שמעה קול נפץ עז, והבחינה בחניון של המגדל קורס. "ברגע הזה, אתה פשוט המום. אתה שואל מה קורה פה? כאילו, דברים קורסים, אבל אתה לא יודע אם כל הבניין עומד לקרוס, אתה פשוט לא יודע מה קורה".
שרה מוסיפה כי בשלב זה חשבה שמדובר ברעידת אדמה. היא קראה לשומר להזעיק את המשטרה והורתה לשני ילדיה שהיו עמה, בני 15 ו-25, לברוח מיד מהבניין. "אמרתי לילדים שלי, 'תרוצו כל עוד אתם יכולים'". ואכן, כך היא נזכרת, היא וילדיה רצו לאורך שלושה או ארבעה רחובות, עד שכבר לא יכלו לנשום.
מפקד המשלחת הישראלית בפלורידה בריאיון לאולפן ynet
(צילום: אבי חי)
במגדל בן 12 הקומות שקרס היו בסך הכול 136 דירות, ו-55 מתוכן נחרבו בקריסה. לצד מחיר הדמים הכבד שנגבה באסון – בתום חילוץ כל הגופות ייתכן כי יתברר שמדובר באסון הקריסה האזרחי החמור ביותר בתולדות ארה"ב – רבים מאלו שניצלו איבדו את כל רכושם, וחלקם חוששים כעת מהעתיד שבו יצטרכו להתחיל הכול מחדש.
חלק מאלו שאיבדו את דירותיהם, כמו איליאנה מונטגודו, פתחו בקשות לגיוס המונים דרך אתרים באינטרנט, והרשויות המקומיות בפלורידה כבר הזהירו מפני אפשרות של ניצול האסון למטרות הונאה. גם גורפינקל, הדיירת הקשישה שניצלה, איבדה הכול. היא אומרת שאין לה כעת אף בגד ותעודה מזהה, וגם לא תרופות. אך בעיקר היא כואבת את אובדן הפריטים בעלי הערך הרגשי: "תמונות החתונה שלי. תמונות החתונה של אמי. התמונות מהחתונות של ילדיי, התמונות מהאלבום של בעלי לאחר המלחמה. אתם יודעים כמה אלבומי תמונות יש לי? הכול היה שם. הציפורים המסכנות שלי מתו. השארתי שם שתי ציפורים".
כלבים שמריחים ניצולים, וכלבים שמריחים גופות
הרשויות המקומיות בפלורידה מסרו הערב כי הן מסייעות לדיירים, והעמידו לרשותם 120 דירות זמניות. במקביל ארגונים רבים בארה"ב מציעים סיוע לנפגעי האסון. בכירה במחוז מיאמי-דייד אמרה במסיבת עיתונאים הערב כי 30 משפחות מקבלות כעת מזון, סיוע כלכלי ושירותי לינה במרכז משפחתי באזור.
13 צפייה בגלריה
המחלצים חוששים מקריסה של ערימת ההריסות או של החלק של הבניין שנותר על תילו. הזירה בסרפסייד
(צילום: רויטרס)
בינתיים, בזירת הקריסה נמשכות כל העת הפעולות הקדחתניות של עשרות הכבאים האמריקנים – אליהם הצטרפו משלחות סיוע מישראל וממקסיקו – בניסיון לאתר ניצולים שאולי שרדו בנס בחללים כלשהם בין ההריסות, שבוע לאחר האסון. למרות שהפעם האחרונה שבה חולץ משם ניצול חי הייתה כמה שעות לאחר הקריסה, הרשויות המקומיות מתעקשות כי עדיין מדובר במבצע חיפוש והצלה.
כאמור, בעדכון האחרון שמסרו הערב הרשויות נאמר כי עוד ארבע גופות חולצו מההריסות, ומניין ההרוגים הרשמי באסון עומד כעת על 16. עוד 147 בני אדם מוגדרים נעדרים, אולם ראש מחוז מיאמי-דייד, דניאלה לווין-קאווה, הדגישה כי ייתכן שהמספר אינו מדויק, וכי הרשויות עדיין מנסות לברר אם חלק מהדיווחים שקיבלו על נעדרים הינם דיווחים כפולים.
מפקד המשלחת הישראלית, אלוף-משנה (במיל') גולן ואך, סיפר כי והוא וכמה מחלצים זחלו ב"מנהרות", אותם חללים בין ההריסות, וניסו לקרוא לניצולים – אך איתרו בינתיים רק גופות. "נותר חלל גדול של אוויר שדרכו זחלנו. זחלנו במנהרות הללו וקראנו לאנשים, אבל לצערי לא מצאנו שום דבר", אמר. הוא אמר כי אינו מאבד תקווה, אך הודה שהיא "מינורית מאוד". לכוחות מסייעים גם שני צוותי כלבים – צוות אחד שאומן להריח ניצולים חיים, וצוות נוסף שאומן להריח גופות.
הוריו של אילן שנעדר בקריסה: "יושבים שבעה, גם בלי גופה"
(צילום: משה מזרחי)
הפעילות באתר האסון נעשית באיטיות רבה ביותר – המחלצים חוששים שערימת ההריסות הענקית שנוצרה אינה יציבה, וכך גם החלק מהמגדל שנותר על תילו. הם חוששים גם שפעילות חפוזה מדי תגרום לקריסה שתמחץ ניצולים שאולי נמצאים בתוך אותם חללים. בימים הראשונים של המבצע שריפות שפרצו מפעם לפעם מבין הריסות הקשו גם כן על המחלצים, ומדי פעם משתוללות באזור גם סופות רעמים. הרשויות מסרו הערב כי הן נערכות אפילו לאפשרות שסופה טרופית תפגע באזור בימים הקרובים, וביקשו לשם כך סיוע מרשויות אחרות, על מנת לטפל בכמה משברים בו-זמנית.
מי אחראי לאסון?
בארה"ב עוסקים בהרחבה גם בשאלת הסיבות לקריסה הפתאומית של המבנה, שבנייתו הושלמה ב-1981. אף שהרשויות טרם מסרו פרטים מהחקירות השונות שכבר מתנהלות בשלב זה בנוגע לאסון, בארה"ב נחשף דו"ח משנת 2018, שבו התריע מהנדס על "נזק מבני משמעותי" בבניין, ותיאר בין היתר סדקים רבים בבסיס המבנה. המהנדס אמנם לא הזהיר מפני קריסה אפשרית של הבניין, אך התריע מפני "הידרדרות אקספוננציאלית" במצבו, וקרא לתקן את הליקויים במהירות.
בעקבות אותו דו"ח תכנן האיגוד שמנהל את המתחם פרויקט שיפוץ בעלות של מיליוני דולרים, אך הפרויקט הזה אמור היה לצאת לפועל רק בעתיד הקרוב. השבוע נחשף גם מכתב ששלח באפריל האחרון נשיא האיגוד שמנהל את המקום לדיירים השונים, ובו התריע בפניהם שהנזקים במבנה החמירו "משמעותית". במכתב הוא דחק בהם לשלם את חלקם על מנת לממן את השיפוץ – בעלות כוללת של 15 מיליון דולר.
לפי הדיווחים בארה"ב כמה מהדיירים הגישו כבר שתי תביעות אזרחיות נגד אותו איגוד שמנהל את הבניין, אחת מהן ממש באותו יום שבו אירעה הקריסה. בתביעה השנייה, שהוגשה ביום שני ושהינה תביעה ייצוגית מטעם כמה דיירים מהקומה התשיעית, מואשם האיגוד בהתנהגות רשלנית וחסרת אחריות, שהביאה ל"קטסטרופה". באיגוד לא מסרו תגובה לתקשורת בעקבות אותה תביעה. עורכת דין מטעם האיגוד, דונה די-מאג'יו, אמרה כי הוועד החל ב"תהליך של שכירת שירותי מהנדס", על מנת להבין מה גרם לקריסה. היא הוסיפה כי הוועד "יבחן מי אחראי" לאסון.
